בידיים של מי? הסכסוך הדתי על הר הבית

אמש נעשה ניסיון להתנקש בחייו של הרב יהודה גליק. הרב גליק הוא דובר הארגונים היהודים התומכים בהקמת בית מקדש בהר הבית ופעיל ובולט במאבק להתיר ליהודים להתפלל בהר הבית. ניסיון ההתנקשות אמש ברב יהודה גליק, חידד שוב עד כמה נושא ההר, הקדוש ליהדות ולאיסלאם, רגיש גם בימינו. מה מקור קדושתו של המקום והיותו זירה נפיצה כל כך ליחסים בין היהודים לערבים?

הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, מקום משכנם של שלושה בתי מקדש – ולא שניים - בניגוד למה שמוקבל לחשוב. בית המקדש הראשון הוקם בהר הבית על ידי שלמה המלך ונחנך בשנת 960 לפני הספירה. הוא נהרס על ידי הבבלים בשנת 586 לפני הספירה ונבנה מחדש על ידי עולי בבל ששבו ארצה, ובראשם זרובבל בן שלתיאל ויהושע בן צדוק הכהן, בשנת 516 לפני הספירה.

בשנת 20 לפני הספירה פנה המלך הורדוס ליהודים וביקש להרוס את המקדש הקיים ולבנות בית מקדש אחר תחתיו. היהודים חששו שמא הורדוס מנסה להרוס לתמיד את המקדש, אולם הורדוס, שהביא אלף פועלים ואת כל חומרי הבניה הדרושים להקמת בית המקדש השלישי, שכנע את היהודים בכנות הצעתו. הוא הרס את בית המקדש השני ובנה אותו מחדש. דברים אלו אנו למדים מספריו של ההיסטוריון יוסיפוס פלאביוס בספריו "קדמוניות" ו-"מלחמות היהודים". עובדות אלה אושרו על ידי הארכיאולוגים הישראלים הידועים פרופ' יגאל ידין ופרופ' אבי יונה.

לצורך בניית בית המקדש השלישי, הכפיל הורדוס את שטחו של הר הבית על ידי סתימת גאיות שהקיפו את ההר מצפון, מדרום וממערב – ומילויים באדמה. כך גדל שטח ההר מ-62 דונמים ל-144 דונמים כיום. הורדוס הקיף את המתחם בחומה, שנועדה למנוע התפוררות וזליגת האדמה החוצה. הכותל המערבי הוא הקטע המערבי של החומה שהקיפה את הר הבית, שבנה הורדוס. בית המקדש הזה נחרב על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה.

השריד החשוב ביותר של בתי המקדש בהר הבית הוא הסלע, שנמצא היום במרכז מסגד כיפת הסלע זהו קודש הקודשים בבתי המקדש בעבר, אליו היה נכנס רק הכהן הגדול ורק ביום כיפור. הסלע נחשב למרכז העולם ולנקודת התחלת הבריאה, ולכן הוא נקרא במדרש היהודי "אבן השתייה", משום שממנה השתית אלוהים את העולם. הסיבה השנייה להיות הר הבית קדוש ליהודים היא, שהמקום מזוהה עם הר המוריה, שלפי המסורת היהודית עליו, על הסלע הנ"ל בוצעה עקדת יצחק.

לפי האיסלאם, שגם רואה בסלע הזה את מרכז העולם, מעשה העקדה התבצע שם, אבל הנעקד היה ישמעאל ולא יצחק. אולם הסיבה המרכזית לקדושת הר הבית לאיסלאם, והיא הסיבה היחידה המוכרת כיום ברחוב ובהנהגה הפלסטינית, היא סיבה אחרת: לפי המסורת המוסלמית, אל הר הבית, שנקרא "א-חראם א-שריף" (המקום הקדוש הנעלה), האל הרכיב את מוחמד הנביא על הסוס "אל-בוראק" בנסיעה לילית מהמסגד הקדוש של הכ?עבה במכ?ה שבחצי האי ערב.

במקום שבו הוא נחת עם הסוס, הם בנו את מסגד אל-אקצא (הקיצון) וחנכו אותו בשנת 705 לספירה. לפי מסורת מאוחרת שפותחה במאה ה-19, מוחמד קשר את סוסו לצד המזרחי של הכותל המערבי, ליד שער המוגרבים, צעד לסלע שנמצא בכיפת הסלע ועלה משם השמימה כדי לקבל מאללה את מצוות חמש התפילות ביום שכל מוסלמי חייב בה, ירד משם - וחזר למכה. מעל הסלע הזה הם בנו את כיפת הסלע להנצחת האירוע של עליית מוחמד הנביא לשמיים. בהסתמך על המסורות האלה המוסלמים מחשיבים את הר הבית למקום השלישי בקדושתו אחרי מסגד הכעבה במכה ומסגד קבר הנביא במדינה.

חשוב לציין, כי למסורת המוסלמיות האלו אין שום בסיס ארכיאולוגי, וכל המזרחנים המודרניים המערביים משוכנעים, שמוחמד הנביא לא ביקר מעולם בירושלים. אחת ההוכחות החותכות לכך היא, שבמסגד כיפת הסלע עצמו אין שום פסוק שמתייחס לעליית מוחמד לשמיים או לנחיתתו בהר הבית, וכל הפסוקים מכוונים נגד הנצרות. רק במאה ה-19 הוסיף הסולטאן העותומאני, עבדול חמיד השני, את הפסוק מהקוראן, שמתייחס לנסיעה הלילית של מוחמד הנביא להר הבית ולעלייתו מהסלע לשמיים - לצד החיצוני של כיפת הסלע.

בשנת 1948 חילקו ביניהן ירדן וישראל את ירושלים, והר הבית היה בשליטה ירדנית בלעדית. האירוע הבולט היחידי בשנים האלו היה רציחתו של המלך הירדני עבדאללה, סבו של המלך חוסיין, ביולי 1951 בכניסה למסגד אל-אקצא על ידי מתנקש פלסטיני שלא היה שבע רצון מהמשא ומתן לשלום שניהל עבדאללה עם שלטונות ישראל. עד היום אפשר לראות על אחד מעמודי הכניסה למסגד את סימני היריות.

בשנת 1967 ישראל כובשת את הר הבית ומחילה את ריבונותה על מזרח ירושלים. מאז, הר הבית הופך למוקד המחלוקת והסכסוך בין ישראל לפלסטינים. בגלל קדושתו של הר הבית לפלסטינים, הם דורשים להכריז על מזרח ירושלים כבירת מדינת פלסטין. ההר משמש מאז ועד עצם היום הזה מוקד למהומות והפגנות, כאשר הסכסוך נותר דתי ולא רק לאומי.

כחודשיים לאחר כיבוש ירושלים, ב-20 באוגוסט 1967, מחליטה ממשלת ישראל בחשאי, ש"מתפללים יהודים שיעלו להר הבית יופנו לכותל המערבי". הממשלה מעולם לא הטילה איסור מפורש על עליית יהודים להר הבית, אולם כל ממשלות ישראל מאז אימצו את המדיניות האוסרת על יהודים להתפלל בהר הבית מחשש לתגובה אלימה של המוסלמים, שהחליטו ללא שום בסיס בהלכה המוסלמית, שאסור ליהודים להתפלל במקום. שר הביטחון דאז משה דיין נפגש עם ראשי הווקף בירושלים ועל דעת עצמו קבע את סדרי הניהול של הר הבית מאז ועד היום הזה.

