מחט, מספרים וכמה סלילי חוטים בתוך הארון - ככה התחיל עסק המטפחות של תמר לוי. זמן קצר לאחר מכן התרחב העסק לנישה בסלון הביתי בבת ים.ולפני חודשיים, בעקבות השתתפותה שלי לוי בתכנית "לתת עתיד" של ארגון "לתת", החלה לפעול חברת "תמר דיזיין" מחדר עבודה גדול, עמוס גלילי בדים אשר לא מבייש מפעל קטן, שנושא את הסיסמה: "בד בבד עבודת יד".
"הייתי שכירה בחברת החזרי מס ובמקביל למדתי בניית ציפורניים, פדיקור ומניקור, אך ההכנסות בבית אף פעם לא אפשרו רווחה כלכלית", סיפרה לוי, בת 49, אם לעשרה וסבתא לשבעה. "לפני 23 שנה חזרתי בתשובה ורכשתי מטפחת בקרוב למאה שקל וזה הדהים אותי. עיצוב תמיד היה הצד החזק שלי, אבל לא היה לי רקע בתפירה. נזכרתי שאמי השאירה לי מכונת תפירה והחלטתי שאני יושבת ותופרת מטפחת".
לדבריה, "ישבתי ארבע שעות בהן בעיקר תפרתי את האצבעות. ככה, עם הרבה פלסטרים, החלטתי שאני מתחילה לתפור מטפחות ולאט לאט למדתי - אם זה להשתמש בדבק נטול ריח, כי אין לי חוש ריח, אם זה טכניקות שונות, הכל למדתי על בשרי". ההתקדמות המשמעותית בעסק שלי לוי אירעה לאחר שיחה עם מדריכה בקורס של המרכז לטיפוח יזמות, שהפנתה אותה לארגון "לתת", שפרס את חסותו עליה במסגרת פרויקט "לתת עתיד". "התחלתי ממכירת מטפחת מעוצבת לחברות בשבעה שקלים והיום יש לי עסק אמיתי מסודר ורווחי. אני מוכרת כמויות לעשרות חנויות במחירים עסקיים והכל אני עשיתי במו ידיי", נזכרה לוי.
לוי היא אחת מ-250 יזמיות שלקחו חלק בפרויקט "לתת עתיד", שמטרתו לסייע לבעלי יוזמה עסקית, לרוב נשים החיות על סף קו העוני, להגיע לעצמאות כלכלית באמצעות פיתוח יזמות זעירה. זאת, על ידי תמיכה של אנשי מקצוע, הכוללת ליווי עסקי ואישי ממושך על ידי אנשי עסקים מתנדבים, הכשרה קבוצתית ומתן הלוואה זעירה בתנאים מועדפים.
ללא הפרוייקט, רוב האנשים המשתתפים בו לא היו מקבלים הלוואה או שהיו מקבלים הלוואה בתנאים קשים עד בלתי אפשריים. התכנית, שאורכת שנה, מתבססת על מפגשים חודשיים של היזמים עם מלוויהם העסקיים ועל פי ההתקדמות נערכים מפגשים עם גורמי מקצוע שונים - בהם אנשי שיווק, פרסום, מיתוג ועוד.
לוי הגיעה לתכנית כמי שמוכרת מטפחות לחברות, אך לא העזה לפנות לחנויות - מחשבה שמעלה אצלה כיום גיחוך, כמי שמספקת היום בקביעות לחנויות. "מאוד רציתי, אבל לא היה לי אומץ לעשות את זה", סיפרה לוי. "עם הזמן, הבנתי שאני חייבת לעשות את זה כדי להתקדם והייתי עושה עשרות טלפונים ואיש לא רצה לשמוע. למדתי שאסור לפחד מהמילה 'לא' - מה שהרתיע אותי בעבר, כשהייתי לוקחת את התשובה באופן מאוד אישי. בשיחה ה-30 נפלתי על רשת שהזמינה אותי לפגישה, אהבה את המוצרים ורצתה לעבוד איתי".
לוי הוסיפה כי "המנהלת נתנה לי רשימה של ארבעים סניפים ואני פשוט גמגמתי מהתרגשות". לדבריה, "התכנית פשוט עוזרת לאנשים שרוצים עסק, אבל לא יודעים איך עושים את זה. הם מסייעים לכל אורך הדרך ועוזרים במצוקות שמתעוררות, נותנים טיפים בכל יום בכל שעה וזו העזרה האמיתית שמאפשרת לאנשים כמוני עמוד על הרגליים ולהתקדם בעצמם".
גם דינה שליט השתתפה ביחד עם בעלה מנשה בתכנית. השניים הקימו חברת קייטרינג ומגשי אירוח בשם "מוזה קייטרינג איכות". "כל הטוב שרואים כאן צמח ממקום פחות נחמד", סיפרה שליט, אם לארבעה מאשקלון, ליד דוכן האוכל שהקימו השניים בקניון חוצות שבאשקלון. "עבדנו כשכירים והתנהלנו כמו ילדים בני 16 - צברנו חובות מטורפים כתוצאה מהתנהלות כלכלית לא נכונה, כמו רבים ודפקו לנו בדלת ונקלענו למשבר כלכלי ונפשי".
