בעוד עשרה ימים יוענק פרס נובל לשלום לשנת 2014. נשיא ארצות הברית ברק אובמה, חתן הפרס לשנת 2009, הספיק מאז לצאת למבצעים צבאיים בשבע מדינות מוסלמיות: אפגניסטן, פקיסטן, תימן, סומליה, לוב ועיראק, וכעת גם בסוריה. זו רק אחת מכמה עובדות שמציין גלן גרינוולד, העיתונאי שחשף את מסמכי סנודן, בשורת תחקירים שפרסם בימים האחרונים, ושבהם הוא מפקפק בעילה המוסרית למבצע האמריקני נגד "המדינה האיסלאמית" (דאעש) בסוריה.
ניתן, כמובן, לתהות לגבי היעילות הצבאית שטמונה במתקפה האווירית נגד המורדים הסונים בסוריה ובעיראק. אך גרינוולד מתמקד - בדרכו הייחודית והבוטה, בהפניית כתב אישום חמור נגד הממשל האמריקני - ויותר מזה, כלפי כלי התקשורת, שתמכו ביציאה למבצע הצבאי. במאמר שפרסם באתר "אינטרספט", הוא טוען כי הממשל האמריקני "המציא" איום טרור, כדי להפחיד את הציבור ולהצדיק את המתקפה.
גרינוולד תוהה האם תא הטרור "חוראסאן", שתואר כ"מסוכן יותר מדאעש", אכן מאיים בפיגוע מידי נגד ארה"ב, והאם הוא בכלל קיים. לפי תיאורי התקשורת בארה"ב ובישראל (כולל באתר זה), התא כלל כמה עשרות בני אדם. מנהיגו ככל הנראה נהרג באחת התקיפות האמריקניות בימים האחרונים.
לקריאה נוספת
חוראסאן - הארגון שרק נחשף וכבר מדאיג את ארה"ב
דיווח: אזרחים נהרגו בהפצצה נגד "דאעש" בסוריה
משלבים כוחות: "ג'בהת א-נוסרה ודאעש ישתפו פעולה"
העיתונאי האמריקני מציין כי קיומו של התא הוזכר לראשונה במאמר של סוכנות הידיעות אי-פי ב-13 בספטמבר. מקורות אמריקניים אנונימיים חשפו במאמר את "חוראסאן", ותיארו אותו כ"תא המורכב מיוצאי אל-קאעדה, שבאו לסוריה מאפגניסטן ומפקיסטן כדי לחבור לג'בהת אל-נוסרה (...) אלא שהם לא הגיעו לסוריה כדי להילחם באסד, אלא נשלחו למדינה בפקודת מנהיג אל-קאעדה איימן א-זאווהירי, כדי לגייס אירופים ואמריקנים. הדרכונים שלהם יאפשרו להם (למחבלים) לעלות על טיסות לארה"ב".
"הארגון הממוקד ביותר בכוונתו לפגוע בארה"ב"
לפי הדיווח, פקידים אמריקנים רבים סירבו להזדהות בשמם כאשר התבקשו להתראיין בקשר ל"חוראסאן", מפני שהנושא תואר בפיהם כ"מידע מודיעיני מסווג ביותר". כמה ימים לאחר מכן, ב-18 בספטמבר, רשת סי-בי-אס הצטרפה - לפי גרינוולד - ל"תעמולת המלחמה".
הרשת שידרה כתבה שבה נאמר כי "הבוקר נחשפנו לאיום טרור חדש ומתעצם שמקורו בסוריה, תא אל-קאעדה שכנראה מעולם לא שמעתם עליו. כמעט כל מה שקשור אליו הוא מסווג. ויש מי שסבור שהקבוצה הזו מסוכנת יותר מדאעש".
יומיים לאחר מכן, ב-20 בספטמבר, פרסם ה"ניו יורק טיימס" מאמר נרחב, שבו נכתב כי "לפי פקידים אמריקנים, הקבוצה המכונה 'חוראסאן' הפכה, בשנה האחרונה בסוריה, לארגון הממוקד ביותר בכוונתו לפגוע בארה"ב או במתקניה מעבר לים". עוד נכתב במאמר כי מנהיג הארגון, מוחסן א-פאדלי, נחשב "כל-כך קרוב לבן לאדן, עד שהוא היה בין הבודדים שידעו מראש על הפיגועים ב-11 בספטמבר 2001".
