כשראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע בשנה שעברה להופעת אורח נדירה ב"ארץ נהדרת", הוא נשאל, אחרי כל הבדיחות המתבקשות, מהי המורשת שהוא משאיר אחריו. ראש הממשלה הרהר רגע, והשיב: "שומר ביטחון ישראל". ואכן, מאז שנת 2009 מכהן נתניהו ברצף, והימים היו ברובם המכריע רגועים למדי. "לא יצאנו למלחמות מיותרות. לא יצאנו למלחמות בכלל", עקץ את האופוזיציה דאז בראשותה של ציפי לבני באחד הדיונים בכנסת הקודמת.
הישגיו של נתניהו בתחום הביטחוני, והעובדה שהשנים 2009- 2013 היו מהשקטות ביותר שידעה ישראל מאז הקמתה, אפשרו לו להשתיק כל ביקורת על חוסר התפקוד שלו בתחום החברתי-כלכלי. "קודם כל צריך להבטיח את החיים עצמם, ורק אחר כך להתעסק באיכות החיים", נהג ראש הממשלה לשנן את המנטרה בכל עת שעלו לדיון מחירי הדירות, המסים הגבוהים, יוקר המוצרים בסופרמרקט, עמלות הבנקים השערורייתיות, ובקיצור כל מה שמעניין בן אדם שמנסה לסגור את החודש בישראל.
סיעת יחיד: כל הטורים
בחודשים האחרונים משהו משתנה. אובדן תחושת הביטחון בירושלים, שלה קיבלנו שוב תזכורת רק אתמול עם פיגוע הדריסה - היא כבר מזמן לא תולדה של אירוע בודד, אלא מציאות מתמשכת שקשה לראות את סופה. צרפו לכך את מבצע "צוק איתן", שהסתיים בתחושה חמוצה של חוסר הכרעה, ועם משא ומתן עקיף עם חמאס (בניגוד מוחלט לכל האידיאולוגיה של נתניהו) - ותקבלו ראש ממשלה שאינו יכול להתהדר לא בהישגים בתחום המדיני-ביטחוני, ולא בתחום הכלכלי-חברתי. סיסמת הבחירות של נתניהו ב-1996 הייתה: "אין שלום, אין ביטחון, אין סיבה להצביע פרס". לו הבחירות היו נערכות מחר, יריביו הפוליטיים ודאי היו שולפים אותה מהבוידעם ועושים בה "שימוש עצמי".
עם זאת, הבחירות לא ייערכו מחר, וככל שזה תלוי בנתניהו, יש לדחות אותן ככל הניתן, על אף שהקואליציה עושה קולות התפרקות כבר כמה חודשים. ההידרדרות במצב הביטחוני הביאה גם להידרדרות בשביעות הרצון ממנו. רק 30% מן הציבור אמרו שלשום בסקר שהוצג בחדשות 2 כי הם מרוצים מתפקודו. עם נתונים כאלה אין מה למהר ללכת לבחירות, גם אם אין מי שמסתמן כמתחרה רציני מולו על תפקיד ראש הממשלה הבא.
עוד ידיעות פוליטיות-מדיניות בוואלה! חדשות
מצרים לישראל: המתיחות בהר הבית - סכנה להידרדרות אזורית
טיבי בפרלמנט האירופי: "ח"כ מירי רגב - פירומנית"
שר החוץ הדני לוואלה!: "אין קשר בין ביטחון להתנחלויות"
זה לא מקרי, שלפני כשבועיים איימו בסביבתו כי קידום הצעת חוק ישראל היום עלול לפרק את הקואליציה ולהביא לבחירות חדשות, והנה השבוע נשמעו כבר קולות אחרים, פייסניים יותר, שמבהירים כי "זה לא אסון אם ההצעה תעבור קריאה טרומית". ואם כבר הזכרנו את הצעת החוק הנפיצה - לפחות בגזרה הזו נתניהו יכול להיות רגוע לעוד שבוע אחד. "שותפיו" לקואליציה מתקשים לגייס לה רוב בשלב הזה, גם אם יש סיכוי סביר שיצליחו בסופו של דבר. השבוע הם עשו הכול כדי להעביר את החוק במליאת הכנסת בקריאה טרומית, אבל ספירת האצבעות הראתה שהם לא בכיוון. כמו נס משמיים באה להם החלטת יו"ר הכנסת להוריד מסדר היום את שלב החקיקה אתמול, בגלל טקס הזיכרון ליצחק רבין. אחרת, הם ככל הנראה היו נאלצים לדחות את ההצעה בשבוע מיוזמתם.
מי הזמין את נתניהו לברך?
פרישתו של גדעון סער מהחיים הפוליטיים היא מתנה ענקית לנתניהו: גם אחד האנשים הבודדים שאיים על ראשות הליכוד פינה את הדרך, וגם סבב התיקים בעקבותיו יביא לכך שתיק התקשורת - החשוב לנתניהו במיוחד, יחנה אצלו תקופה ארוכה. בתקופה של דיונים על רפורמות, רישיונות וזיכיונות זה אף פעם לא יכול להזיק. אך כדי להגיע לאותו רגע שבו יכול היה לנשום לרווחה, נאלץ נתניהו לספוג לא מעט רגעי מבוכה.
טקס הפרידה בכנסת מהשר גדעון השר היה אירוע בלתי נשכח. לא בכל יום עוצרת הכנסת את פעילותה על מנת להיפרד יפה כל כך משר שהחליט לקחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים. יום חגו של סער היה גם יום החג של כמה מיריבי נתניהו, וכך קיבלנו אירוע עמוס ברגעים לפנתיאון. זה התחיל בכך שבישיבת הממשלה ראש הממשלה התעלם מהעובדה שאחד מבכירי שריו פורש מהחיים הפוליטיים. לא דברי ברכה בפוטו-אופ, לא סעיף של דברי תודה בחלק הסגור של הישיבה. כלום.
בכנסת, דווקא כן תוכנן אירוע כזה. סער התבקש לבחור נציג מהאופוזיציה ונציג מהקואליציה שיברכו אותו בדברי פרידה. סער החליט לבחור, במידה בלתי מבוטלת של ציניות (אם שמים בצד את יולי אדלשטיין, חבר הליכוד שבירך מעצם תפקידו כיו"ר הכנסת) את נפתלי בנט מהקואליציה ואת יצחק הרצוג מהאופוזיציה. שניים, שהם לא מגדולי ידידיו של ראש הממשלה, ואשר אחד מהם מתחרה עם נתניהו על הנהגת הימין. נתניהו קיבל מידע מודיעיני על האירוע, והבין כמה רע זה ייראה אם שני יריביו יברכו את סער, ולא הוא. חצי שעה לפני פתיחת הישיבה הוא פנה ללשכת יו"ר הכנסת וביקש מיוזמתו להשתחל לרשימת הדוברים - כאמור מבלי שהוזמן לעשות כן.
הנאום של חתן השמחה עצמו היה חד ומלא עקיצות כלפי ראש הממשלה. "המבחן הוא לא הניהול השוטף, אלא מה השארת אחרייך. צריך לדבר פחות ולעשות יותר, ואסור לדרוך במקום. אני הייתי בתנועה כל הזמן", אמר שר הפנים הפורש ברמיזה שאין עבה ממנה. גם בשלב התודות בנאומו פנה לאדלשטיין הרצוג ולבנט כאל "ידידי" ו"חברי", ואילו לנתניהו הגיע אחרון, והסתפק ב"תודה לראש הממשלה נתניהו שנתן לי אמון לכהן בשני תפקידים שונים". רגעי המבוכה לא הפסיקו להתעלות האחד על השני, ושברו שיא נוסף בתום האירוע, כאשר טור ארוך של שרים וחברי כנסת עמד בתור להתחבק עם סער. נתניהו לא ידע מה לעשות עם עצמו. האם לצאת מהאולם בלי לומר שלום? לעמוד בתור כמו כולם? אחרי דקות ארוכות שבהן עמד מהצד עם ידיים בכיסים החליט שהוא הולך על זה, וניגש להחליף צ'אפחה ידידותית עם סער. מותר להניח בזהירות שזו לא הפעם האחרונה שהשניים האלה ייפגשו.
חקיקה במהירות שיא
אחד החוקים הדרמטיים ביותר שהונחו בכנסת ה-19 עומד לעלות ביום ראשון הקרוב לוועדת השרים לחקיקה, במהירות שיא, ואחרי עבודה מאומצת מאחורי הקלעים. ביום שלישי השבוע פורסם בוואלה! חדשות כי שדולת ארץ ישראל בכנסת הגישה את "חוק הנורמות", המבקש להחיל את כל חוקי הכנסת גם ביהודה ושומרון באמצעות צווים. על ההצעה חתומים בכירי חברי הכנסת בקואליציה: יו"ר הקואליציה זאב אלקין, קודמו בתפקיד, יריב לוין, יו"ר סיעת הבית היהודי איילת שקד וחברת סיעתה, אורית סטרוק, יו"ר ועדת החוקה דוד רותם, ונציגים נוספים מש"ס ומיהדות התורה.
בימים האחרונים הפעילו היוזמים לחץ גדול על השרים לתמוך בחוק, ועשו סבב שיחות עם השרים יובל שטייניץ ולימור לבנת, החברים בוועדה. מהשר ארדן, שצפוי להיות בחו"ל, ביקשו להשאיר פתק הצבעה כך שקולו ייספר, ואילו שר הביטחון משה יעלון התבקש שעמדת מערכת הביטחון בישיבה תתמוך בחוק. הסיכויים נראים טובים. לבני ולפיד, כהרגלם, שותקים בינתיים.
"פליטת הפה" של בנט
גם בנט רשם השבוע רגע משעשע לפרוטוקול. כששר הכלכלה עלה לברך את סער ביום שני הוא החמיא לו, "למרות שאנחנו מסיעות יריבות". אריה דרעי תפס את הראש. "איזה יריבות? אתם בקואליציה!". בנט לא התבלבל: "יריבות בקואליציה. יש דבר כזה".
לפניות לכתב עמרי נחמיאס - omri_n@walla.net.il