עד הקמת העסק, מנשה עבד שנים ארוכות בתחום המזון וניהל חברת קייטרינג שסיפקה מזון לכ-5000 איש ביום. דינה, מצדה, הגיעה מרקע ניהולי ועבדה כמנהלת מחלקה של 150 איש בחברת בת של "הוט". יום אחד מצא עצמו הזוג מחוסר עבודה - דינה פוטרה במהלך היריונה הרביעי ומנשה שבר את רגלו ונדרש להחלמה ארוכה, שאחריה כבר לא הייתה לו משרה לשוב אליה.
"כל הרעיון להקמת העסק צמח מהמצוקה שאליה נקלענו ופשוט אמרנו נעשה מה שאנחנו יודעים לעשות - קילו קוסקוס. כך התחלנו למכור אוכל מהבית כעסק זעיר", סיפרה שליט. גם במקרה של הזוג שליט, הפגישה עם נציגת ארגון "לתת" באחד ממפגשי "העצמת נשים", הצעידה את העסק קדימה שהפך לפרוייקט הראשון של התוכנית באשקלון.
"הם דיברו על ליווי עסקי שכולל בניית תכנית עסקית, יעדים, תמחור מנה וכל מיני דברים שידענו עליהם אך כשמדובר בעסק שלך אתה מתנהל אחרת", אמרה שליט. "קיבלנו מהם את הכלים, בהם הלוואה כספית שלא היינו יכולים לקבל באף מקום אחר בעקבות מצבנו הכלכלי. זה נתן לנו דחיפה משמעותית והביא אותנו לאן שאנחנו ניצבים היום - עם עסק שעומד על הרגלים ומייצר הכנסות שאפשרו לנו לסגור את החובות ולחיות".
שליט סיפרה כי מבצע "צוק איתן" בלם מעט את הצלחת העסק, כמו שקרה לעסקים רבים בדרום. עסקים קטנים וזעירים רגישים יותר לזעזועים ונמצאים בסיכון גדול יותר במצבים שכאלה. "במהלך המבצע בוטלו לנו 21 אירועים, שחלקם לא חזרו", סיפרה שליט. "היום היינו צריכים להיות במקום אחר - היינו אמורים לחתום חוזה עם מפעל באזור לאספקת 50 מנות יומיומית ולשכור מטבח חיצוני לצורך זה, אך המבצע שם לנו ברקס רציני כששיתוף הפעולה בוטל".
שליט ציינה גם כי הייעוץ והעזרה שהתכנית מעניקה גם לאחר השנה הראשונה מסייעת בהמשך הצלחת העסק. "אני מניחה שללא התכנית היינו חוזרים להיות שכירים וצוברים חובות נוספים במקומות אחרים", הודתה שליט. "היינו ממשיכים להידרדר בלי להרגיש ובסוף זה היה מתפוצץ, כי אין ברירה אחרת. מי ששואל אותי היום על הקמת עסק אני ישר מפנה ל'לתת' - כי הם נותנים את הכלים להצליח. צריך לבוא עם מוטיבציה, נכונות לקבל ביקורת ורצון לעבוד כי אין כאן מנוחה על זרי הדפנה, אבל יש תחושת הגשמה, תחושה ששלמים ואוהבים את מה שעושים. גם אם יש קשיים, לא נוותר על העסק בקלות - זה הבייבי שלנו".
מחצית מהיזמיות - אימהות חד-הוריות
"ארגון 'לתת' חרת על דגלו מטרה של צמצום העוני ואחת הדרכים היא מתן חכות מתן פתרון לאנשים לטווח ארוך ולא רק פתרון לחוסר הביטחון התזונתי המידי", הסבירה יעל עובדיה, מנהלת התכנית. "תחילה התכנית כללה בעיקר קורסים וסדנאות של פיתוח וניהול עסקי. הפידבקים היו טובים, אבל משיחות שערכנו בשטח הבנו שהקורסים נותנים הרבה אבל זה לא מספיק". לדבריה, הארגון הבין כי יש צורך בהכשרה מעשית, בכסף שיניע את העסק ובליווי אישי לנשים.
"יצרנו מערך שלם של אנשי עסקים מתנדבים שמלווים את היזמים בכל הרצינות ולעיתים גם עושים זאת אחרי התכנית. מדובר בשילוב בין אנשי מקצוע לנשים ועלינו לזהות מי היזמית שיכולה להתאים לנו מבחינת אישיות ופוטנציאל העסק ושהמעטפת שלנו תוביל להצלחתה. לא מדובר בהצלחות בין לילה אבל גם לראות את הצעדים הקטנים זה מעודד מאוד. היום יש לנו 100 יזמים פועלים, רובן נשים מעל גיל 40, ומחציתן אימהות חד הוריות".
להצטרפות לתכנית חייגו 6833* או פנו לדואר אלקטרוני yazamut@latet.org.il
לפניות לכתבת דנה ויילר-פולק: danawp@walla.co.il