דיווחים נוספים בלשון דומה התפרסמו בימים שלאחר מכן ברשתות אן-בי-סי וברשת אי-בי-סי, בעיתון "וושינגטון פוסט", באתר "דיילי ביסט" ובסוכנות הידיעות רויטרס. ברברה סטאר, כתבת סי-אן-אן בפנטגון, עלתה לשידור ב-22 בספטמבר, ונימקה: "אנחנו שומעים ממקור בכיר כי הסיבה שהם (המטוסים שלנו) הפציצו את חוראסאן היא שהיה להם מודיעין ולפיו הארגון היה בשלבים האחרונים של תכנון פיגוע נגד ארה"ב". שלשום, דיווח ארגון SITE, העוקב אחרי ארגון הג'יהאד, כי בטוויטר התפרסמה הודעת אבל המבשרת על מותו של מנהיג חוראסאן. הוא ככל הנראה נהרג בתקיפה אמריקנית בסוריה.
"רשמים שונים"
גרינוולד טוען כי מהרגע שנמצאה ההצדקה להרחבת המערכה מעיראק לסוריה, תא חוראסאן - והסיפור שמאחוריו - התפוגגו כלא היו. הוא מזכיר כי כבר בתחילת החודש, האתר "פוריין פוליסי" העלה ספקות משמעותיים לגבי קיומו של אותו איום טרור משמעותי, הנובע לכאורה מצד גורמי הג'יהאד בסוריה. בכתבה שפורסמה באתר ב-3 בספטמבר צוטט מתיו אולסן, מנהל המרכז הלאומי האמריקני ללוחמה בטרור, שאמר כי "אין מידע מהימן" לפיו אנשי "המדינה האיסלאמית" מתכננים פיגוע בשטח ארה"ב. הוא אמר כי "גם אם הם מהווים סיכון לארה"ב, הרי שהוא מוגבל ולא דומה בשום צורה לפיגועי 11 בספטמבר".
ואכן, בשבוע שעבר, מאמר שהתפרסם ב"ניו יורק טיימס" גימד את היכולות האימתניות שיוחסו לתא הטרור ימים ספורים לפני כן, באותו עיתון. "בכירים אמריקנים מעלים רשמים שונים לגבי השאלה עד כמה הארגון היה קרוב לביצוע פיגוע, ולגבי השאלה מה היו סיכויי ההצלחה של מזימה כזו. פקיד בכיר תיאר את המזימות שרקם חורסאן כ'שאפתניות', ואמר כי לא נראה שהוכנסו לפעולה תוכניות ממשיות".
ריצ'רד אנגל, כתב רשת אן-בי-סי, כתב ב-24 בספטמבר בטוויטר, מפי "מקורות בכירים", כי "חוראסאן מהווה איום על ארה"ב משום שהוא רוצה להפיל מטוסים עם חומרי נפץ". מאוחר יותר באותו היום, הוא סייג וכתב: "כמה בכירים אומרים שהאיום איננו מידי, אלא דאגה גוברת". למחרת הוא כתב משפט שאולי מסכם את הפרשה כולה: "פעילים סורים אומרים לי שהם בחיים לא שמעו על חוראסאן או על המנהיג שלהם".
גרינוולד עצמו סיכם את עיסוקו בנושא בטענות קשות כלפי עמיתיו. "כרגיל, בכירים אמריקנים זכו לאנונימיות כשהשמיעו את הטענות האלה. כרגיל, כמעט לא היו ראיות". "אף על פי כן", ממשיך העיתונאי, "התקשורת האמריקנית, להוטה כתמיד להצדיק את המלחמות האמריקניות - פלטה את כל זה - בספקנות קטנה מאוד. גרוע מזה: היא עשתה זאת תוך העמדת פנים שהממשל מנסה שלא לדבר על הנושא - הסודי ביותר (!) ואילו הם, העיתונאים החוקרים והנועזים, הצליחו "לגרד" את המידע מה'מקורות' שלהם".
*אוריה כנף
uriah_c@walla.net.il