מה יגיד בנימין נתניהו למשפחת זידאן סייף, השוטר הדרוזי שנהרג בקרב גבורה עם מחבלי בית הכנסת בהר נוף? שאין להם "מדינת לאום" משלהם? שרק ליהודים בישראל יש "מדינת לאום"? שמדינת הלאום שלהם היא "ג'בל דורוז" בלבנון? ואגב, מה זו ההמצאה הלשונית המגונה הזאת "מדינת לאום"? מישהו יודע מה זה? האמת היא שגם לנו וגם לדרוזים בישראל יש מדינת לאום אחת, היא מדינת ישראל, השייכת לכל אזרחיה הישראלים: יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים , צ'רקסים, "חסרי דת" (יוצאי חבר העמים).
לכל הטורים של מנחם בן בוואלה! דעות
כולם ישראלים, גם אם לא כולם יהודים, בוודאי לא על פי הרבנות החשוכה, המיושנת והנואלת. לכן, אין כל מקום לחוק הלאום היהודי, גם אם מדינת ישראל היא ללא ספק מדינת העם היהודי, אבל לא רק העם יהודי. אכן, מדינת ישראל שייכת לכל אזרחיה ותושביה, וגם לכל היהודים בכל העולם, אבל אמת בסיסית זו מגולמת כבר במגילת העצמאות הנפלאה, שאין חכמה, יהודית ונאורה ממנה, והיא בסיס קיומנו החוקתי, וגם בחוק השבות, הפותח את ישראל לכל יהודי העולם, ואין חיוני וחשוב ממנו. אז למה לחוקק עכשיו חוק מיותר המכריז ללא כל צורך על ישראל כ"מדינת הלאום של העם היהודי"? למה להכניס טריז דוחה, מכוער ומיותר ביחסינו עם אזרחי ישראל ה"לא יהודים" (והמרכאות משום שחלקם יהודים מוחלטים, גם אם לא לדעת הרבנות)?
מכל עבר מסבירים את זה לנתניהו, אבל הוא מתעקש. לכן, אם זמנו של נתניהו תם לגווע, וייתכן שאכן כך הוא על פי כמה סימנים, נכון וסמלי שזה יקרה סביב חוק הלאום. כי חלק גדול ממשוגותיו של נתניהו כראש ממשלה החל מן התביעה הטפלה והמיותרת מהפלסטינים להכיר בנו כ"מדינת העם היהודי", דרך היחס האכזר לפליטים האפריקאים, שאותו פסל בג"ץ פעמיים, ועד לפלירטוט המתמשך עם המפלגות החרדיות הסחטניות והשתלטניות, ואפילו ההסכמה בשתיקה לביזוי בנו יאיר על רקע יחסיו עם החברה הנורבגית שלו כל אלה נובעים מאותה אי הבנה עצמה, שהיא ביסודה אי הבנה רוחנית ואינטלקטואלית.
נתניהו לא מבין שאנחנו כאן ישראלים, ולאו דווקא יהודים, וכי המושג "ישראלי" אמנם מכיל את המושג "יהודי", אבל איננו זהה לו. ראש הממשלה שלנו, שבילה חלק גדול מחייו בארה"ב, לא מבין שהמושג "עם יהודי" באפיוניו האמריקאים, שונה מהמושג "עם יהודי" באפיוניו במדינת ישראל. וכל מי שמתעקש כאן בארץ על ההגדרה "עם יהודי" - מדיר ומעליב את כל השאר. כאן ההגדרה הקובעת צריכה להיות "ישראלי" הגדרה פתוחה הרבה יותר - ולא "יהודי", הגדרה שנשדדה על ידי הרבנות. ואגב, לפי כל מדד היסטורי או מסורתי, המילה "ישראל" (שהתגלגלה ל"עם ישראל" או אפילו ל"עם הישראלי") היא מילה קדושה יותר ומקיפה יותר מן המושג "יהודי".
