פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא אמור לחנך לערכים

      כדרכם של פוליטיקאים, שרי חינוך באים והולכים, ומנסים בקדנציה שלהם להותיר חותם אידיאולוגי על התלמידים. על מנת להימנע מוויכוחים פוליטיים תמידיים, על ההורים להקנות ערכים

      בסוף השבוע שעבר יצא לאור פרק נוסף בסאגה הבלתי נגמרת של המורה לאזרחות אדם ורטה. הפעם הורה שר החינוך כי מותר ואף רצוי לדון בכיתה על נושאים נפיצים פוליטית, תוך שמירה על גבולות הדיון. שר החינוך מנסה לאחוז את המקל משני קצותיו - מצד אחד לאפשר חופש ביטוי כראוי למדינה דמוקרטית, ומן הצד השני למנוע העברת תכנים הנוגדים את ערכי המדינה. השאלה המתבקשת היא מה הם גבולות הסביר? מה הם גבולות השיח הדמוקרטי?

      כמו בכל דבר, תלוי את מי שואלים. אם תשאלו את השמאל הישראלי, הקריאה "רבין רוצח" היא הסתה פרועה. לשיטתם, קריאות אלו היוו גורם מכריע לרצח, ויחד עמו לקבורתו של תהליך השלום. בימין לעומת זאת, קריאות להעמדת חיילי צה"ל לדין, או תמיכה בארגונים כ"בצלם" ו"שלום עכשיו" תיחשב לבגידה. כיצד ניתן לקבוע נהלים ברורים - מה אסור ומה מותר? לפי השיטה הנוכחית, מה דינו של הורה שיחנך בביתו את ילדיו לערכים אנטי-דמוקרטיים? האם ניתן למנוע זאת ממנו?

      נכון להיום, מתוקף תפקידו וכראוי לשמו, אחראי משרד החינוך על הנחלת הערכים והחינוך לתלמידי ישראל. השיטה הפוליטית בישראל מכתיבה את החלפתו של שר החינוך כל מספר שנים. מטבע הדברים, שר החינוך מביא עמו סדר יום פוליטי אישי ופועל לקדמו. הדבר גרם לכך שבתקופת כהונתו של גדעון סער, חויבו ילדי ישראל לבקר במערת המכפלה בחברון. לעניות דעתי זו יוזמה מבורכת, אך מדוע שיחויבו בכך אנשי השמאל? מאידך החלטתה של יולי תמיר בזמנה להכניס למפות בספרי הלימוד את הקו הירוק, מעוררת זעם לא פחות.

      אחראים על הידע

      לא ניתן למנוע את ההטיה הפוליטית הזו. הפוליטיקאי, ככל אדם, הוא בעל אינטרסים, ויפעל לקדמם. זה נכון בתחומי הביטחון, הכלכלה וגם החינוך. ההבדל ביניהם, הוא שבעוד בכלכלה אפשר להתווכח מה נכון יותר, קפיטליזם או סוציאליזם; וכן, בביטחון ניתן לדון היכן להשקיע את מירב המשאבים, בכוחות היבשה או האוויר, לא כן הדבר בחינוך. לא יתכן כי חינוך ילדינו, הדבר היקר ביותר בחיינו, יופקד בידי צד שלישי שיחליט עבורנו מה נכון עבור ילדינו. שלא לדבר על כך שהחינוך הוא בראש ובראשונה תפקידם של ההורים. בטח ובטח שלא תפקידו של פוליטיקאי מזדמן שהיום הוא פה ומחר במקום אחר.

      אם ברצוננו להפסיק את הוויכוחים האין סופיים מה דמוקרטי ומה גורם להסתה, יש להוציא מידי משרד החינוך את קביעת סולם הערכים. מערכת החינוך האידיאלית אמורה לשקף ככל הניתן את השקפת עולמם של הורי התלמיד. תפקיד משרד החינוך צריך להנחות אך ורק מה הידע הנדרש לתלמידים בכל שכבת גיל. שיטת החינוך והערכים הנלווים ייקבעו בלעדית על ידי ההורים. שיטה זו מחייבת את ביטולה של מערכת החינוך הממלכתי ואזורי הרישום. בצורה כזאת, ייקבעו בחוק גבולות רחבים ככל האפשר של חופש ביטוי. בתוך גבולות רחבים אלו יוכלו ההורים לבחור לאן לשלוח את ילדיהם, ללא התחייבות למוסד מסוים הקרוב למקום מגוריהם. הבחירה תהיה על פי השקפתם הערכית בלבד. על פי שיטה זו, יקבל כל תלמיד את החינוך המתאים לבית הוריו בצורה המיטבית תוך שמירה על מסגרת לימודית ארצית אחידה. יחד עם זאת, על בתי הספר יהיה לעמוד בגבולות האדומים הערכיים שהמדינה תציב.

      שיטה מעין זו הוכתרה כמוצלחת במיוחד במדינות בהם יושמה, כשבדיה ומדינות נוספות ברחבי ארצות הברית. השיטה העלתה את רמת הציונים, לצד שביעות הרצון של ההורים. זו הדרך היחידה בה נוכל להשיג את החינוך הקרוב ביותר לחינוך שהיה מתבצע ישירות על ידי ההורים. שיטה זו תמנע בעתיד את הוויכוחים המיותרים וההתנצחויות הבלתי פוסקות בין ימין לשמאל.

      שר החינוך הכריז מאז כניסתו לתפקיד על רצונו בחינוך לערכים ולא בחינוך לציונים. אם פיו ולבו שווים, יואיל נא כבוד השר לאמץ שיטה זו ולגרוע מסמכויותיו של משרדו. לצערנו, עוד לא נולד הפוליטיקאי שוויתר על סמכויות מרצונו החופשי, מה שאומר שככל הנראה יותיר אותנו בוויכוח השולי על תאריך פתיחת שנת הלימודים וברפורמות לביטול הפסיכומטרי.

      הכותב הוא סטודנט למשפטים וכלכלה

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד