דוח: עצורים נכבלים למיטותיהם בתנאים לא אנושיים

ממצאי הסנגוריה הציבורית מעידים כי המשטרה נלהבת לעצור חשודים בעבירות קלות, מסתירה מהם את זכויותיהם, וכי חפים מפשע רבים נושאים עונשי מאסר. פגועי נפש נאזקו בניגוד להמלצת הרופאים

גלי גינת
דוח חמור של הסנגוריה הציבורית קובע: רבים בישראל נושאים עונשי מאסר על לא עוול בכפם (צילום: ShutterStock)

דוח הסנגוריה הציבורית לשנת 2013 שהוגש לאחרונה לשרת המשפטים ציפי לבני מצביע על כמה מגמות מטרידות, ובראשן תופעה רחבה של הרשעות שווא, שפירושה כי חפים מפשע רבים נושאים עונשי מאסר ממושכים על לא עוול בכפם. כמו כן, גידול ניכר במספר המעצרים וכרסום בזכויות הנתונות לעצורים לפי החוק. כמו כן, הדוח מתייחס בהרחבה גם להיעדר מסגרות טיפוליות המתאימות לבעלי מוגבלויות, שבשל כך נאלצים לשהות במאסר.

נושא המשפטים החוזרים ותיקון הרשעות השווא זכה להתייחסות ניכרת בדוח השנתי של הסנגוריה הציבורית. על פי המחברים, קיומן של בעיות מוסדיות המקשות על איתור ותיקון הרשעות שווא, בצירוף מדיניות היד הקמוצה שבית המשפט העליון נוקט בעת עיונו בבקשות למשפט חוזר, יוצרים תופעה לא מבוטלת שבה חפים מפשע נושאים עונשי מאסר ממושכים. כמו כן, טען כי החקיקה בנושא לוקה בחסר בסוגיות מרכזיות ומהותיות בתחום של משפטים חוזרים ותיקון הרשעות שווא.

בדוח מתוארים קשיים מערכתיים המגבילים – ולעתים אף מונעים – את האפשרות להגיש בקשות למשפט חוזר ולתקן הרשעות שווא בישראל. כך, למשל, העובדה כי הפרקליטות הגבילה במשך שנים את העברתם של חומרי חקירה ומוצגים לעיונה של הסנגוריה הציבורית, אשר בכך גרמה להימשכות "בלתי נסבלת" של ההליכים בעניין. בדוח נכתב כי קיימות פניות שבהן בקשותיה של הסנגוריה לפרקליטות לאפשר לה לעיין בחומרי חקירה לא נענו חודשים ארוכים, ולעתים אף שנים.

עוד ידיעות משפט ופלילים בוואלה! חדשות:
הרב ברלנד שוחרר ממעצר: "לא היה ולא נברא"
פשיעת העתיד כאן: רחפנים, גניבת זהות והדפסת נשק
הרב החמקמק: תרגילי הבריחה חובקי העולם של ברלנד

הטכנולוגיה - בנעל

הטיפול בכאב הברכיים שמחזיר לתפקוד מלא - ללא כאב

לכתבה המלאה
"המשטרה מתנהלת בצורה פזיזה בבקשותיה למעצר" (צילום: ניב אהרונסון)

דוגמה נוספת לכשל מערכתי בנושא היא מניעת האפשרות לערוך בדיקות עצמאיות במוצגים, למשל בדיקות DNA. זאת בשל סירובה של הפרקליטות להעביר לידי הסנגוריה את המוצגים, או עקב העובדה שהמוצגים בתיק אבדו או הושמדו. בדוח פורט על אודות מקרה שבו אסיר שהורשע בשנות ה-90 ברצח ובמעשי שוד טוען בעקביות לחפותו, אולם בקשתה של הסנגוריה לבדוק את המוצגים בתיק סורבה על ידי הפרקליטות. במקרה זה חילוקי הדעות אף הגיעו לכדי הגשת עתירה לבג"ץ.

בשנת 2013 התקבלו במשרדי הסנגוריה הציבורית 29 פניות חדשות לייצוג בהליך של בקשה למשפט חוזר, מתוכן הגישה הסנגוריה לבית המשפט שתי בקשות בלבד. מאז קום המדינה ניתן משפט חוזר רק ב-26 מקרים, זאת כאשר מדי שנה ישנן עשרות אלפי הרשעות בפלילים. עובדה זו, בצירוף הניסיון המצטבר בעולם, מביאים למסקנה המצערת כי בישראל יש חפים מפשע המרצים עונשי מאסר וכי המערכת לא עושה די כדי לתקן עיוות דין זה.

כמו כן, מהדוח עולה כי אין מדיניות סדורה באשר לטיפול במוצגים משפטיים. במקרים רבים, החובה לשמור מוצגים אינה נשמרת על ידי הרשויות, ושוטרים ותובעים פועלים בנושא ביוזמתם ועל פי שיקול דעתם. יתרה מכך, בחלק מהפניות המוגשות למחלקה למשפטים חוזרים נטען כי המוצגים פשוט אבדו ואין אפשרות לאתרם.

מחברי הדוח מוסיפים כי האצלת הסמכות של היועץ המשפטי לממשלה להגיב לבקשות למשפט חוזר לפרקליט המדינה מציבה את הפרקליטות בניגוד עניינים. זאת מאחר שמדובר בתיקים שהיו בטיפולה בשלב ניהול התיק והערעור.

נוסף על כך, הדוח מציף בעיות מהותיות נוספות בהתנהלות מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט, ובהן, כאמור, מגמה מטרידה של גידול ניכר במספר המעצרים וכרסום בזכויות הנתונות לעצורים לפי החוק. מספר המעצרים במדינת ישראל לא רק שלא פחת מאז חקיקת חוק המעצרים ב-1996, אלא הלך וגאה בעשור האחרון. בשנים האחרונות מתעורר החשש שמגמת הגידול במעצרים קיבלה רוח גבית מיעדיה המוצהרים של משטרת ישראל, שמצאו ביטויים ב"תכנית המפנה". לדעת הסנגוריה הציבורית, תכנית זו סותרת באופן חזיתי את העיקרון הבסיסי שהותווה בחוק המעצרים ופסיקת בית המשפט העליון, ולפיו המעצר אינו צריך להוות כלי להרתעה ואינו יכול לשמש כמעין "מקדמה" על חשבון העונש.

מעלימים מהעצורים את זכויותיהם

במסגרת עבודתה השוטפת נתקלת הסנגוריה לא אחת במקרים חמורים של מעצרי שווא המבוצעים על ידי המשטרה - גם במקרים שבהם אין לכך כל הצדקה. ברוב הגדול של המעצרים כלל לא מוגש כתב אישום נגד העצור, ותיק החקירה שנפתח בעניינו נסגר. הסנגוריה אף מזהה מגמה של הנמכת הרף להגשת בקשות למעצר עד תום ההליכים, ובכלל זה בעבירות קלות יחסית ואף במקרים של אנשים ללא עבר פלילי או כאלה המשתייכים לאוכלוסיות מוחלשות, כגון אנשים עם מוגבלויות נפשיות.

בשנים האחרונות חל כרסום נוסף בזכויות הנתונות לעצורים לפי החוק בשל לחצים מערכתיים והעומס המוטל על בתי המשפט. כך, למשל, מובאת בדוח דוגמה שבה בית משפט השלום בנצרת דחה בקשה להארכת מעצר של חשוד שנעצר בגין קשירת קשר לביצוע פשע. "חומר הראיות המצוי בידי המשטרה כעת הוא בעיניי לא יותר מספקולציה, אשר אף על פי הראיות הקיימות, אינה סבירה ואין כל היגיון בקיומה", ביקר השופט בחריפות את המשטרה. "סבורני כי המשטרה פעלה באופן נמהר ופזיז במעצרם של החשודים, בטרם עשתה פעולות מינימליות ובסיסיות על מנת לאשש את מה שבעיניה נראה כחשד סביר כלפי החשודים".

זאת ועוד, מהדוח עולה כי מרבית העצורים בישראל אינם זוכים לממש את זכות ההיוועצות שלהם בסנגור לפני חקירתם במשטרה. למרות פסקי הדין של בית המשפט העליון וחרף הוראות החוק והתקנות, משטרת ישראל לא מקפידה ליידע את כל העצורים על זכותם להיוועץ בסנגור בכלל ובסנגור ציבורי בפרט, טרם חקירתם.

עוד עולה מהדוח כי עוברי חוק בעלי לקויות שכליות ונפשיות קשות נשלחים לתקופות מעצר ומאסר ארוכות, לעתים רק עקב היעדר מסגרות טיפוליות מתאימות בשירותי הרווחה. הסנגוריה הציבורית נתקלת בעומס רב המוטל על ועדות השחרורים ובמחסור חמור במועדי דיון. המצב כה חמור, עד שדיונים בעניינם של אסירים נדחים וגולשים הרבה מעבר למועד חלוף שני שלישים מהמאסר, ואסירים רבים אינם זוכים לעמוד בפני ועדת השחרורים לפני מועד שחרורם המלא.

מדובר בפגיעה קשה ומתמשכת במשך שנים בזכויותיהם החוקתיות של אסירים לחירות ולהליך הוגן בפני ועדת השחרורים, וכן בזכותם לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר שעניינם יידון לגופו במועד, כלומר לפני תחילת השליש האחרון של מאסרם. מציאות קשה זו גוררת אחריה בעיות קשות נוספות, ובכללן החרפה בבעיית הצפיפות שבמתקני הכליאה ובזבוז משווע של תקציבים הכרוכים בהמשך החזקתם במתקני הכליאה של אסירים, שהתברר בדיעבד כי היו ראויים לשחרור מוקדם, ורק בשל סיבות ביורוקרטיות נמשכה כליאתם הרבה מעבר לחלוף מועד שני שלישים ממאסרם.

עלייה מטאורית במספר השחרורים בערבות

לצד כל האמור לעיל, יש גם "נקודות אור" בדוח: בשנת 2013 חלה ירידה קלה במספר המעצרים לעומת השנה שקדמה לה, וכן חל שיפור משמעותי באופן שבו מופעל שיקול הדעת של הקצינים הממונים בתחנות המשטרה לגבי שחרור עצורים על מנת שלא ישהו לילה במעצר. לפי נתוני המשטרה, החל מיולי 2013 – לאחר שני דיונים שהתקיימו בכנסת בנושא בהשתתפות נציגי הסנגוריה הציבורית, ולאחר שמפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו הנחה למקד מאמץ בנושא – חלה עלייה של מאות אחוזים במספר השחרורים בערבות בתחנות המשטרה, לעומת המחצית הראשונה של 2013 ולעומת השנים הקודמות.

כך, בעוד במחצית הראשונה של 2013 שוחררו בערבות בכל הארץ 910 עצורים בלבד, בדומה לתקופה המקבילה בשנת 2012, הרי שבמחצית השנייה של השנה החולפת שוחררו 3,818 עצורים – עלייה של יותר מ-300%. בתל אביב ובמרכז, המחוזות הגדולים ביותר שסבלו בעבר משיעור נמוך במיוחד של שחרורים בערובה, עלייה זו מגיעה אף להתגברות מטאורית: מ-183 משוחררים בערובה בשני המחוזות יחד במחצית הראשונה של 2013, ל-2,032 במחצית השנייה.

הסנגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר, הביע תקווה כי הדוח יתרום לשיח הציבורי בישראל. "הדוח השנתי משקף את מחויבותה של הסנגוריה הציבורית לעשיית צדק ולתיקון עיוותי דין במשפט הישראלי. מאות עורכי הדין המייצגים מטעם הסנגוריה פועלים באופן יומיומי מתוך תחושה של שליחות חברתית ומעניקים ייצוג מקצועי ואיכותי לחשודים, נאשמים ואסירים הזכאים לכך לפי החוק. מעבר לעבודת הייצוג בתיקים הספציפיים, מעורבת הסנגוריה בהגשת עמדות עקרוניות לבתי המשפט ובהליכי חקיקה, במטרה ליצור איזון אל מול הרשויות האחרות, ולהבטיח שמירה על חירויות הפרט בכלל ועל זכויות אדם במשפט הפלילי בפרט. אני מקווה שהדוח יוביל לשיפורים נחוצים במערכת המשפט הפלילי הישראלית", אמר.

לפניות לכתבת גלי גינת: gali.gnt@walla.com

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully