במשך למעלה מ-2,000 שנים ליוותה התקווה את העם היהודי באשר הוא, ובימים אלו במציאות בת זמננו היא מקבלת נופך נרחב הרבה יותר. ההתמודדות היומיומית של אלפי מתיישבים, מלח הארץ, אשר לרוב אף מוצאים את עצמם בחזקת "כלואים בעירם" לנוכח המחדל הביטחוני בתחבורה הציבורית במקום שבו בארץ ישראל ביתו של העם היהודי ניתנת עדיפות לנוחותם של פועלים ושוהים בלתי חוקיים (שב"חים) פלסטינים על חשבון הביטחון ותחושת הביטחון של המתיישבים היא בלתי אפשרית.
ההחלטה לאפשר לפועלים הפלסטינים, אשר נבדקים בדרכם לעבודה בישראל, לחזור בדרך לא דרך ללא כל בידוק ובקרה לשטחי הרשות הפלסטינית פתחה את הדלת לאלפי שב"חים לנוע בצורה בלתי חוקית ובכך לסכן את המתיישבים תושבי מדינת ישראל, לזרוק לפח מאמץ כביר ומיליוני שקלים בניסיון לעצור את השב"חים ולהקשות על המדינה במלחמה בטרור.
המציאות שנוצרה בה בכל אוטובוס עולים כ-45 פלסטינים חמושים בכלי עבודה מסוכנים, גרזנים, מסורים ופטישים ללא כל בדיקה ומולם ארבעה-חמישה ישראלים במקרה הטוב, שנתקלים באלימות מילולית ואף פיזית, בהפחדות ואיומים, בסתימת פיות, בהשפלות ובהטרדות מיניות ועד תמונות שמזכירות זמנים אפלים והתנהלות שמרגישה כאילו הועתקה מהמשטרים הכי נבזים בעולם, הגיע הזמן שתיפסק וטוב עשה שר הביטחון שקיבל את עמדתנו והחליט לשים סוף לסכנה.
התחבורה הציבורית שאמורה להיות עורק החיים הראשי למפעל ההתיישבות הפורה הפכה להיות הגורם המסכן שמכרסם בביטחון, במורל התושבים ובהתיישבות כולה. לחששות היומיומיות שמלוות את נוסעי האוטובוסים הללו שנעות בין חשש מפגיעה ישירה בכל אחד מהם ועד לזיכרונות מקו 300 או קו 405, מתלווה תחושת ביטחון רופפת ופחד אמיתי אשר מתגלגל לאט לאט לסכנה קיומית ממשית למפעל ההתיישבות.
בני נוער שלא יוצאים מסביבתם, סטודנטים שביטלו את לימודיהם באוניברסיטת אריאל, תושבים שעובדים במרכז הארץ שהעתיקו את מקום מגוריהם ורבים נוספים שכאמור הינם פשוט בחזקת "אסירים כלואים בעירם" הן רק חלק מהדוגמאות שלהן הוביל המצב.
לא מכבר נוכחנו כולנו לגלות את הקלות בה רצח מחבל נתעב, שב"ח, את עדן אטיאס בדקירות סכין בתחנה המרכזית בעפולה. האם אנו מחכים לעוד ידיעות שכאלו? בימים בהם הטרור הפלסטיני הולך ומתגבר, ובאופן עצוב ומכעיס, פיגועי אבנים ובקבוקי תבערה הפכו לדבר נסבל שבשגרה, אני כבר רואה את הכותרת הבאה: "שב"חים השתלטו על קו 286 לאריאל וחטפו את נוסעיו לשטחי הרשות". לצערי זה לא חלום - זו המציאות בפתחנו. לכל אלו יש לעשות סוף ולהחזיר את הביטחון ותחושת הביטחון לתושבי המדינה.
קצר הדף מלהכיל את ההטרדות והאירועים הביטחוניים שקורים יום יום בקווי האוטובוסים בשומרון וכן בכניסה לעיר אריאל, בירת השומרון, שהפכה לתחנה המרכזית של הרשות הפלסטינית. הכתובת לא רק כתובה על הקיר, היא צועקת מכל פינה ונורות האזהרה בוהקות בחוזקה. מכאן שטוב עשה שר הביטחון בהחלטתו האמיצה למנוע נסיעת פועלים פלסטינים בתחבורה הציבורית בשומרון ועל כך תודתנו המתיישבים נתונה לו.
קריאות האפרטהייד אשר יצוצו בעקבות החלטתו הנן לא יותר מקוריוז, שכן אם ישנה אפליה ופגיעה בנוסע כלשהו - הרי היא מכוונת כלפי הישראלים שמנסים לפלס דרכם בניסיון לתפוס מקום באחד מקווי האימים רק בשביל להתפלל להגיע הביתה בשלום. כל שנותר לי רק לומר אנחנו כאן להישאר ואיננו מפחדים מדרך ארוכה, תרתי משמע.
הכותב הוא יו"ר פורום צעירי אריאל
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד