ההכרזה של ראש ממשלת שבדיה הטרי על הכוונה להכיר במדינה הפלסטינית היא דרמטית, למרות הניסיונות של ממשלת ישראל לרכך את המכה. אם עד עתה היינו עדים לניסיונות של המדינות הערביות או הבלתי מזדהות לקדם את עניינה של המדינה הפלסטינית, הרי ששבדיה באה מתוך המיליה של המדינות החשובות באירופה. זו מדינה שיש לה אמירה משמעותית, בהיותה תורמת למדינות האיחוד והשפעתה על רבות מן המדינות רבה למדי.
בירושלים אמורים היו לשקוד יום ולילה כדי לדון בהתפתחות הזו, ולבחון דרכים שונות כדי להגיע לסוג של הסדרה מדינית עם הפלסטינים. במקום זאת, שמענו על מתקפה רבתי על המהלך של ראש הממשלה החדש של שבדיה, שכוללת זימון השגריר השבדי בירושלים לשיחה עם שר החוץ אביגדור ליברמן כדי לנזוף בו - דבר שרק יחריף את המצב. למרות הצהרותיו של ליברמן, בשבדיה דאגו להבהיר שלמרות הביקורת, הם לא מתכוונים לסגת מתכניתם. זו התוצאה של ניהול מדיניות חוץ מזלזלת, מתנשאת וחסרת אחריות של ממשלת ישראל - המשך ישיר למתקפה שהיא מנהלת בשנים האחרונות נגד ארצות הברית והעומד בראשה. הזלזול הזה עוד עלול לעלות לנו ביוקר.
ומי שהיה זקוק להוכחה נוספת שיחסי ישראל-ארה"ב אינם תקינים, בלשון המעטה, זכה להדגמה מופתית בימים האחרונים, בהם עסק ראש הממשלה בהתנצחות עם הממשל האמריקני בעניין הבנייה במזרח ירושלים.
נתניהו טען שארגון "שלום עכשיו", שפרסם את תכניות ממשלת ישראל וראש עיריית ירושלים לבנות אלפי יחידות דיור בגבעת המטוס, נהג בחוסר אחריות, על גבול הפגיעה בביטחון המדינה ויחסי החוץ של ישראל. השימוש בתרגילים מסוג זה מצד "שלום עכשיו" הוא אכן בלתי מתקבל על הדעת, אלא שהיושר האינטלקטואלי מחייב את ראש הממשלה להתייחס באותה מידה של חומרה כלפי מעשים שאינם פחות מסוכנים לביטחון ישראל ויחסי החוץ שלה - בהם תכניות בנייה רבות היקף ואכלוס בתים באזורים רגישים ביותר מבחינה מדינית.
האחראים למעשים אלה הם לא אחרים מראשי המתנחלים והשרים העוסקת במלאכה, המחרחרים ריב ומדון בין ישראל לבעלות בריתה, ורוצים לכפות בכוח מדיניות המנוגדת לחלוטין לתפיסותיהן של ארה"ב ומדינות אירופה.
ראוי שראש הממשלה לא ישכיח מן הציבור גם את הנזק שגורם הצד הימני של המפה הפוליטית. הרי עוד כשהיה בניו יורק הגיבו השר בנט וחבריו להצהרתו בפני אובמה על מחויבותו לפתרון שתי המדינות, תוך אמירה ברורה: לא יקום ולא יהיה. האם מעשה מסוג זה אינו אות ומופת לחוסר אחריות מדינית?
רבים סבורים שראש הממשלה מסובב על האצבע את נשיא ארצות הברית ואת ראשי מדינות אירופה. אלה אף מציגים עובדות: למרות הלחץ האמריקאי והאירופי בנושא המשא ומתן עם הפלסטינים, ראש הממשלה הצליח להתחמק ולצאת "גבר". עוד שנתיים ואובמה יעוף מהבית הלבן, הקונגרס הוא פרו-ישראלי, ומה שהיה הוא שיהיה. ישראל בראשותו של נתניהו תשמור על האינטרסים הביטחוניים של ישראל.
אלא שהמציאות עלולה להתברר כיותר אכזרית. אין בידי ישראל כל תעודת ביטוח שביום מן הימים לא ייכפה עליה הסדר שיהיה רע מאוד מבחינתה - הרי היו כבר דברים מעולם. אין בידי נתניהו שום אפשרות לחזות מה יקרה אם יתחיל אפקט דומינו, ומדינות האיחוד האירופי יצטרפו לשבדיה בבוא העת, ומה תהיה עמדת ארה"ב. לכן, חוסר המעש של נתניהו בנושא הפלסטיני לא רק שאינו מחזק את ביטחון ישראל, הוא מסכן אותו. במקום שראש הממשלה יפעל כדי לבחון את האפשרות להגיע להסדר כזה או אחר עם הפלסטינים, הוא מנהל קרבות תקשורתיים.
נכון, אין באופק שום תקווה שהפלסטינים יהיו מוכנים לפשרות היסטוריות. אבו מאזן הוא הנגטיב של נתניהו, וגם הוא מרוכז בהישרדותו. אך אין זה אומר שנתניהו יכול לזלזל באובמה ומנהיגי אירופה. ישראל חייבת ליזום ללא הרף מדינות חוץ אקטיבית, ברורה וממוקדת כדי לצרף אליה את מדינות העולם כנגד גרירת הרגליים של אבו מאזן. במקום זאת נתניהו מתנצח, משפיל ומבזה. ראוי לראש הממשלה לערוך בעת הזו חשבון נפש רציני לגבי התנהלותו, ולשאול את עצמו אם ביטחון ישראל ועתידה חשובים לו באמת, או רק הישרדותו הפוליטית.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד