"אל תעצבני אותו", "אל תבקשי ממנו שיביא דברים לבית", "אל תיכנסי איתו לוויכוחים" - אלו רק חלק מן העצות שקיבלה נ' ממשפחתה אחרי שחוותה אלימות מילולית, פיזית וכלכלית מצד בעלה ואבי שתי בנותיה. למרות זאת, נ' לא ויתרה והגישה תלונה במשטרה נגד בעלה - צעד חריג במגזר הערבי.
14 מתוך 19 הנשים שנרצחו בשנת 2013 הן נשים ערביות. גם בשנה הנוכחית למעלה משני שליש מהנרצחות היו ערביות כאשר מתוך תשע הנשים שנרצחו בישראל, שבע היו ערביות. הנתונים הקשים רחוקים מלשקף את מספרן האמיתי של נפגעות האלימות בחברה הערבית, שעל פי הערכותיהם של גורמי מקצוע עומד על אחת מתוך שלוש. פרויקט חדש שהוקם לאחרונה על ידי פורום מנהלי מחלקות הרווחה בחברה הערבית, בשיתוף עם המועצה המקומית איכסאל ובתמיכת האיחוד האירופי, מבקש להתמודד עם הבעיה על ידי פיתוח מודל חדשני שיטפל בבעיה באופן מערכתי.
הפרויקט, שהתחיל ביישוב איכסאל שבגליל התחתון וצפוי להתרחב, כולל מתן הדרכה צמודה לעובדים סוציאליים ברשות המקומית בנושא התמודדות עם אלימות במשפחה. במסגרת הפרויקט, אחת לכמה זמן תתכנס ועדת היגוי הכוללת אנשי מקצוע מתחומים שונים, ובהם נציגי רווחה, משטרה, דת, טיפת חלב ורופאים שמנתחים את האירועים תוך הסקת מסקנות. בהמשך אמור הניסיון שצברה ועדת ההיגוי להצטבר לכדי בניית מודל ייחודי לטיפול באלימות במגזר הערבי.
נ', בת 25, נשואה זה שמונה שנים לגבר בן 36. כבר בשנות נישואיהם הראשונות היא ספגה אלימות רבה מצדו, אך רק ב-2009 אזרה אומץ והגישה נגדו תלונה במשטרה, צעד לא מובן מאליו בכלל במגזר הערבי. "זה היה אחרי שהכה אותי קשה ונותרתי עם חבלות", תיארה נ' את ההחלטה. "בתמיכת משפחתי ניגשתי לשירותי הרווחה וסיפרתי על מה שהיה וגם הגשתי תלונה נגדו במשטרה, ובעקבותיה הוא הורחק מהבית. אחרי שמשפחתו התערבה הוא חזר הביתה. הסכמתי לזה רק בשביל הבת שלי, כי דאגתי לה".
נ' קיוותה שההרחקה מהבית תעשה את שלה, אלא שעם חזרתו של בעלה הביתה גילתה שדבר לא השתנה. "הוא חזר והאלימות נותרה כשהייתה, כשלפעמים האלימות המילולית הייתה קשה יותר מהאלימות הפיזית", היא סיפרה. "הסכמתי לספוג הכול רק בשביל הבנות שלי". גם כאשר משפחתה ניסתה לשכנע אותה לעבור לביתם. בסופו של דבר הוא יצא מהבית, אך לדבריה, זה לא שינה דבר במציאות האכזרית שבה חיה. "בשלב מסוים הוא עבר לבית קרוב משפחה והפסיק לפרנס אותנו, ועדיין הכול נותר כשהיה. לפני כמה חודשים הוא תקף אותי שוב בצורה קשה אז פניתי שוב למשטרה והוא שוב הורחק. לפי מה שאמרו לי התיק בגין התלונה הקודמת נסגר בלי שעשו דבר".
במקרה של נ' משפחתה הייתה שם בשבילה, דבר שאינו מובן מאליו במגזר הערבי, ואביה אף ניסה לשוחח עם בעלה ללא הצלחה. היום, אחרי מה שעברה, עצתה של נ' לנשים נפגעות אלימות במגזר הערבי היא אחת לא לשתוק. "אל תשתקי על האלימות, תגני על עצמך ומהיום הראשון בו נפגעת אל תשתקי כי זה לא חד-פעמי, זה חוזר וללא טיפול גם לא ייעלם". נ' הוסיפה כי למרות המחיר ששילמה, היא לא מתחרטת על ההחלטה להתלונן נגד בעלה. "למרות כל הסבל שלי היום, אני לא מתחרטת על התלונה שלי נגדו, ואני מוכנה להתלונן שוב אם יפגע בי שוב".
