העיתון "וושינגטון פוסט" פרסם בסוף השבוע ריאיון נרחב עם שר הביטחון, משה יעלון, שנערך במהלך ביקורו בארצות הברית. השאלה הראשונה בריאיון עסקה בסערה שעוררו בתחילת השנה דבריו של יעלון נגד שר החוץ של ארצות הברית, ג'ון קרי ("משיחי ואובססיבי"). תשובתו הייתה קצרה וחותכת: "התגברנו על כך". יעלון אולי קיווה שזה המצב, אבל ההדלפות האמריקניות נגדו בסוף השבוע מוכיחות את מה שהיה ידוע מראש: האמריקנים אוהבים להגיש את הנקמה שלהם קרה.
החדשות הטובות מבחינת יעלון הן שייתכן שהביקור שקיים בוושינגטון בשבוע שעבר הוא תחילתו של מהלך לתיקון הנזקים. האמריקנים השפילו אותו ובכך "הבהירו את עצמם היטב", אבל לא בטוח שהם טרקו את הדלת לחלוטין. שר החוץ, אביגדור ליברמן, לשם ההשוואה, נתפס במשך זמן רב כ"אישיות בלתי רצויה" בוושינגטון - ואילו כיום הוא השם החם בבירה האמריקנית, שמחובק על ידי שר החוץ קרי וזוכה לשבחים מדוברת מחלקת המדינה, ג'ן סאקי. אף אחד לא היה מהמר לפני ארבע שנים, בשיאה של ההתעלמות מליברמן, שזה יהיה המצב בסוף שנת 2014. בנסיבות שקשה לדמיין כרגע, זה יכול לקרות גם ליעלון.
בריאיון ל"וושינגטון פוסט" הגן יעלון על עמדותיו הניציות והספקניות, אבל השתדל לשמור על כבודם של האמריקנים. כך למשל, הוא אמר כי לדעתו הפצצות מן האוויר לא יספיקו כדי לחסל את איום הטרור של "המדינה האיסלאמית" (דאעש), אבל מיהר להבהיר שהוא אינו מתכוון לחלוק על החלטת ארצות הברית שלא לשלוח כוחות קרקעיים לסוריה ולעיראק. הוא הוסיף כי "למרות המחלוקות, ארצות הברית היא בעלת בריתה האסטרטגית של ישראל". כמו כן, הוא הדגיש כי מערכת היחסים בינו לבין שר ההגנה, צ'אק הייגל, היא טובה מאוד. אם ימשיך בקו הזה וישמור על זהירות, ה"איקס" שסימנו עליו בכירי הממשל עשוי להיטשטש, עם הזמן.
מבחינת האמריקנים, יעלון הוא בכל מקרה רק בעיה משנית. בכירי הממשל מודים כי הנזק האמיתי למערכת היחסים בין ישראל לבין ארצות הברית נגרם עקב היעדר אמון בין ראש הממשלה נתניהו לבין הנשיא אובמה. ההדלפות נגד שר הביטחון בסוף השבוע מחווירות לעומת ה"זובור" שאירגן הבית הלבן לנתניהו בתחילת החודש, מיד עם צאתו מפגישה בבית הלבן. הסיבה הרשמית הייתה תכניות הבנייה בגבעת המטוס בירושלים, אבל ברקע עמד זעם מצטבר על התערבותו הגסה של ראש הממשלה בפוליטיקה האמריקנית, אשר באה לידי ביטוי בארוחת הצהריים שקיים עם איל ההון הרפובליקני שלדון אדלסון, יממה בלבד לפני פגישתו עם הנשיא.
אירוע עצוב
מערכת היחסים בין נתניהו לבין אובמה היא גרועה כבר כמה שנים, אבל בעבר היו גורמים שידעו לגשר בין השניים. בכיר המגשרים היה שר הביטחון לשעבר אהוד ברק, שכפי שנחשף אתמול בוואלה! חדשות, ממשיך לקבל גישה חופשית לבכירי ממשל אובמה גם כאזרח פרטי - וזאת בשעה שמחליפו בתפקיד רואה את הבית הלבן רק בטלוויזיה. מאז לכתו של ברק, אין לנתניהו איש קשר בכיר לממשל האמריקני. גרוע מכך, לישראל גם אין שגריר אמיתי בוושינגטון: השגריר שמינה נתניהו, איש אמונו רון דרמר, מכונה "שגריר ישראל למפלגה הרפובליקנית", ונתפס כמינוי פוליטי לחלוטין.
לפני כמה שבועות ערך דרמר קבלת פנים רשמית בביתו לכבוד ראש השנה. שני אישים אמריקנים בכירים שנכחו באירוע סיפרו לוואלה! חדשות כי זה היה האירוע האפור ביותר שהתקיים בביתו של שגריר ישראלי בוושינגטון מזה שנים רבות. "לא היה שם אף גורם משמעותי מהממשל, ומעט מאוד אנשים בעלי השפעה מחוץ למעגל הפוליטי-אידיאולוגי של דרמר", אמר אחד מהם. אדם אחר שנכח בקבלת הפנים סיפר כי "הדמות הדמוקרטית הכי משמעותית הייתה חברת הקונגרס היהודייה דבי וסרמן-שולץ. זה היה אירוע עצוב".
מייקל אורן, קודמו של דרמר בשגרירות בוושינגטון, נתפס אמנם גם הוא כמינוי של נתניהו, אבל הדבר לא מנע ממנו לקיים מערכות עבודה חיוביות עם גורמים מכל קצוות הקשת הפוליטית בוושינגטון, כמו גם עם אנשי הממשל. דרמר, לעומת זאת, הוחרם במשך כמה חודשים על ידי היועצת לביטחון לאומי, סוזן רייס, כפי שנחשף ב"קול ישראל", וזאת דווקא בשעה שישראל זקוקה יותר מאי פעם לתיאום הדוק עם ארצות הברית בסוגיות חשובות כגון הגרעין האיראני, המהלך החד-צדדי של אבו מאזן באו"ם והתחזקות דאעש בעיראק ובסוריה.
נתניהו יכול היה להפוך את השרה ציפי לבני - שביקרה בוושינגטון לאחרונה וקיימה שיחות ארוכות עם רייס, קרי ובכירים אחרים בממשל - לאשת הקשר שלו. הבעיה היא שלבני ממוקדת כעת בקידום פתרון אזורי לסכסוך עם מדינות ערב, ונתניהו לא שותף לשאיפה הזו, למרות כמה התבטאויות מעניינות שהשמיע בנושא. בהיעדר הסכמה מדינית בין השניים, קשה לראות את שרת המשפטים משתמשת בקשריה המצוינים לצורך שיפור היחסים עם הממשל.
קשיי התקשורת הללו הם שהובילו את שר האוצר, יאיר לפיד, להודות בסוף השבוע כי "יש משבר של ממש ביחסים עם ארצות הברית". למרבה המזל, המשבר הזה מתקיים בינתיים בעיקר בדרגי המנהלים, ולא מרבה לחלחל לדרגי העבודה המקצועיים. שיתוף הפעולה הצבאי והמודיעיני בין המדינות עדיין מצוין, כפי שהבהיר שר הביטחון יעלון בכל הזדמנות בימים האחרונים. השאלה הגדולה היא כמה זמן יצליחו הצדדים לשמור על המצב הזה, ומה תעשה ישראל כאשר יתברר שהיעדר האמון בין נתניהו לבין אובמה מתחיל לגבות מחיר של ממש.
לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co