נפלה רוחי

כולם מדברים על כסף. אף אחד לא מדבר על רוח. יש מצב שלא הייתי מסיימת בית ספר תיכון לולא מגמות הקולנוע והספרות. הדרישה במקצועות אלו ליצור, לחשוב, לשאול, לתת מעצמי יותר מאשר ציון כזה או אחר, היא זו שהחזיקה אותי ערה באותן שנים, יותר מהכול. כשמדברים מדי שנה על המשך ההידרדרות של תחום מדעי הרוח, החברה ולימודי האמנות והיצירה, מציפה אותי תחושת תסכול עצומה. מערכות ההשכלה הגבוהה הפכו להיות כלי להשגת מקצוע ועתיד כלכלי. איזה בלוף.

אנשים בגילאים שלי כבר יודעים שהסבת מקצוע זה ממש לא דבר שעושים פעם אחת בחיים, ושבעולם כמו שלנו שמשתנה בקצב מהיר, הדבר הכי חשוב הוא צבירה של כלים מגוונים וידע מגוון. אני מכירה אנשים שלמדו קולנוע והפכו להיות מטפלים, הייטקיסטים שהחליטו לפנות להוראה, כלכלנים צעירים שהחליטו להתעסק בחקלאות עירונית ואנשי עסקים שבכלל למדו פילוסופיה.

הקריסה של פקולטות כמו מדעי הרוח צריכה להדאיג את כולנו, מכמה סיבות: קודם כל, אחד הנכסים הגדולים ביותר של מדינה הוא הנכס התרבותי. אנחנו מאוד אוהבים לדבר על היסטוריה במדינה הזו. אנחנו מאוד אוהבים לדבר על מורשת, אנחנו אוהבים להגיד שאנחנו "עם הספר". מצד שני, כנראה שמשרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה אינם רואים בחשיבות השימור של מושגים אלו. חברים, שמעתם על כוח המשיכה? זה עובד ככה - אם אתה לא תופס משהו, הוא ייפול. כך גם הדבר בנוגע לתחומי חיים אלו. השכחה היא מחלה נוראית שיש להיזהר ממנה גם בהקשרים כאלו.

לכל הטורים של דפני ליף בוואלה! דעות

סיבה נוספת לדאגה היא ששוב, מדובר כאן במגמה שלא לוקחת בחשבון את האופן בו העולם עובד כיום: אין באמת בטחון תעסוקתי. אנשים זזים לא מעט בין עבודות, בין תחומי עניין. לא לחינם בעולם מכנים את התקופה הזו בתור "העידן היזמי". ומה חשוב בעידן היזמי? ידע, סקרנות, יכולת ניתוח, רוחב ורוח. דווקא חינוך ערכי, רעיוני, הוא זה ההכרחי בעידן כזה. הרי מספרים אפשר לבדוק דרך הרב גוגל. וגם עובדות. אבל איך ללמוד? איך לנתח? איך לכתוב ולבטא רעיונות? זה כבר משהו שהמחשב לא יכול לספק לנו.

פילוסופיה למשל, הוא תחום המעודד חשיבה מחוץ לקופסא והבנה של העולם בתלת-ממד, גם היסטורית וגם בראי ההווה כהווה. הטלת ספק, הבנייה ופירוק של טיעון. ספרות הוא כלי מדהים ללמוד את העולם, ללמוד את הסיפור האנושי, את ההשקפות הגאו-פוליטיות בראי טקסטים סיפוריים שונים ומשונים, לגבש קונטקסט לכמעט כל טקסט תרבותי שצמח אחרי הכתב והדפוס. הרי לכל דבר יש מקור שיש לו מקור שיש לו מקור. וגם אם המקור אינו משנה, כן משנה לדעת שהוא קיים. ובכלל, במלחמת העולם השנייה שרפו ספרים של סופרים יהודים, איך יכול להיות שאת הפקולטות המלמדות ספרות משמידים בישראל 2014 האנשים עצמם?

ומה עם מוסיקה? שיש מחקרים שמוכיחים שלימוד מוסיקה כבר בגיל הרך מפתחת את המוח ואת היצירתיות ותורמת לאיזשהו שקט פנימי. אני יכולה להמשיך למנות את התחומים השונים ואת הערך העצום שלהם ללמידה, לעיבוי הקול האישי והחשיבה של האינדיבידואל עוד אינספור עמודים. אבל אין צורך. נראה לי שהנקודה מובנת.

אני רק רוצה להזכיר שנשיא המדינה הנכנס רובי ריבלין הוא בנו של פרופסור למזרחנות, שסטיב ג'ובס הושפע רבות מפילוסופיה של המזרח ומשיעורי קליגרפיה, שקונן אובריאן למד היסטוריה וספרות ושסרטי המטריקס מבוססים, בין השאר, על משל המערה של אפלטון ועל טקסטים רעיוניים של עמנואל קאנט.

יש מי שיגיד בתגובה שהביקוש ללימוד תחום מדעי הרוח ירד. לאלו אני עונה באופן חד משמעי - אל תבלבלו את השכל. עד כדי כך שטפו את המוח שלכם? השכלה היא עניין של ביקוש והיצע? אז מה הלאה? ילמדו היסטוריה אבל ישמיטו נושאים שלמים בגלל שלא יהיה להם ביקוש? וחוץ מזה, מי יוצר את הביקוש? ולאילו צרכים? הרי לא אנחנו, האנשים, קובעים את סדר היום התקשורתי והפוליטי, רוב הזמן. אז מישהו, או כמה כאלו, רואים בשורה התחתונה כדבר החשוב ביותר. אלו אותם אנשים שרואים כלכלה וחומר כדברים היחידים שבונים את העולם. אלו לא רוצים שנחשוב על האופן בו כלכלה ורוח וחברה קשורים אחד בשני. כל אלו מרכיבים ביחד את החברה.

נכחתי פעם בהרצאה שבה נטען שרוב ההמצאות הגדולות ביותר הן אלו שהגיעו מסקרנות ולא מניסיון להגיע לשורה תחתונה מראש. כשאנשים באמת אפשרו ומאפשרים לעצמם לחלום ולדמיין ולא לנסות לעשות "אקזיט" בשביל הכסף בלבד. כסף בלבד לא מניע את העולם למקומות טובים. הרוח, התשוקה, הסקרנות, חדוות החשיבה והיצירה - אלו הם הכוחות שמניעים את העולם מעבר לכיס העמוק של איזו חברה שמחפשת יוצאי חוג לכלכלה שיהיו הפועלים שלהם בכלוב מזהב.

ולסיום, אצטט את אבא שלי, שתמיד אומר לי שצריך שיהיה ממה לחיות - אבל חשוב שיהיה גם עבור מה לחיות.

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד