פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      השניות הראשונות הן הקריטיות ביותר

      לוחם ימ"מ ודובדבן מתאר מה עובר על אזרח מן השורה או איש ביטחון שנקלע לזירת פיגוע בהתהוותו. הפרטים שצריך להבין תוך שניות והסיטואציה הקשה בה אין ברירה: פורצים פנימה

      כאשר אתה מגיע לזירת אירוע אמת, גם שניות הופכות להיות גורם מאוד משמעותי. אין לך שום מידע על האירוע ולכן היכולת שלך להבין את השטח היא מוגבלת. כל לוחם מבין את הצורך במידע כדי להגיע לתוצאות טובות יותר. אבל, לוחמים מנוסים יודעים להגיב גם באירועים לא מתוכננים. הדילמה היא אם "להישאב לאירוע", כלומר – לחתור למגע ולהגיב, שהרי רוצחים בני אדם באותם רגעים - לעומת הצורך לייצב את הסיטואציה ואולי לשלם על כך בהרוגים נוספים.

      הכניסה פנימה, לחלל בו מתבצע הפיגוע, אל מול סיטואציה שאתה עלול להיפגע, תמיד מו?נעת מקודים שקשה להבינם אבל הם קיימים אצלנו כחברה. הם היו קיימים אצל השוטרים שלא היססו והלכו קדימה לתוך בית הכנסת בשכונת הר נוף בירושלים. התנועה הלא מאובטחת כדי להגיע במהירות למגע ולנטרל את המחבל היא ניגוד גמור לאינסטינקטים הרגילים של בן אנוש.

      במגע הראשוני אתה מנסה תוך שניות לשאוב מידע ולהבין כמה יריבים ניצבים מולך, מהיכן מתבצע הירי, אם יש מוקד אלימות אחד או כמה ועוד. המידע הזה הכרחי, אך לא תמיד בנמצא. וכשאתה מגיע לנקודה בה אין יכולת להבין יותר ממה שהצלחת בשניות הראשונות בעוד האירוע מתנהל, לא נותרת ברירה אלא לפרוץ קדימה, לחתור למגע ולנסות לסיים את האירוע עם הנתונים הידועים.

      פיגוע בבירה: הרוגים ופצועים במתקפת טרור בבית כנסת (מערכת וואלה! NEWS)
      שוטרים מנהלים קרב יריות בכניסה לבית הכנסת בו אירע הפיגוע השבוע

      כאשר פורץ אירוע כמו הפיגוע בירושלים, ישנם כמה מעגלים מידיים שתמיד מתעמתים עם הסיטואציה: הראשון זה האדם שמותקף. כאשר המודעות של האזרחים לסכנה גבוהה, יתרון ההפתעה של המפגע קטנה, ולא פעם אנשים שהותקפו או שהיו בסביבתם הצליחו להגיב חזרה ולצמצם את הנזק. אין ציפייה מאותו מותקף להיות מוכן להתקפה, אך האפשרות קיימת. המעגל השני הם אותם אנשים שנקלעים לאירוע: ישנם לא מעט נושאי נשק ברישיון במדינת ישראל, ואכן היו לא מעט מקרים שאזרחים נושאי נשק נתנו מענה ראשוני (כמו בפיגוע ב"מרכז הרב" או פיגוע הטרקטור בירושלים) או אפילו פתרו את האירוע באופן מלא.

      בתחום נושאי הנשק האזרחים, עברה מדינת ישראל בעשר השנים האחרונות תהליך שרובו חיובי מבחינת התמקצעות מחזיקי הנשק וההכשרות להם הם נדרשים, אבל לא מבחינת ההרשאות לנשיאת נשק - שם ההנחיות הוחמרו. דווקא במדינה בה כמות האנשים המוכשרים באמת בשימוש בנשק ניתן היה להגדיר קריטריונים מרחיבים יותר לנשיאת נשק. רישיון מדריך ירי כיום, למשל, מאפשר להדריך אחרים בנשק אך לא לשאת אותו ברישיון.

      המעגל השלישי הוא השוטרים הראשונים שהוזעקו ומגיעים לזירה. לכל שוטר בישראל יש ניסיון צבאי כלשהו, לכן כששוטר מגיע לזירת פיגוע, סיכוייו לתת מענה נכון גבוהים. הדבר שונה ממדינות אחרות, דוגמת ארה"ב, שם נוהגים השוטרים לא פעם להגיע לזירת האירוע, לכתרה ולא לפרוץ פנימה אלא להמתין לכוחות מיוחדים. כך ראינו במקרים של מספר תקריות ירי בבתי ספר שם. השוטרים בישראל צריכים לעבור התמקצעות בנושא, מתוקף תפקידם, אולם לא ניתן לקחת מהשוטרים בפיגוע בירושלים את חירוף הנפש שהיא למותו של אחד מהם ופציעתו של אחר. וזה, כנראה, עוד משהו שמייחד אותנו במדינה.

      הכותב הוא בעל צל"ש הרמטכ"ל על תפקידו ביחידת דובדבן, בעל עיטור האומץ בימ"מ, ובעלי משרד עורכי הדין טרוים מור חיים.מייצג ומייעץ לחברות ביטחון בישראל ובעולם.


      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו op-ed@walla.net.il