פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פסילת חוק המסתננים - פגיעה בעצמאות הממשלה

      החלטת בג"ץ תפגע במאמצים לשמור על צביונה היהודי-ציוני של ישראל ובעצמאות הרשות המבצעת. בג"ץ חשוב לדמוקרטיה, אך אם המערב הנאור מגרש פליטים ודאי שישראל המאוימת צריכה לפעול כך

      תושבים זועמים על בג"ץ: "עוד מסמר בארון הקבורה של דרום העיר" (ניב אהרונסון)
      חברת הכנסת איילת שקד במחאה בתל אביב נגד החלטת בג"ץ, השבוע (צילום: ניב אהרונסון)

      החלטת בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, לפסול, שוב, את התיקון הרביעי לחוק המסתננים, הציתה שוב את הדיון המתמשך בעניין המסתננים הבלתי-חוקיים הנמצאים במדינת ישראל והציפה שוב את תחושות הזעם הציבורי ואי-הנוחות של הציבור מהאקטיביזם השיפוטי הפושה במדיניות הממשלה.

      החלטת בג"ץ כי מדינת ישראל אינה רשאית מבחינה דמוקרטית להחזיק במשמורת מסתננים בלתי חוקיים, היא בעלת משקל רב וככזו, היא עתידה לפגוע במאמצים הכבירים והבלתי נדלים של הממשלה לשמור על צביונה היהודי-ציוני של המדינה ומניסיונות ההימנעות מלהפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, שבה יש מקום מפלט לכל דכפין, יהיה אשר יהיה.

      בהחלטתו, בג"ץ פוגע באופן אנוש ומסוכן בעצמאותה של הרשות המבצעת, מתערב באופן גס במדיניות קברניטיה וחותר תחת היסודות הדמוקרטיים הרגישים ביותר של מדינת ישראל. אכן, לבג"ץ תפקיד חשוב לאין ערוך בדמוקרטיה הישראלית ויש לברך על עבודתו המקצועית במרבית המקרים. אלא שבמקרה זה ובמקרים דומים אחרים, נראה כי עצמאות בית המשפט העליון עולה על גדותיה ומציפה איתה את כל הרשויות האחרות.

      מאות מבקשי מקלט השוהים במתקן צועדים בצעדת מחאה בגבול מצרים, יוני 2014 (יותם רונן)
      מחאת מבקשי המקלט בחודש יוני, בסמוך לגבול מצרים (צילום: יותם רונן)

      אין תמה כי על בג"ץ להתרכז בעבודתו הפרשנית ולדעת להפוך החלטת ממשלה, אך ורק באם הדבר מאיים באופן חד- משמעי על שלומה של הדמוקרטיה הישראלית ו/או אזרחי המדינה. לא כך הוא במקרה דנן.

      אמת היא שגם לנתינים הזרים יש ואמורות להיות זכויות אדם בסיסיות ובג"ץ צריך לדעת להגן גם עליהם, אך בשום פנים ואופן אין לעשות זאת על חשבון זכויות האזרח של אזרחי מדינת ישראל ובניגוד להחלטה על-לאומית שקיבלה הממשלה - כזו בעלת השלכות מרחיקות לכת על עתידה ואופייה של המדינה. כפי שנדרש מקסימום רגישות ומינימום התלהמות בטיפול המסתננים על ידי הממשלה, כך גם נדרש מבג"ץ - שאל לו לצאת בהחלטות פומפוזיות ומרחיקות לכת. לדאבון הלב, בהחלטתו, פעל בג"ץ בדרך ההפוכה לחלוטין.

      פסיקת בג"ץ בדבר הפגיעה החמורה והבלתי מידתית של המדינה בזכויות אדם וכנגזרת מכך, בדבר הפגיעה בדמוקרטיה, אינה מתחשבת כהוא זה במעמדה המיוחד של מדינת ישראל בעולם כולו ובהבדל של האחרונה מיתר המדינות. אין להשוות מדינה זעירה כמו ישראל, לארה"ב או אוסטרליה, שלהן מרחבים אין סופיים ויכולת קליטה של עשרות ואולי מאות מיליוני בני אדם - והן לא עושות זאת. גם אירופה נועלת את גבולותיה ומגרשת ללא רחם, אף על פי גודלה, חלקיה השוממים הרבים, אוכלוסייתה ההולכת ופוחתת ובאין איום קיומי שנשקף עליה. רק בשנת 2006, לדוגמה, יוון העבירה למדינות צד שלישי 54,700 מהגרים, ספרד החזירה 33 אלף וצרפת 21 אלף. כך עושות כל יתר מדינות היבשת.

      הפתרון: חקיקה פרלמנטרית עוקפת בג"ץ

      חלקים נרחבים ממדינות האיחוד האירופי, שתחילתה באמנת מאסטריכט, כוונו כלפי הסיכונים הנובעים מהגירה בינלאומית בלתי חוקית הנושאת עמה תחלואים הכוללים סחר בבני אדם, פשע מאורגן וטרור. באירופה הוקמו עם הזמן גופי חקירה משולבים: הורחבה הסמכות לעצור, נעשו חילופי מידע ושיתופי פעולה חוצי גבולות כלפי הגירה בלתי חוקית, בסוגיות הנוגעות להגירה הכוללים ביטחון הפנים ומלחמה בטרור. בנוסף לכך, עודכנה החקיקה לרוח הזמן. כמו כן, מתקיימים סיורים ימיים משותפים של המדינות החברות לאיתור מסתננים הבאים מהמזרח התיכון ומאפריקה.

      לעומת מדינות אירופה והעולם – שכאמור, פועלות באגרסיביות למול ההסתננות הבלתי חוקית, חרף הפריבילגיה שלהן - מדינת ישראל רואה עצמה כבית היחידי של העם היהודי כולו. הריבוי הטבעי בה מגיע לכדי 1.7% בשנה, בניגוד לעולם המפותח, שבו הנתון שואף לאפס או שלילי. בנוסף לכך, מדינת ישראל היא המדינה הצפופה ביותר מכל מדינות העולם המערבי (ללא הנגב) ומחצית משטחיה מופנים לצורכי ביטחון וצבא, בשל מצבה הגיאו-פוליטי הייחודי. כל זאת מבלי להזכיר את האוכלוסיות המוחלשות והנזקקות שגם כך ישנן. אשר על כן, חוקיה של ישראל צריכים להיות בהתאם למיקומה הגיאוגרפי, גודלה ובעיותיה המיוחדות.

      תשובת המדינה, לפיכך, חייבת להגיע במהרה ורצוי בדמות חקיקה פרלמנטרית עוקפת בג"ץ, שתמנע כל ניסיון מסוכן לחתור תחת מדיניות הממשלה ונגד החלטה על-לאומית רבת משמעות שהתקבלה. לאחר פסילת התיקון הקודם על-ידי בג"ץ, הצהיר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי הוא "נחוש להמשיך ולהוביל את פעולות הממשלה לטיפול בתופעת ההסתננות". נותר לקוות כי גם הפעם הוא יעמוד איתן אל מול הניסיון המסוכן של בג"ץ לכפות מדיניות משלו.

      ממשלת ישראל הצליחה עד כה לבלום לחלוטין את כניסת המסתננים הבלתי-חוקיים ואף להעביר אלפי מסתננים למדינות שלישיות – בין היתר בשל ההרתעה שנוצרה מהחזקת המסתננים תחת משמורת ארוכה והקמת הגדר בדרום. האחריות לדאוג לאזרחיה, הנאנקים תחת העומס והנטל של גל המסתננים השוטף את רחובות הערים השונות, עדיין קיים ושריר. אם המערב הנאור והדמוקרטי עושה זאת בעצמו, קל וחומר שמדינת ישראל - המאותגרת בכמעט כל תחום אפשרי - חייבת לעשות זאת גם כן.

      הכותב הוא סטודנט לתואר שני בתכנית לדיפלומטיה באוניברסיטת ת"א ומפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו".

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.