לרשות ולמצרים יש אינטרס להתמהמה בשיקום עזה

השיקום של רצועת עזה והפיוס בין חמאס לפתח יכולים, תיאורטית לפחות, להצליח. לאחר כמה הסכמי אחדות בין שני הארגונים הגיע סוף סוף הרגע המרגש וביום חמישי התכנסה לה ישיבה ראשונה של ממשלת הפיוס הלאומית בעזה. ראש הממשלה רמי חמדאללה אפילו נפגש עם איסמעיל הנייה, שכבר מתואר בכלי התקשורת כ"סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס" ולא כראש הממשלה בעזה. כמו כן, בקהיר יוצאת היום (ראשון) לדרך הוועידה הבינלאומית לשיקום הרצועה. שלל נציגים של המדיניות התורמות והקהילה הבינלאומית יתייצבו שם כדי להבין לאן פחות או יותר ילך הכסף שלהם, מי יוודא שהכסף הזה יגיע למקומות הנכונים ולא לידי ארגוני הטרור בעזה וכיצד כל הדבר הזה יתבצע. הרשות הפלסטינית תציג את שלל ההבנות שאליהן הגיעה עם ישראל באשר להפעלת המעברים ושיקום עזה והאולמות בקהיר יתמלאו אופטימיות.

השאלה היא מה יקרה בפועל. תושבי הרצועה, למודי האכזבות, כבר נשמעים זהירים ומפוכחים יותר. חודש וחצי חלפו מאז המלחמה, ועד כה, לפחות, דבר לא השתנה. ייתכן, כמובן, שכבר בימים הקרובים ישטוף את הרצועה גל של חומרי בניין, והשיקום יעלה הילוך. עדיין, בשטח לא החלה בניית הבתים והחורף כבר בפתח. תושבי עזה מספרים כי הבתים שנהרסו ב-2004 וב-2005 בידי צה"ל במהלך המבצעים הגדולים באזור רפיח בגבול בין עזה למצרים עדיין לא שוקמו. דובר אז על מאות בתים שנפגעו חלקית או באופן מלא, כמעט עשר שנים חלפו והבתים לא שוקמו. עשרות פעמים במהלך העשור האחרון הבטיחו מדינות שונות להעביר סיוע כספי לעזה או לרשות הפלסטינית, והדבר לא קרה או שיצא לפועל באופן חלקי בלבד.

עוד בנושא:
ישראל לא הוזמנה להשתתף בוועידה על שיקום עזה
סקר: 80% מהפלסטינים תומכים בחידוש ירי הרקטות
"חמאס הסכים: 3,000 שוטרים מטעם הרשות יוצבו בעזה"

אז מה נשתנה הלילה הזה? לא ברור. לכאורה יש כאן שותפות אינטרסים (לא נדירה) בין ישראל לבין חמאס, המעוניינים שניהם בשיקום מהיר של הרצועה. בחמאס מעוניינים בכך מאחר שעיכוב השיקום ואי פתיחת המעברים, משמעותו תבוסה צורבת במלחמה האחרונה נגד ישראל, ואילו שיקום, פתיחת מעברים והקלת המצור יהוו הוכחה לטענה שהשמיע חמאס מהיום שבו החל מבצע "צוק איתן", כי ניצח את ישראל. כדי לאפשר את השיקום, חמאס מסכים כבר כעת לוותר על סמכויותיו האזרחיות הנוגעות למעברים או לניהול חיי היום-יום בעזה, אך בשום שלב אינו מוכן לוותר על מנגנוני הביטחון שלו או על אמצעי הלחימה. בצד הישראלי רוצים בשיקום מאחר שמדובר בהמשך ישיר לאסטרטגיית השקט של נתניהו ושל ממשלתו, כלומר חתירה להרגעה ולמצב של אי לחימה, ללא פתרון של הבעיה מהשורש, אפילו אם עזה לא תפורז והנשק יישאר בידי חמאס. הכול כדי לקנות עוד כמה חודשים של שקט מדומה, עד ה"עונג" הבא.

הגורמים הבעייתיים יותר הם מצרים והרשות הפלסטינית. הן מבינות ששיקום מהיר מדי ללא שינוי המצב השלטוני בעזה יביא לחיזוק חמאס. הסוגיה הזאת נחשבת בעייתית פחות מבחינת ישראל, הרואה בחמאס פרטנר לעסקים ובאבו מאזן אויב אסטרטגי. קהיר ורמאללה מוטרדות בשלב זה וכנראה יגררו רגליים בתהליך השיקום.

גורם בעייתי אחר שפחות מובא כרגע בחשבון הוא דעת הקהל העזתית, שכבר קשה להזכירה באותה נשימה עם הציבור בגדה. חמאס והרשות הפלסטינית עושים טעות בשבועות האחרונים כשהם מרימים את רף הציפיות בקרב תושבי עזה. שוב ושוב נזרקות לחלל האוויר הבטחות בדבר שיקום מהיר, פתיחת מעברים, הקלות בכניסה וביציאה של הסחורות, כניסה של פועלים מעזה לעבודה בישראל ואפילו דרכים להפעלת "המעבר הבטוח" בין הרצועה לגדה. לא מעט זמן יחלוף עד שהדברים הללו יצאו לפועל אם בכלל. לא מעט גורמים במשוואה הלא יציבה שבין עזה-ישראל-מצרים עלולים להשתנות בחודשים הקרובים ולהשפיע לרעה על תהליך השיקום של הרצועה. במקרה של אכזבה, הציבור העזתי יפנה אצבע מאשימה לא רק כלפי ישראל, הרשות ומצרים אלא גם כלפי חמאס, וזה האחרון עלול לנסות להרגיע את הרוחות באמצעות הסלמה נוספת. כך תמיד עשה כשנקלע למצוקה וכך גם עשה בקיץ האחרון.

לא פחות מעניינת השתיקה היחסית בצד הישראלי בנוגע לשיקום הרצועה. הצהרות כה רבות נשמעו מצד בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן ומשה יעלון במהלך המלחמה בעזה, ודווקא כעת, איש מאותם גורמים אינו טורח להציג לציבור הישראלי את ההבנות שאליהם הגיעו ישראל והרשות – ובעקיפין גם חמאס – בנוגע לשיקום הרצועה. את הדברים הללו ישראל משאירה לצד הפלסטיני. הציבור הישראלי, שחשב שחמאס הוא האויב, שישראל ניצחה במלחמה ושנתניהו אינו מתכופף אל מול הטרור, יגלה אט-אט מציאות מעט שונה, אפרורית ועגומה יותר. נתניהו וממשלת ישראל מגלים לא מעט גמישות ונכונות לוויתורים אל מול ארגון טרור, גם לאחר שהובס לכאורה בשדה הקרב בידי צה"ל.

לפניות לכתב: aviissacharoff@walla.com