בהסדר הזה נקבע שהר הבית ממשיך להתנהל כבעבר מבחינה אזרחית על ידי הווקף המוסלמי, ואילו האחריות לשמירת הביטחון והסדר הציבורי בתוך ההר ובסביבתו יהיו בידי כוחות הביטחון של ישראל. כמו כן, ללא-מוסלמים תהיה זכות ביקור בהר הבית בשעות שיתואמו מראש עם המוסלמים (כיום השעות הן בין 8:30 ל-11:30 בבוקר ומשעה 13:30 עד 14:30 אחר הצהריים) וכן תיאסר באופן חד-משמעי תפילת יהודים בהר הבית. דיין ביקש על ידי כך לנטרל את הממד הדתי מהסכסוך בין ישראל לערבים. אלא שהמאורעות האחרונים מוכיחים שהכוונה הזאת לא צלחה והסכסוך נשאר דתי ולא רק פוליטי-ביטחוני.

כיום, מלובה הסכסוך על ידי קיצונים משני הצדדים: מה שמכעיס את הצד הערבי הוא העובדה שהם נשלטים על ידי כיבוש ישראלי והם מעולם לא הכירו בריבונות ישראל במזרח ירושלים. לכן, למשל, הם מתנגדים לכך שממשלת ישראל תתקן את "גשר המוגרבים" הרעוע המוביל להר הבית, כי הם רואים בכך ביטוי למימוש ריבונותה של ישראל במזרח ירושלים, שהם חולקים עליה מכל וכל. דבר נוסף שמכעיס את התושבים הערבים ומלבה את האש היא מדיניות מכוונת של ממשלת ישראל ועיריית ירושלים במשך עשרות שנים, עד תקופת ניר ברקת, לקפח ולמרר את חייהם של הערבים במזרח ירושלים בתקווה ששיעורם בעיר לא יגדל. הקיפוח הזה יצר תחושת תסכול ומרירות מוצדקות הבאות לידי ביטוי בפעולות אנטי-ישראליות, שהגיעו לשיאן בתקופה האחרונה, כפי שניבאתי בספרי "מלחמות המקומות הקדושים", שיצא לאור בשנת 2000.

בנוסף, קיימים ניסיונות של קיצונים יהודים לשנות את הסטטוס-קוו בהר הבית, כלומר לבטל את האיסור שהטילו גדולי ההלכה היהודים – מהרמב"ם ועד הרב עובדיה יוסף על יהודים להתפלל בהר הבית. גם הרבנות הראשית הוציאה פסק הלכה ברוח דומה בשנת 1967 עליו חתמו 350 רבנים נוספים.

בשנים האחרונות מוביל ועד רבני יש"ע קו, לפיו מותר מבחינה הלכתית להיכנס לאזורים מסוימים בהר הבית - ובמיוחד לתוספת השטח שהוסיף הורדוס לשטח הר הבית המקורי, בעיקר בדרום ההר, באזור בו נמצא מסגד אל-אקצא. כיום פועלים כ-15 ארגונים יהודים שבראשם עומדים אנשים כמו הרב יהודה גליק, יהודה עציון מראשי המחתרת היהודית והרב ישראל אריאל, שמטרתם המוצהרת היא הקמת בית מקדש על הר הבית וחידוש הקרבת הקרבנות בו.

להערכתי, הגורמים למהומות האחרונות הם: התסכול הפלסטיני מהיעדר כל התקדמות במשא ומתן המדיני, שאמור להוביל להקמת מדינה פלסטינית, עצמאית, שבירתה מזרח ירושלים; ההתיישבות היהודית החוזרת ונשנית בלב שכונות ערביות במזרח ירושלים, ובמיוחד הכניסה של מתנחלים יהודים לבתים שנקנו כחוק בשכונת סילואן בירושלים. זוהי התגרות מיותרת בערבים במזרח ירושלים, והיא עלולה להביא לתביעות שלהם להחזיר לידיהם בתים שהיו שלהם לפני מלחמת העצמאות ונמצאים כיום במערב ירושלים. הניצוץ שהדליק את חבית אבק השריפה הוא, הרצח המתועב של הנער הערבי מוחמד אבו-חדיר בתחילת חודש יולי 2014.

הכותב הוא ד"ר ועורך דין, חיבר את הספר "מה נורא המקום הזה"