בוגי יעלון עומד לעשות מעשה רע ולהוריד את הפועלים הפלסטינים מן האוטובוסים המשותפים להם ולישראלים ביהודה ושומרון. ומאחר שנסעתי בעצמי עשרות פעמים באוטובוסים המשותפים האלה, בעיקר בקו 86 בשומרון, אני יודע בדיוק על מה מדובר. ואני אומר: סילוק הפועלים הפלסטינים קשי היום מן האוטובוסים הישראליים (שנהגיהם הרבה פעמים הם ערבים) הוא מעשה שיש בו עוון ועוול, אלא אם כן ימצאו דרך להסעה נפרדת וקלה יותר עבור הפלסטינים עצמם. כלומר, אם ההפרדה המתוכננת לא תהיה כרוכה מבחינתם בטרטור נוסף וקשה ובנסיעה נוספת (תוך דרישה להגיע קודם כל לצומת אייל, אליו הם מגיעים לצורך כניסה לישראל, ורק משם לנסוע לבתיהם), אז אפשר לעשות את זה, ואם לא לא. וצריך לזכור שצה"ל עצמו, בהנחיותיו ובהערכותיו, לא מוצא שיש סיכון ביטחוני בנסיעה המשותפת הזאת.
משהו על הניסיון האישי שלי: אשתי ואני מתגוררים זה כארבע שנים בהתנחלות נופים, בין גבעות השומרון, כרבע שעה נסיעה מאריאל לכיוון קדומים וקרני שומרון. וזה לא כבר, במשך שנה בערך, לאחר שהמכונית הקודמת שלנו שבקה, ועד שקנינו מכונית לפני כמה חודשים, הרבינו לנסוע באוטובוסים ובטרמפים (זה דבר מקובל למדי בחלק מן המקומות). כן, כן. לכן אני יודע בדיוק על מה אני מדבר. אתה נכנס לאוטובוס ולפעמים רובו מיושב בפועלים פלסטינים שחזרו מעבודתם הקשה בישראל. וקודם כל, חשוב להגיד - הם ממש לא מדיפים ריחות זיעה. גם לא דיאודורנט. איכשהו הם מגיעים עם מבע עייף אחרי יום עבודה, ובלי ריח דוחה כלשהו. לא ברור לי איך הם עושים את זה, אבל עובדה. ייתכן שיש להם אפשרות להתרחץ אחרי העבודה. אני אומר את זה, כי פעם אחת הייתי עד לפאניקה היסטרית דוחה של מתנחלת מבוגרת כלשהי, שברגע שנכנסו הפועלים הפלסטינים לתוך האוטובוס, התחילה לזעוק שאי אפשר לסבול את הריח (היא אמנם לא אמרה שהמקור הוא הפועלים, אבל היה ברור) ושהנהג יפתח את כל החלונות או משהו כזה. אבל לא היה שום ריח (ואני רגיש במיוחד לריחות, אם מותר לי להעיד על עצמי).
לכל הטורים של מנחם בן בוואלה! דעות
בפעם אחרת התיישב פלסטיני ליד נוסעת שהתחילה להגיד בקול שהיא לא מסכימה שהוא יישב לידה. כשהערתי לה, בנוכחות כל האוטובוס, שהיא לא יכולה להגיד את זה, ואם היא רוצה, שתעבור למקום אחר או תעמוד, היא ניסתה להצטדק (גם זה לטובה)שהיא לא מוכנה לשבת על יד גברים. כאילו זה העניין. מה שכמובן השאיר עדיין את הדרישה שלי ממנה שתקום, אם היא לא רוצה שיתיישב לידה. היא לא קמה. והוא מצא מקום אחר. אבל לפחות כולם שמעו.
