נושאים חמים

השבוע השחור של התקשורת הלבנה

אף רגיש למריחואנה, הערות דוחות על אונס ותובע עצבני אחד: ימים קשים עוברים על רשתות הטלוויזיה בארה"ב, הנלחמות על רייטינג בזירה שאיבדה את הסבלנות

דון למון - מגיש רשת cnn. פרגוסון, מיזורי, נובמבר 2014 (צילום מסך)
כתב רשת סי-אן-אן בפרגוסון, דון למון. חוש ריח מפותח (צילום מסך)

בשעות הלילה של יום שני השבוע נודע כי חבר המושבעים במיזורי קבע שהשוטר הלבן, דארן ווילסון, לא יישפט בגין הריגתו של הצעיר השחור מייקל בראון. בזמן שמאות מפגינים כבר התקהלו ברחובות העיר פרגוסון, רשת הטלוויזיה אי-בי-סי הרגיעה את צופיה במדינת טנסי: "אל חשש, 'רוקדים עם כוכבים' תשוב מיד אחרי הדיווח".

המתיחות הגזעית בארה"ב ממילא גאתה השבוע. יומיים לפני פרסום החלטת המושבעים במיזורי, נורה למוות ילד שחור באוהיו. שוטר לבן שחש מאוים מאקדח הצעצוע שאחז הילד הרג אותו מיד. סרטון המתעד את התקרית שודר בערוצי הטלוויזיה שוב ושוב.

תקשורת ההמונים האמריקנית מעולם לא הצטיינה בסיקור אוהד של קהילת השחורים, בעיקר כאשר מדובר בגברים צעירים. נכון, כבר אסור להגיד "כושי", אבל במקרים רבים, חשודים לבנים וקורבנות לבנים יזכו לכותרות אוהדות יותר מאשר חשודים שחורים או קורבנות שחורים; לבנים המעורבים בפשע יתוארו לרוב כ"בני אדם נורמטיביים" שסטו מדרך הישר, ואילו שחורים יתוארו כמי שבמקרה הטוב (או במפתיע?) לא היו בעלי עבר פלילי.

זה השחור הכי טוב שהיה להם?

עיתונאי שזכה לתשומת לב מיוחדת השבוע היה כתב רשת סי-אן-אן, דון למון, שנשלח לדווח ממוקד ההפגנות בעיר פרגוסון. בשיחה עם המגיש אנדרסון קופר, תיאר למון כי הוא שומע יריות ומבחין במפגינים שטיפסו על מכוניות. "וכמובן, שיש גם ריח של מריחואנה באוויר", העיד.

העובדה שלמון הוא עיתונאי שחור רק הגבירה את הזעם עליו ועל הרשת הוותיקה, בטענה כי למון תרם בעצמו לדימוי השלילי של האוכלוסיה האמריקנית-אפריקנית. על כך כתב דייב שילינג, עורך במגזין VICE: "למון הוא לא המגיש שאנו צריכים, הוא המגיש שמגיע לנו. בזמן שאמריקה עוברת משבר, זה הבחור שמביאים לנו? אדם שנשמע כמו אמא שלך שמנסה לסקר את הפגנות 'אוקיופיי' עבור רשת כבלים גדולה (…) אלא שההבדל הוא, שאמא שלך לא מופיעה בחדשות כשהיא שופטת אותך. דון למון דווקא כן עושה את זה, והוא כנראה השחור הטוב ביותר שלתקשורת יש להציע".

ימים ספורים בלבד קודם לכן, ייעץ למון לאישה שהתלוננה שביל קוסבי אילץ אותה לבצע בו מין אוראלי: "תמיד יש דרכים להימנע אם את לא רוצה", (כלומר לנשוך את איבר המין). אולי שתי התקריות הסמוכות הללו יוכלו להסביר מדוע במשך שני ימים רצופים, נאלצה הרשת לקטוע את שידוריה מפרגוסון, אחרי שמפגינים שנעמדו מול המצלמה צעקו שוב ושוב "FUCK CNN". הנחמה היא שהרייטינג היה בסדר.

האיבה כלפי התקשורת בארה"ב הגיעה השבוע מכיוון נוסף: התובע הכללי בסנט לואיס, שהקריא את החלטת המושבעים לזכות את השוטר שהרג את מייקל בראון. התובע רוברט מקאלוק אמר כי "התקשורת הייתה הגורם המפריע ביותר למהלך החקירה", ובין השאר ציין את "השידורים הרציפים בערוצי הכבלים והתיאבון הבלתי פוסק למשהו לדבר עליו, לכל דבר", שעמדו ב"תחרות צמודה עם השמועות הבלתי-פוסקות ברשתות החברתיות".

על כך הגיב בציניות כתב ה"ניו יורק טיימס", בנימין אפלבאום: "רובים לא הורגים אנשים. שידורים של 24 שעות הורגים אנשים".