ישראל הוא השם שנקב אלוהים בעצמו ליעקב, כשהחליף את שמו, וישראל הוא אבי 12 השבטים, שרק אחד מהם, אם גם הגדול ביותר, הוא שבט יהודה. כלומר, המילה "יהודי" היא מילה המצמצמת את עם ישראל, ואילו המילה "ישראל, או "ישראלי" מרחיבה אותו. אגב, אפילו אנשי שבט מנשה, שעלייתם לארץ התגברה לאחרונה, או יוצאי אתיופיה, שהוגדרו על ידי הרב עובדיה יוסף כבני שבט דן (לא שמישהו צריך לקבל את ההגדרה החשוכה הזאת, שעל פיה מדובר כביכול בבני שפחה), הם למעשה בני עם ישראל, גם אם אינם יהודים כביכול. יותר מזה, למעשה, כאן בישראל, כל אזרח ישראלי או תושב ישראלי המגדיר את עצמו כ"ישראלי" (ולא כ"פלסטיני" כפי שעושה למשל ח"כ חנין זועבי) הוא אחינו. ראו את כל 400 אלף יוצאי חבר העמים שאינם מוגדרים כ"יהודים" למרות שהם ישראלים כמונו. וראו את הדרוזים שהניפו לאחרונה מגני דוד בעימות עם המוסלמים בכפר אבו סנאן. הגדרה הקובעת שישראל היא ארץ הלאום של העם היהודי בלבד מרחיקה מאתנו את אוהבינו וידינו ובעלי בריתנו. ובכלל, מעליבה ואווילית כלפי כל מי שאיננו יהודי על פי הרבנות.
טריז בין היהודים ל"לא יהודים"
אבל מעבר לבירור הלשוני, העקרוני וההיסטורי, מדובר בחוק מיותר לחלוטין, שלא יפתור אף אחת מבעיותינו עם עצמנו, ולא עם המיעוט הערבי שבתוכנו, ולא עם שכנינו ועם העולם. למעשה, כל אחד מן התחומים שהחוק נוגע אליהם מכוסה כבר עכשיו על ידי חוקים קיימים, תקפים וחזקים. וקודם כל על ידי מגילת העצמאות, שמעמדה החוקי הוכר בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, והיא מגדירה את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כך גם "חוק השבות", הקובע שכל יהודי יכול להתאזרח בישראל, כולל יהודי שעבר גיור רפורמי בחו"ל, ואילו לא-יהודי (למשל, הפליטים הערביים) לא יוכלו לעשות זאת, אלא בהליך התאזרחות או איחוד משפחות מסובך. זהו בהחלט חוק חיוני, אבל הרי הוא קיים כבר. וחוק הלאום החדש עלול אפילו לפגוע בו, אם תהיה עילה לפתוח מחדש את חוק השבות, שהרבנות מנסה כל הזמן לחתור תחתיו ולצמצמו כדי שתינתן לה הסמכות הבלעדית חס וחלילה להגדיר מיהו יהודי. והרי גם זה עלול לקרות בתהפוכות הפוליטיות הגועליציוניות.
הלאה: חוק הלאום קובע שרק השפה העברית תהיה שפה רשמית בישראל. למה? מישהו מרגיש איזשהו איום על העברית במדינת ישראל (פרט לאמריקניזציה ולערביזציה הממאירות התוקפות אותנו מזמן בכל תחומי התרבות)? הרי העברית ממילא מנצחת ברחוב הישראלי. ערבים מדברים עברית, ולפעמים שולטים בה להפליא, ואילו מספר הישראלים שמתעניינים בערבית מוגבל. כלומר, העברית מנצחת ממילא. אז למה להפוך את זה לקרב משפיל, שעלול לגרום לערבים הישראלים להתרחק מהעברית פן ייחשבו כבוגדים בעמם. מה יותר יפה מהעברית של לוסי אהריש, סייד קשוע, נוף ממאסטר שף או לינה מחול מ"דה- דוויס"? כולם ישראלים מקסימים במיוחד. האם כל אלה צריכים להרגיש שהארץ הזאת היא לא ממש בשבילם? למה לתקוע בינינו לבינם את הטריז המטומטם הזה?
והרי ההגדרה במגילת העצמאות מכסה את הכול בדרך היפה ביותר. "מדינה יהודית ודמוקרטית" איננה מדינה ליהודים בלבד, והיא גם איננה "מדינת הלאום של העם היהודי" בלבד, אלא מדינה יהודית וחופשית ושוויונית, ברוח יהודית חומלת וגמישה. מי שלא מבין את זה, דינו ליפול.
כדאי להזכיר שוב לכולנו וגם לנתניהו מה שכתב זאב ז'בוטינסקי, גדול המדינאים שהיו כאן מאז ראשית הציונות ואביו הרוחני כביכול של הליכוד (שבגד מזמן בערכיו):"שם ירווה לו משפע ואושר/ בן ערב, בן נצרת ובני/ כי דגלי דגל טוהר ויושר/ יטהר שתי גדות ירדני". ככה עושים ישראל עברית וגדולה. עם החזון "היהודי" המצמצם והגזעני של נתניהו גם גדה אחת לא מובטחת לנו.
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו op-ed@walla.net.il