"זה טבעי שגבר מתעצבן'"
אחת הבעיות המהותיות בטיפול בנושא האלימות במשפחה בחברה הערבית היא הנחת העבודה שטיפול באלימות הוא אוניברסלי ואחיד לכל חברה, עובדה שגויה שמקשה על הטיפול בנושא. "כיום מתווים את המדיניות המיושמת בחברה הערבית על פי סקרים ובדיקות שנערכו בחברה היהודית וזה דבר לא הגיוני שלא יצליח כי התרבות שונה לחלוטין", הסביר אמיל סמעאן, יו"ר פורום מנהלי מחלקות הרווחה באוכלוסייה הערבית, וחבר בוועדת ההיגוי של הפרויקט. "מאז ומתמיד אנו טוענים שלחברה הערבית נורמות וערכים שהתיאוריה המערבית לא תואמת אותם ולא מצליחה לספק להן מענה".
הודא דראושה, עובדת סוציאלית המתמחה באלימות במשפחה בחברת הערבית ורכזת הפרויקט באיכסאל הסכימה עם סמעאן והוסיפה כי "החברה הערבית ותופעת האלימות בה שונות בתכלית מהחברה היהודית וכך צריכים להיות גם מאפייני הטיפול. בניגוד לחברה היהודית, למשפחות המורחבות משקל רב בעניין, ואפילו יש כאלה שנותנים לגיטימציה לתופעה כשאומרים שזה טבעי ש'גבר מתעצבן'".
בניגוד לחברה היהודית, יציאה למקלט לנשים נפגעות אלימות, אינה ערובה לביטחון בחברה הערבית שמפרשת את המעשה באופן מאד בוטה. "זה אקט שנתפס מאוד קיצוני, משהו שפוגע בכבוד המשפחה", תיארה דראושה. "מתחילות שמועות ש'האישה בטח שמה את עיניה על בחור אחר והיא עושה את זה רק בשביל שתוכל להיות איתו'. כך היציאה למקלט רק מסכנת את הקורבן עוד יותר משום שהשהות במקלט לא אורכת לנצח, ובסוף היא חוזרת לסביבה שיוצאת נגדה ועשויה לפגוע בה".
"לאישה אסור לקבל החלטות בעצמה"
דוגמה נוספת לשוני ניתן לראות בנוהלי העבודה של העובדים הסוציאליים. כל עובד סוציאלי המטפל באישה נפגעת אלימות שנשקפת סכנה לחייה אמור לעודד אותה לצאת מהבית ולפנות למשטרה. אלא שבחברה הערבית נשים יודעות שעליהן להתייעץ עם אביהן או אחיהן, כי אסור להן לקבל החלטה בעצמן, ואלה בדרך כלל מבקשים לערב את החמולה ואנשי הדת המקומיים בפרשה. "כך נוצר מצב שבו נשים לא זוכות לסיוע שלו הן זקוקות בגלל קודים תרבותיים של החברה הערבית שבה לאישה אסור לקבל החלטות בעצמה, מה שלעיתים יכול למנוע הצלת חיים. בוועדת ההיגוי של הפרויקט אנו עוסקים רבות בשאלה איך מסייעים לאישה לעזור לעצמה, להציל עצמה ממוות או מהמשך פגיעה בתוך מסגרת הערכים והנורמות בחברה הערבית", הסביר סמעאן.
"ההתאמות צריכות להיות ברזולוציה גבוהה מאוד כי בלוד וברמלה יש מעורבות של עבריינות ומלחמת משפחות. בנגב יש בעיות הנובעות ממצב האוכלוסייה הבדואית, כך שכל אוכלוסייה מצריכה התאמות וטיפול שונה, כשהתופעה נרחבת מאוד באזורים אלו. מטרת הפרויקט היא להבין את היתרונות והחסרונות הקיימים בכל חברה וליצור תכנית מותאמת אוכלוסייה", הוסיפה והסבירה מונא מזאוי, יועצת מקצועית וחברה בועדת ההיגוי של הפרויקט.
