בין דגניה לכנרת: המחווה ההיסטורית שחיברה עבר והווה

במשך כ-13 שנה ניצב מעל הירדן גשר עץ שהפך לאחד מסמליה של ראשית ההתיישבות היהודית באזור. 29 תלמידים הקימו גשר באותו מקום בדיוק, כחלק מפרויקט לפריצת וסימון "שביל סובב כנרת"

  • הכנרת
תלמידי כתה ט' מבית הספר "זומר" שברמת גן מקימים את הגשר, בשבוע שעבר (צילום: מערכת וואלה! NEWS, רשות ניקוז ונחלים כנרת)

שלושה עמודי עץ נמוכים שניצבים בגדה הצפונית של הירדן, במוצאו מהכנרת, הם שריד אחרון שנותר מגשר עץ שפעם היה תלוי במקום. לפני יותר מ-80 שנה ובמשך כ-13 שנה נמתח הגשר מעל ערוץ המים, והפך לאחד מסמליה של ראשית ההתיישבות היהודית בעמק הירדן במאה הקודמת.

בשבוע שעבר עמלו קבוצה של 29 תלמידי כתה ט' מבית הספר "זומר" שברמת גן על הקמת גשר עץ באותו מקום בדיוק, כהצדעה לגשר ההיסטורי וכחלק מהפרויקט המתמשך של רשות ניקוז ונחלים כנרת לפריצת וסימון "שביל סובב כנרת", הנמתח לאורך חופי האגם.

"הקמת הגשר היא פעולה סמלית שנועדה להדגיש את החשיבות של החיבור בין שתי גדות הירדן, בין חוף דגניה לחופי כנרת ובית-ירח", אמר נסים אסבן, הממונה על פרויקט "שביל סובב כנרת" ברשות ניקוז ונחלים כנרת. לדברי אסבן, "ההולכים היום על השביל מגיעים לנקודה, במוצא הירדן מהכנרת, שבה עליהם להיפרד מהשביל וללכת מערבה ורק מאוחר יותר יכולים להתחבר אליו חזרה. גשר מעל הירדן הוא הפתרון הראוי".

עוד בוואלה! חדשות:
בצל המשבר: הרמטכ"ל וראש השב"כ ערכו פגישת פיוס
מכה לדאעש: איבדו עיר אסטרטגית בצפון עיראק
חדשות טובות: "לפנינו חורף גשום מהממוצע"

עוד בוואלה!

הכירו את ה-Wonder החדש שלכם בבנק הפועלים

לכתבה המלאה
עבדו במשך חמישה ימים (צילום: מערכת וואלה! NEWS, רשות ניקוז ונחלים כנרת)

השביל שהקימו התלמידים נועד להדגיש את חשיבות הגשר ולהביא למודעות את פרויקט השביל הסובב את האגם ומנגיש את חופיו לציבור. חמישה ימי עבודה רצופים נדרשו לתלמידים, שבמהלכם עמלו על פילוס השביל, פריצת דרך בסבך קנים ולבסוף, בניית הגשר. "כתות בית הספר יוצאות מדי שנה לשבוע עבודה שמטרתו לתרום לציבור ורצון להשפיע", סיפר מאיר נאמן, מחנך הכתה. "הרצון של התלמידים היה לתרום לפרויקט החשוב הזה שמנגיש את החופים לציבור הרחב".

ראשיהן של קורות העץ ששרדו מימי הגשר המקורי התפחמו, כנראה בסיוע מנגליסטים חרוצים, וקשה להתרשם מהן על אופיו של הגשר שחיבר בין דגניה לכנרת. לעזרתם של הנערים הגיע אמקה כנרתי, חבר קבוצת כנרת בן 90, שגישר עבורם על הפער ההיסטורי, בסיפוריו על הימים בהם הגשר היה חלק מעורק התנועה הראשי של העמק.

ילדי כנרת שלמדו בדגניה צעדו מדי בוקר מקיבוצם לבית הספר בקיבוץ מעברו השני של הירדן, ללא הסעות, ליווי או שמירה. "הלכנו כל בוקר לבית הספר בדגניה וחזרנו בסוף היום, בבוץ, בגשם, בחום", סיפר כנרתי לנערים שהתקשו להבין כיצד ילדים בני שש עשו את המסלול הרגלי הזה וללא השגחת מבוגר. לדברי כנרתי, "בימים של שרקיות (רוחות מזרחיות, א"א) הכנרת הייתה גלית ומים היו עולים על הגשר. היינו עומדים בצד אחד ורצים לצד השני בין גל לגל".

