אחרי הטבח בבית הכנסת בשכונת הר נוף בירושלים נדמה שכבר ברור לכולם שמדובר באינתיפאדה השלישית שהשראתה ניתנה על ידי אבו מאזן - והמענה המידי צריך להיות מתן סמכויות שעת חירום לראש הממשלה בנימין נתניהו ולממשלתו, שיאפשרו מעצרים נרחבים ופעולות שאי אפשר לנקוט היום בלי לעבור הליך ביורוקרטי מסובך. בלי זה, לא נראה שאפשר לפעול ביעילות הנכונה.
האיום המשפטי על הלוחמים הישראלים בטרור הפך להיות בלתי נסבל, החל מלוחם מג"ב שנעצר בחשד ש"רצח" כשברור לגמרי כי במקרה הרע מדובר על הריגה של פלסטיני בהפגנה ב"יום הנכבה" ועד למקרה הצעיר שנהרג בכפר כנא בגליל לאחר שהסתער עם סכין על ניידת המשטרה. בכל המקרים האלה לא ניתנה הגנה מספיקה ללוחמים, גם אם הפרו את הוראות הפתיחה באש. לכן, צריך למשל לתקן תקנה חדשה לשעת חירום שתקבע כי שום לוחם לא יועמד לדין על מעשים שעשה במסגרת פעילותו המבצעית, וכי עניינו יבורר ויטופל אך ורק במסגרות משמעתיות פנימיות, תוך איסור מוחלט על התקשורת לפרסם משהו מן האירועים החריגים, אלא בהיתר מפורש מן הצנזורה הצבאית שצריכה לחול גם על פעולות המשטרה.
לכל הטורים של מנחם בן בוואלה! דעות
ממש לא ברור איך בעיצומה של האינתיפאדה הזאת, יוצאות בתקשורת ידיעות בוגדניות על לוחמים שנעצרו בחשד ל"רצח" לאחר שעשו מה שעשוי במסגרת פעולה מבצעית. וגם אם חרגו מן הנהלים וחטאו, הרי ברור שאסור לחשוף אותם ואת עוונם, גם לא את הוריהם האבלים על אסון הפקרת ילדיהם הלוחמים בידי הרשויות. ואכן, הפקרנו אותם. כשהתקשורת כולה (כמעט) רוצה ורצה להיות "חושפת קו 300 החדשה", וגם אז אגב לא נעשה שום רע מוסרי על ידי לוחמינו. טוב שהרגו את המחבלים ההם, בני המוות. לכל זה צריך לתת עכשיו מסגרת משפטית נאותה, היאה לשעת החירום והזוועה שאנחנו נמצאים בה.
לשקול לבטל את התיאום הביטחוני
זוהי דוגמא לסוג הפעולה המידית שצריכה הממשלה לנקוט בשעת חירום מוכרזת, ואיננה יכולה לחכות לאישורי הכנסת, להשמצות עיתון "הארץ" ולעיכובים המשפטיים הצפויים. לכאורה, אמנם נמצאת המדינה בשעת חירום מתמשכת, מאז 1948, אבל ברור שהיא איננה מפעילה את סמכויותיה על פי הליך זה. עכשיו, כמדומה, אין ברירה אחרת. כי אנחנו עומדים מול אויב שאפילו לא צריך להסיר את המסכה כדי לגלות שפרצופו כפרצוף דאעש, ללא כל הבדל. אנחנו צריכים לפעול נגדו במלוא הכוח ולהרוג אותו מוקדם ככל האפשר (ועוד קודם, לעצור אותו בהמוניו. אפשר לפנות לצורך זה את מתקן "חולות", עם האסירים האפריקנים שעצרנו באיוולתנו ובג"ץ הורה לשחררם), כי המרחם על אכזרים (או לא מאפשר לפעול נגדם באמצעים משפטיים ותקשורתיים), סופו שיתאכזר לרחמנים (שהם הישראלים החפים מפשע שנרצחים לנגד עינינו).
אף אחד מאתנו איננו יודע עד להיכן יתגלגלו הדברים, ואף אחד לא בא להחליף את מומחי הביטחון שלנו והלוחמים הגיבורים. מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לתת להם לפעול בחופשיות מתוך ידיעה ברורה (כי בתוך עמנו אנחנו יושבים) שנשקם טהור, גם אם חרגו, וכוונתם היא הכי טובה שאפשר: להגן על אזרחי ישראל, על נשינו וילדינו.
צריך לשקול, כמובן, פעולות נוספות, החל מכליאת אבו מאזן במוקטעה ונכונות לביטול התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית. לצורך זה, ולתקופת חירום מוגבלת, אולי נידרש לפעולת גיוס נרחבת נוספת של חיילי מילואים. אינני מציע שום דבר. אני בוודאי משאיר את כל זה לשיקוליהם של מי שמבינים בביטחון הרבה יותר ממני. אני רק אומר שצריך לאפשר לממשלה ולכוחות הביטחון לפעול על פי מה שנדרש ועל פי מה שאפשרי. תפקידנו הוא לתת להם סמכויות לעשות את מה שצריך לעשות. על פי הבנתם.
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו op-ed@walla.net.il