הסכם הגרעין עם איראן טוב לישראל

תכנית הגרעין האיראנית מעוררת דאגה עמוקה בישראל זה יותר מעשור. כיום, עם תחילתו של סבב שיחות מכריע בין איראן למעצמות, ישנו סיכוי אמיתי להשגת הסכם בין הצדדים, שיסיג לאחור את תכנית הגרעין האיראנית בתמורה להקלת הסנקציות מעל המדינה וקידום צעדי נורמליזציה בינה לבין העולם. בשעה שיש מי שרואים בכך הזדמנות, אחרים מזהים דווקא איום. ראש ממשלת ישראל נתניהו, שרי ממשלתו וגם אזרחים ישראלים רבים, משתייכים למחנה השני.

המתנגדים להסכם עם איראן מתמקדים לרוב ב"טווח הפריצה", כלומר הזמן שיידרש לטהראן להרכיב נשק גרעיני מרגע שתחליט על כך. משקיפים שונים הציעו טווחי זמן מגוונים למסגרת הזמן הזו. ישראל תקפה בעבר מתקני גרעין של מדינות אחרות, כמו עיראק וסוריה, כדי להרחיב מאוד את לוח הזמנים הזה או להשמיד אותו לחלוטין. כיום, המשא ומתן עם איראן יכול להשיג תוצאה דומה ללא שיהיה צורך בהתערבות צבאית, שתגבה מחיר גבוה הרבה יותר מזה שגבו התקיפות נגד עיראק וסוריה.

אפילו לתקיפה כביכול "כירורגית" של מתקני הגרעין האיראנים יהיו השלכות אסטרטגיות קשות מאוד. לא רק שתקיפה כזו תיצור חוסר יציבות קיצוני באזור שכבר נמצא על סף התפרקות מסוכנת, היא גם תוביל בדיוק לתוצאה שההנהגה הישראלית מעוניינת למנוע: חיזוק הרפובליקה האיסלאמית והאצת המרוץ שלה לעבר פצצה גרעינית.

בשנים האחרונות, האיום של מתקפה ישראלית הפך נושא לדאגה עבור איראנים רבים. מבחינתם מדובר בתסריט אימים. בפעם האחרונה בה איראן הייתה מעורבת במלחמה, כנגד עיראק של סדאם חוסיין, המחיר היה הרסני במיוחד: הלחימה נמשכה שמונה שנים וכללה שימוש בנשק כימי ושיגור טילים על ערי איראן. מאות אלפים נהרגו. מעבר למחיר ההומניטרי והכלכלי הכבד, למלחמה היו גם השלכות פוליטיות משמעותיות, המורגשות היטב עד לימים אלה – היא חיזקה את אחיזת הברזל של המשטר האיסלאמי. בסיום המלחמה, אלפי איראנים הוצאו להורג ורבים עוד יותר נמלטו מהמדינה.

איראנים, בדומה לישראלים, מפחדים מחוסר היציבות וחוסר הביטחון הגוברים באזור. הם מוקפים במדינות כושלות ושבריריות, אחת מהן (פקיסטן) בעלת נשק גרעיני, וחיים כמיעוט לא ערבי ולא סוני בתוך אזור הולך ומקצין. עשורים של סנקציות כלכליות ובידוד מדיני יצרו תסכול של ממש בקרב האוכלוסייה המשוועת לנורמליזציה פוליטית ויחסים כלכליים משופרים עם העולם. הדבר האחרון שרוב האיראנים רוצים הוא מלחמה עם ישראל. מלחמה כזו לא תקדם אינטרסים לאומיים וגם לא את אלה של המשטר, ההיפך הוא נכון. ולמרות זאת, כל השיקולים הללו יימחקו באחת אם מתקני הגרעין של המדינה יותקפו.

הציבור האיראני הוכיח בקיץ 2013 כי הוא מעדיף יחסים חיוביים עם העולם על פני רטוריקה תוקפנית והסלמה מתמדת, כאשר בחר את חסן רוחאני לנשיאות. רוחאני ביסס את הקמפיין שלו על "מתינות" ושיפור היחסים עם העולם. הנבחרת הבכירה שלו משקפת את השאיפה הזו. שר החוץ ג'וואד זריף, שמייצג את איראן בשיחות הגרעין, אסף סביבו צוות של בכירים שעד לאחרונה נדחקו הצדה על ידי שלטונו של הנשיא לשעבר מחמוד אחמדינג'ד. אחת הסיבות העיקריות לדחיקתם הייתה שאותם בכירים התנגדו להצהרות ה"אנטי-ציוניות" של אחמדינג'ד ולכנס האנטי-ציוני השנתי שלו, שמשך תערובת של אנטישמים, מכחישי שואה וקיצוניים אחרים מרחבי העולם – כנס שבוטל על ידי רוחאני לאחר כניסתו לתפקיד.

הנבחרת הדיפלומטית הזו גם מחזיקה בעמדות יחסית מתונות בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני: עמדתם היא שמרגע שישראל והפלסטינים יפתרו את הסכסוך שלהם, איראן לא תחשיב עוד את הסוגיה הישראלית-פלסטינית כסוגיה שעליה להתערב בה. כלומר, בניגוד לגורמים אחרים באיראן ובעולם הערבי, הבכירים הללו אינם מתנגדים באופן עקרוני לקיומה של ישראל, אלא רק למדיניות כזו או אחרת שישראל מנהלת. בקיץ האחרון, יש לציין, טהראן לא נקטה עמדה קולנית בנושא הלחימה בעזה.

הסכם גרעין יחזק את המתונים באיראן שתומכים בפתרון שתי המדינות ויש סיכוי שיבחרו לפתח קשרים עם ישראל. התפתחות כזו עשויה לאפשר בעתיד דיון פתוח על קשרים בין ישראל לאיראן, וגם דיון ביניהן בנושא הגרעיני. אחרי הכול, שתי המדינות מתמודדות עם איומים קיומיים דומים. הן אמנם לא רואות עין בעין ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית יש להן אינטרסים משותפים רבים. העובדות הללו לא נעלמו מעיניה של המנהיגות הישראלית שבחרה לסייע לאיראן לפני המהפכה האיסלאמית וגם אחריה, כאשר בשנות ה-80' רוב מדינות המזרח התיכון תמכו דווקא בעיראק של סדאם חוסיין.

בשורה התחתונה, ממשלת מתונים חזקה באיראן, אפילו כזו שפועלת בתוך המגבלות שמטיל המשטר הנוכחי, יכולה דווקא להועיל לישראל. אולם המתונים יתחזקו ויצברו ביטחון רק אם ייחתם הסכם גרעין, הבטחה שעליה הם משכנו את כל עתידם הפוליטי. הסכם כזה לא רק שלא יאיים על ישראל, הוא דווקא יועיל לה. הוא יגביל את תכנית הגרעין האיראנית ויוסיף זמן לשעון, מבלי לגרום למלחמה ארוכה והרסנית בין שניים מהכוחות העיקריים באזור.

הכותבת היא עמיתת מחקר באוניברסיטת הרווארד המתמחה בתכנית הגרעין האיראנית. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת ביחסם של הוגים איסלאמיים באיראן לנשק גרעיני

המאמר תורגם מאנגלית על ידי אמיר תיבון

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו op-ed@walla.net.il