מפגישות הוועדה שנערכו עד כה כבר החלו להתגבש מסקנות, כשהבולטת שבהן היא, כאמור, שלאנשי דת יש משקל רב בחברה מסורתית והם אלו שיכולים לסייע בהעלאת המודעות לנושא מעמד האישה ושוויונה מול גבר. על כן הוחלט כי אנשי המקצוע ייכנסו למסגדים, לכנסיות, ולחילוות - בתי התפילה של האוכלוסייה הדרוזית, וידריכו את אנשי הדת של המגזרים השונים כיצד להתייחס לתופעה.
מסקנה נוספת של הוועדה נוגעת לשליחת הנשים למקלטים לנפגעות אלימות. בישראל קיימים שני מקלטים לנשים מוכות מן המגזר הערבי, שנמצאים לרוב בתפוסה מלאה. בנוסף, למקלטים, ייבנה מערך נוסף שאמור לתת מענה לנשים שמבקשות לצאת מביתן אשר יורכב ממשפחות מהקהילה שיתנו חסות לנשים במצבי סיכון. בני המשפחה יעברו הכשרה מתאימה ויפעלו בשיתוף לשכות הרווחה המקומיות.
הטיפול בנושא צריך להתחיל עוד בגן
המצב לא היה כה חמור לו היה הדור הצעיר מציג עמדות שמהוות סיבה לאופטימיות. מסקר שביצעה ד"ר ג'נאן פראג' פלאח, ראש המחלקה למגדר במכללה האקדמית הערבית לחינוך בחיפה, בשנת 2010, עלה כי 20% מהסטודנטים במכללה תמכו ברצח נשים על רקע כבוד המשפחה. אם לא די בממצאים הקשים, הנסקרים היו סטודנטים לחינוך, מורים לעתיד, בני 19-25, ואם זה לא מספיק, 89% מהנשאלים היו בכלל נשים.
"חלק מהסטודנטיות האלה הולכות להיות המורות של דור העתיד שלנו וזה אסון בשבילנו כחברה", התייחס סמעאן לנתוני הסקר. "אישה כזו שתחנך את הדור הצעיר שאלימות במשפחה זה מקובל, זה פשוט אסון. מכאן אנו מבינים שהטיפול בנושא צריך להתחיל עוד בגן על ידי סדנאות שנעביר שיותאמו לרמתם. בנוסף, במסגרת הפרויקט אנחנו מנסים להבין מהי הצורה המיטבית להכניס את התכנים האלו למערכת החינוך בגנים ובבתי הספר היסודיים", הוסיף סמעאן.
"אנחנו חייבים לעבוד עם מגוון אנשי מפתח בחברה שלנו - אנשי דת ואנשי חינוך שיעבירו את המסר שאין תירוץ לאלימות וזה לא מובן מאליו שמורה יאמין בזה", ציינה דראושה. "האתגר הגדול שלנו נובע מכך שהטיפול מול הנשים נעשה ברמת המיקרו כאשר הבעיה האמיתית היא ברמת המאקרו - כלל החברה".
מזאוי הודתה שעם השנים חל שינוי בגישה של המטפלים. "פעם חשבנו שהצלחת טיפול זה שחרור אישה מקשר זוגי אלים, אך היום אנו מבינים שגם מציאת מטפלת שתעניק טיפול קבוע לאישה זו הצלחה, שהאישה תדע שהיא לא לבדה". לדבריה, "כמטפלת שעוסקת שנים בתחום הבנתי שאני חייבת לצאת מחדר הטיפול ולהפוך את הבעיה לבעיה של כולנו והיום אני לא מסתפקת בפגישה עם האישה והבעל אלא דורשת לפגוש את הסביבה של המשפחה במטרה להעצים אותה ולהבטיח שתתמוך בה". מזאוי ביקשה להדגיש כי "שלמות המשפחה וקונפורמיות הם ערכים חשובים בחברה הערבית, עד כדי כך שהאישה מבינה שהיא לא תקבל תמיכה לפירוק המשפחה גם אם היא סובלת מאלימות קשה. כך יש נשים שמעדיפות לחיות בקשר זוגי אלים מאשר גירושין, על כל השלכותיו על חייה ועל חיי ילדיה".
לפניות לכתבת דנה ויילר-פולק: danawp@walla.com