אמקה כנרתי (צילום: רשות ניקוז ונחלים כנרת)
בעבר הגשר היה חלק מעורק התנועה הראשי של העמק (צילום: מערכת וואלה! NEWS, רשות ניקוז ונחלים כנרת)

הגשר נבנה בשנת 1921 על ידי המנדט הבריטי שהתבסס באזור והחל לפתח מערכת דרכים. הנתיב החשוב ביותר שנסלל באזור היה הכביש מהמושבה מגדל לצמח, שבתוואי שלו הוקם הגשר מעל הירדן. המשימה לסלילת הכביש הוטלה על ארגון החלוצים "גדוד העבודה".

לדברי אפרים בן-צבי, חבר קיבוץ דגניה א', "הגשר תוכנן על ידי חיל ההנדסה הבריטי. למקום הובאו קורות עץ מבורמה. שיטת העבודה הייתה כזו: מעמידים חצובת עץ גבוהה במקום שבו רצו לנעוץ את הכלונס ובעזרת חבל, גלגלת ומשקולת הולמים על ראש הכלונס, עד שהוא ננעץ בקרקעית הנהר. לאחר מכן ניסרו את הכלונסאות לגובה הדרוש ועליהם הניחו קורות במאוזן. על קורות אלו הונחו קורות האורך. במרכז הגשר השאירו מפתח גדול יותר בין הכלונסאות, כדי לאפשר מעבר של סירות לתוך הירדן". רוחבו של הגשר היה כשלושה מטרים והתנועה בו התאפשרה לכיוון אחד בכל פעם, ובצדו האחד של הגשר היה מעבר להולכי רגל.

חולם על שחזורו

הנערים ששתו בצמא את סיפוריו של כנרתי שמעו מפיו על בוקר אחד שבו אחר ללכת עם חבריו וצעד לבדו לבית הספר. "כשהייתי באמצע הגשר שמעתי מאחור קול פרסות סוסים", הוא נזכר. "הסתובבתי וראית מאחור דיליג'אנס (כרכרה רתומה לסוסים, א"א), ופתאום מכיוון צמח הגיעה מונית. זה היה מוזר לראות שני כלי רכב זה מול זה על הגשר, משום שהתנועה הייתה כה דלילה, שאולי עברה כאן מכונית אחת ביום".

לדברי כנרתי, על הגשר התפתח ויכוח בין נהג המונית לבין העגלון. "הנהג סלסל בשפמו הגדול ודרש מהעגלון שיזוז לאחור, תוך שהוא משתמש בצפצפה שהייתה לו. הוא לא ויתר, למרות שלסוסים קשה יותר לצעוד לאחור. בסוף הריב נאלץ העגלון לוותר, המונית עברה ברוב גאון לעבר טבריה והילד הקטן איחר ללימודים, אבל צבר חוויה שתלווה אותו לכל חייו".

"מרכיב משמעותי שיחבר בין שתי גדות הירדן" (צילום: מערכת וואלה! NEWS, רשות ניקוז ונחלים כנרת)

פחות מ-13 שנה עמד הגשר במקום. במסגרת העבודות להקמת מפעל החשמל בנהריים היה צורך להעמיק את אפיק הירדן באמצעות מחפרים. גשר העץ נהרס וממערב לו נבנה סכר דגניה, ועליו כביש חדש שמגשר בין גדות הירדן עד היום. בן צבי חולם על שחזורו של הגשר הישן ומצביע על שלוש הכלונסאות הישנות שנותרו תקועות באדמה, ככאלה שעליהן ניתן להסתמך בבניית הגשר המשוחזר.

אסבן מקווה גם הוא שיוקם גשר קבע לצועדים בשביל שכבר כמעט ומקיף את כל האגם. לדבריו, "השביל נמשך כבר על פני 42 קילומטרים, נותרו לנו רק 13 קילומטרים - בחופי טבריה, במתקני מקורות, בחופי כנסיות ובקטעים קצרים בשני קיבוצים. אני רואה בהקמת הגשר מרכיב משמעותי שיחבר בין שתי גדות הירדן ויגשר בין העבר להווה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully