כך מקשה המדינה על נכים שמחליפים כיסא גלגלים

עורכת הדין טליה דוד, נכה מלידה, ביקשה לפני כשנה להחליף את כיסא הגלגלים שברשותה. בתום תהליך שהיא מגדירה מייגע, ובטרם קיבלה את האישור לכיסא החדש, נדרשה על ידי משרד הבריאות לחתום על שטר חוב נטול סכום ועל כתב התחייבות שסעיפיו דרקוניים. "משרד הבריאות מנסה לגזור קופון על גבם של החלשים", האשימה דוד. היא שיגרה מכתב לשרת הבריאות יעל גרמן בבקשה לבטל את הגזירה, שלטענתה מהווה "פגיעה בוטה בכבודנו וניצול תלותנו במשרד".

עוד בוואלה! חדשות:
משרד הביטחון ערך ניסוי במערכת הגנה מפני טילים במרכז
12 אלף זרים בשירות הג'יהאד, האו"ם יוזם צעדי חירום
חשש במשטרה: יותר חיסולים פליליים אחרי "צוק איתן"

דוד, בת 53, פנתה גם ליו"ר ועדת הבריאות של הכנסת, חבר הכנסת חיים כץ (הליכוד), שתיאר את המצב "התנהלות שערורייתית ואטימות ביורוקרטית של משרד הבריאות" והבטיח לפעול לשינויו. בעקבות פניית וואלה! חדשות הוחלט במשרד הבריאות לשנות חלק מהתנאים שעליהם חותמים הנכים, אולם המאבק נגד הקשחת התנאים לקבלת כיסא גלגלים מספק הצצה לקשיים הניצבים בפני מי שנזקק לאחד כזה מול משרדי הממשלה.

משרד הבריאות הוא הס?פ?ק של מכשירי ניידות לנכים, שעלותם יכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים. הנכים, שמבקשים אחת לכמה שנים להחליף את כיסא הגלגלים, נאלצים לעבור תהליך שאורך כשנה וכולל חוות דעת של פיזיותרפיסט, ביקורי בית של עובד סוציאלי וכן ועדה שתפקידה לאשר את קבלת הכיסא. לאחר מכן הם ממתינים למכרז שמוציא משרד הבריאות ואשר משתתפות בו החברות השונות המייצרות כיסאות גלגלים.

"עד שמקבלים את האישור מוציאים לנו את הנשמה", אמרה שמחה בניטה, יו"ר עמותת מזור הפועלת לקידום זכויותיהם של בעלי מוגבלויות. "בזמן הזה אנחנו מרגישים כמו חשודים. נוסף על כך, המכרז של משרד הבריאות הוא לא ניסיון להשיג את הכיסא הטוב ביותר, אלא את הזול ביותר. התהליך נמשך כשנה, ובסופו הנכה כבר עם הלשון בחוץ, רק רוצה שיגיע הכיסא. הוא יהיה מוכן לחתום גם על ויתור על כל כספו, רק כדי לקבל את הרגליים שלו. יש תחושה שבמקום לשרת את ציבור הנכים, הם באים לשרת את המערכת".

דוד נולדה עם מגבלה שהותירה אותה נמוכת קומה, והיא סובלת גם מפגיעה נוירולוגית בפלג גופה השמאלי. על אף המגבלות, היא מנהלת חיים מלאים וכיום משמשת עורכת דין בעיריית ירושלים. "בעבר הלכתי, אבל עם השנים המצב הידרדר ולפני 12 שנים נזקקתי לכיסא גלגלים", היא סיפרה. "כל חיי עשיתי כמיטב יכולתי להיות עצמאית, לשרוד כלכלית ולהיות אזרחית מועילה. הכיסא עבורי הוא החירות לנהל את חיי. בלעדיו אני לא יכולה לעבוד ולנהל חיי חברה", היא הסבירה.

לפני כשנתיים התווסף לתהליך הארוך של קבלת הכיסא שלב נוסף, שאותו גילתה דוד כשביקשה להחליף את כיסא הגלגלים. באוגוסט 2013 היא פנתה למשרד הבריאות בבקשה להחליף את הכיסא שלה, אחרי שימוש של עשר שנים. כשנמצא סוף-סוף הכיסא המיוחל, היא נקראה למשרד הבריאות, אך שם גילתה להפתעתה שעליה לחתום על שני המסמכים: אחד מהם הוא "כתב התחייבות להחזרת מכשירי ניידות", מחייב את החותם על המסמך "לשלם למשרד הבריאות כל סכום שיידרש עבור תיקון נזקים שנגרמו למכשיר, עקב שימוש רשלני או הזנחה".