אבל אלה הם זוטות לעומת העיקר. והעיקר הוא שהפועלים האלה נכנסו לאוטובוס אחרי שבאו לישראל באישור עבודה, ולאחר בדיקה ביטחונית, ולכאורה אין מהם שום סיכון. הם מתנהגים לגמרי בלי תוקפנות כלשהי, בלי חוצפה כלשהי בניגוד לכל מני ישראלים צעקניים פה ושם - ואחרי נסיעה אחת כזו אתה מבין שדו-הקיום הזה אפשרי לגמרי. ואין סיבה שלא יתקיים.
צריך להבין: אני עצמי מתנחל כאמור. אני עצמי בעד יד קשה לגמרי בטיפול במחבלים ובמפירי סדר למיניהם. אני לגמרי מתקומם, למשל,על האהדה שהביע משרד החוץ האמריקאי העוין לנו לנער הפלסטיני שנהרג מאש כוחותינו אחרי שזרק בקבוק תבערה על חיילים ישראליים. מי שזורק בקבוק תבערה כזה צריך להיות צפוי להיהרג, גם אם הוא רק נער ,למרבה הצער. אני, אגב, גם בעד הטלת עונש מוות מידי ככל האפשר לרוצחים מכל הסוגים רוצחים פלסטינים, רוצחים יהודים (למשל, מי ששרפו את הנער הפלסטיני מוחמד אבו-חדיר) וגם רוצחים "סתם", כגון רוצחיה של הישראלית הערבייה ברמלה (שגם שתי אחיותיה נרצחו לפני שנים למרבה הזוועה).
כל מי שהרג בכוונה תחילה צריך למות, ובהקדם האפשרי. אבל לעומת זאת, חובה עלינו לנהוג באהדה לפחות, אם לא באהבה, לכל מי שרוצה לחיות איתנו בשלום, כגון הפועלים הפלסטינים המרוויחים את לחמם ביושר ובעבודה קשה. תרשו לי להשוויץ בנדיבותי הקטנה: במהלך אחת הנסיעות שמעתי מאחוריי פועל פלסטיני שמלין בשיחה עם מעבידו הישראלי שלא קיבל את הכסף שהובטח לו בזמן. הלנת שכר, אתם יודעים. והוא נשמע במצוקה אמיתית ומידית. המעביד הישראלי אולי שוב הבטיח לו שישלם ולא קיים. אני לא בדיוק יודע. פניתי אליו, לפועל הפלסטיני, אמרתי לו ששמעתי את השיחה שכאבה לי, ואני רוצה לתת לו 50 שקל, אם מותר לי. הוא לקח ואני הרגשתי צדיק, למרות שבסך הכול מדובר ב-50 שקל, אתם יודעים. אבל היה לי חשוב לתקן את הרושם בפני אלוהים.
וכן, את הפלסטינים שאינם מחבלים אני אוהב. וכשאני רואה ערבי רוכב על חמור ביציאה מן ההתנחלות, הלב שלי נמס מאהבה. כן, בעיני זה מראה מקסים. ואגב, סתם למען הציוריות, גם חזירי בר יש אצלנו. ולאחרונה נתקלתי בהם פעמיים, ממש בתוך ההתנחלות עצמה, חוצים את הכביש בצעידה משפחתית לעבר הסבך הירוק הקרוב. אמרו לי שזה לא מסוכן.
בקיצור, כמו רובי ריבלין (שאני לא ממש אוהב את השתתפותו ביום הזיכרון בכפר קאסם, כי בנסיבות הנוכחיות זה עלול להתפרש לא נכון, והרי ברור שדווקא הערבים ממשיכים לרצות לטבוח בנו כל השנים), אני איש ארץ ישראל השלמה (כולל האוטונומיות לערבים), אבל לי, בניגוד להרבה מתנחלים אחרים, יש אהבה אמיתית לערבים, כל עוד אינם פוגעים בנו. בעיני, היחס ההוגן לערבים הוא התנאי המוקדם, ההכרחי, להשאיר את הארץ בידינו. מי שמוריד פועלים פלסטינים עמלי יום וישרי דרך מן האוטובוסים המשותפים, עלול להוריד אותנו מן ההתנחלויות בכלל, חס וחלילה.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד