לאחר שהוכרז כי הנערה הפקיסטנית מלאלה יוספזאי זכתה השנה בפרס נובל לשלום לצדו של פעיל זכויות ילדים הודי, התגובה הרשמית בפקיסטן הייתה נרגשת. ראש הממשלה נוואז שריף קרא לה "גאוות פקיסטן" ואמר כי ילדים וילדות צריכים לקחת דוגמה ממאבקה ומהמחויבות שלה. יוספזאי בת ה-17, נורתה לפני שנתיים בראשה על ידי חמושים מהטליבאן בארצה לאחר שאמרה כי לבנות יש זכות ללמוד בבתי ספר. דובר מטעם הצבא הפקיסטני צייץ כי "מלבד טרוריסטים, כל הפקיסטנים רוצים שילדיהם ילמדו בבית הספר".
יוספזאי על זכייתה בפרס נובל: זאת רק ההתחלה
אך במחוזות החשוכים יותר ברשתות החברתיות בפקיסטן, התגובות היו חגיגיות הרבה פחות ומזלזלות יותר, בהן בלטו טענות כי פעילותה של יוספזאי היא מזימה שנרקמה על ידי סוכנויות המודיעין האמריקניות, ההודיות והישראליות בכדי להכפיש את פקיסטן. עורך עיתון "פקיסטן אובזורבר", טאריק חטאק גינה את זכייתה של יוספזאי: "היא נערה רגילה וחסרת תועלת. אין שום דבר מיוחד בה כלל. היא מוכרת את מה שהמערב קונה".
מלאלה התגלתה לעולם כשהייתה בלוגרית אלמונית בשירות הבי.בי.סי בסוואט, אזור שמרני בצפון-מערב פקיסטן. באומץ רב, כתבה יוספזאי מכתב מתריס נגד הטאליבן, האוסר על ילדות ללמוד בבית הספר. ב-2012 החליטה לתת פומבי לדעותיה, בתמיכתה של אביה, ונורתה בראשה על ידי חמושים מהטליבאן בעודה נוסעת באוטובוס. חייה ניצלו לאחר שהובהלה לטיפול בבריטניה וסיפורה הפך לקמפיין בינלאומי לזכויותיהם של ילדים ובדגש על ילדות לזכות בהשכלה.
פרס נובל לשלום לנערה שנורתה בראשה ולפעיל זכויות הודי
הטענה לפיה יוספזאי עבדה בעבור ב-CIA היא טענה נפוצה בפקיטסן, שנוטה לתפוס "התערבות זרה" כשורש בעיותיה של פקיסטן. הנטייה לטעון לקונספירציות של המוסד וסוכנויות ביון אחרות היא נפוצה ביותר במדינה, אז כשמלאלה זכתה לחיבוק חם מהאמריקנים, מיד נתפסה כסוכנת של מעצמות זרות. יוספזאי לא לבד. ב-1979 זכה ד"ר עבדוס סלאם בפרס נובל לפיסיקה, וגם הוא נחשב "מצורע" בפקיסטן. פשעו היה כי היה חלק ממיעוט מוסלמי עליו פקיסטן הכריזה כ"לא-איסלאמי". כמו מלאלה, זכה ד"ר סלאם בפרס בעודו בגלות.