"מהו שימוש רשלני בכיסא גלגלים?", שאלה דוד במכתב ששלחה לשרת הבריאות. "האם התבלות הריפוד בגין שימוש במשך שנים ארוכות על מנת להימנע מהפרוצדורה הסיזיפית, הפוגענית והמתישה לרכישת כיסא גלגלים על ידי משרדך, תיחשב על ידכם כרשלנות?", תהתה.

סעיף נוסף דורש מהנכה להתחייב כי "אם לא אחזיר את המכשיר בתום תקופת השימוש, ולא יאוחר מ-30 יום מתום השימוש בו, יהיה עליי לשלם למשרד הבריאות סכום השווה לעלות מכשיר חדש מאותו סוג, לפי העלות ביום שבו נרכש המכשיר". על כך כתבה דוד לגרמן: "דרישתכם נגועה בחוסר תום לב, שכן קיימת ירידת ערך משמעותית ביותר... אולי נכון יותר יהיה לקבוע כי משרד הבריאות רואה ברכישת כיסאות גלגלים לנכים תכנית חיסכון לכספו, ובלבד שתיקבע התשואה הגבוהה ביותר?", שאלה בציניות.

"זאת שרירות לב", היא האשימה. "לא נותנים תקופת הסתגלות, וצריך מאוד אחת כזאת. הנכה מגיע למעמד החתימה על הטפסים כאילו הצמידו לו אקדח לרקה. זה לא אחרת מניצול חולשה של אנשים, שהם גם ככה חלק מאוכלוסייה חלשה. רובם המכריע אינו עובד ולא מתפרנס, חלקם הגדול חיים במוסדות. נכים שדיברתי איתם לא ידעו אפילו על מה הם חותמים. מזל שאני עורכת דין. זאת פגיעה אנושה בכבוד האדם ובעיקרון השוויון".

מי שמגיע לשלב ה"טופסולוגיה" נאלץ לחתום גם על "שטר חוב לא סחיר", פתוח וללא סכום. באחד מסעיפיו נקבע כי משרד הבריאות פטור מכל הודעה מוקדמת לפני פתיחה בהליכי גבייה. הנכה נדרש להחתים ערב על המסמך. "איזה ערב יסכים לחתום על דבר כזה?", תהתה דוד. בפנייתה לשרת הבריאות, היא הסבירה: "חלק נכבד מציבור הנכים מתקשה מאוד בניהול אורח חיים עצמאי, במיצוי זכויותיו ובהישרדות יומיומית בחברה ומול מדיניות ממשלתית מפלה. לבקש ערב זו דרישה חסרת שחר".

דוד לא קיבלה בינתיים – יותר משבועיים מאז פנייתה – שום תגובה ממשרד הבריאות. היא פנתה באמצעות עמותת מזור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, בבקשה לקיים דיון דחוף בנושא. יו"ר הוועדה כץ אמר כי המכתב ששלחה אליו דוד "חושף התנהלות שערורייתית ואטימות ביורוקרטית של משרד הבריאות". הוא הוסיף: "לא אתן להפוך את הנכים לעבריינים פוטנציאלים. מיד עם קבלת המכתב פניתי לשרת הבריאות על מנת לשנות את רוע הגזירה, ואעמוד על כך שתשתנה".

במשרד הבריאות מסרו בתגובה כי "המשרד, בהנחיית שרת הבריאות, עובד ללא לאות לשפר את השירות הניתן על ידו לאוכלוסיית הנכים. מכשירי השיקום והניידות ממומנים לנכה ב-100%-90% מעלותם ולכן המכשירים הם בבעלות המשרד. מאחר שבמשך שנים היו קשיים בהחזר הציוד הישן, חו?בר המסמך עליו אמור לחתום כל אדם המקבל ציוד מהמדינה".

עוד נמסר בעקבות פניית וואלה! חדשות כי "משרד הבריאות ישנה את סעיף 6 המתייחס לגובה התשלום במקרה שהציוד לא מוחזר, ויתחשב בפחת של 10% על כל שנת שימוש עד לגובה 50% מהעלות שהייתה למשרד הבריאות ברכישת המכשיר. לגבי שטר ההתחייבות, הנושא בבדיקה במטרה לבצע בו את השינויים הנדרשים כדי לכבד את זכויות הנכים במלואן".

לפניות לכתבת מור שמעוני: mor.shimony@walla.com