בשקט-בשקט, מתחת לרדאר, נחתם בימים האחרונים הסכם הפסקת אש באחת הגזרות הטעונות והמתוחות באזור: גזרת נתניהו-בנט. לא צריך להכביר מילים עד כמה השניים הללו לא מחבבים אחד את השני. ההיסטוריה שלהם לא ידעה פסגות רק נקודות שפל. ובכל זאת, אחרי "צוק איתן" התפנו ראש הממשלה והשר הסורר לסיכומים ולחישובים פוליטיים, והבינו שככל הנראה שניהם עומדים להיות זה בקרבתו של זה עוד די הרבה זמן כשני ראשי מפלגות מהגדולות בישראל.
בנט מתחזק בסקרים ומתבסס בהם כראש המפלגה השנייה בגודלה, וכשנתניהו חושב על הקואליציה שיקים אחרי הבחירות הבאות, הוא יודע שימי הזוהר של השותפות עם ליברמן מאחוריו. מצד שני, בנט מבין גם הוא שהדרך ללשכת שר הביטחון או שר החוץ עוברת בהפסקת אש עם נתניהו. עד הסבב הבא, כמובן. מאז תום המבצע, מספרים גורמים פוליטיים כי השניים החלו "לנסות לאחות את הקרעים, מתוך הבנה שזה חשוב למדינה". בנט הוריד בשבוע האחרון הילוך בכל הנוגע לנתניהו, וגם ראש הממשלה (אם לא סופרים את פליטת הפה שלו לילד בגן: "אתה רוצה נחשים? אני אתן לך כמה"), מיתן את המסרים כלפי שר הכלכלה שלו.
סיעת יחיד - טורים קודמים:
נתניהו מבודד ומובס - אך לא יופל
ההתפרצות הרגשנית מגלה: הבחירות בדרך
האם שאול מופז בדרכו חזרה לממשלה?
מדובר בחדשות רעות לליברמן וללפיד. בימים האחרונים התרוצצה במסדרונות הכנסת הריקים-למחצה התיאוריה שלפיה נתניהו ינסה להכניס את הרצוג ואת החרדים לממשלה במקום בנט וליברמן, הצ'ילבות שלו. אלא שהתנגדותו של לפיד לשבת עם החרדים, והעובדה שסיטואציה כזו הייתה משאירה את הליכוד מבודד בקואליציית שמאל, הרגו כל סיכוי לקדם את הרעיון.
עכשיו, על רקע ההפשרה המסוימת ביחסים עם בנט, נולדה סופסוף קואליציה חלופית ליום סגריר: קואליציית נתניהו-בנט-לבני-הרצוג והחרדים. לא ממש ממשלת ימין, בטח לא ממשלת שמאל. משהו שיוכל להתגבש מול "אתגרים כבירים" כלשהם ברגע שיינתן האות. כרגע הדברים עדיין אינם בשלים. בציבור החרדי יש רבים המתנגדים לכניסה לממשלה בגלל חוק הגיוס, והח"כים החרדים ודאי ידרשו את ביטולו. נוסף על כך, נתניהו עדיין לא זנח את הניסיונות להשיב לעצמו משהו מהכוח שאיבד במחנה הימין במהלך "צוק איתן", וההכרזה השבוע על 4,000 דונמים בגוש עציון כאדמות מדינה הן דוגמה מובהקת לכך.
אבל היום הסגריר הזה, שבו יידרש נתניהו להחליף את הקואליציה, יכול להופיע בעוד כארבעה חודשים, עם ההצבעות על התקציב: אתמול, בריאיון לערוץ 2, סינדל את עצמו לפיד באומרו: "לא אשב בממשלה שתעלה מסים". גם הוא יודע שבסופו של דבר, בהחלט ייתכן שלא יהיה מנוס מהטלת גזירות על הציבור. שר האוצר, שמאס בתפקיד השוטר הרע, יוכל באותה נקודה לפרוש ולגלגל את האחריות על נתניהו, שכרגע עושה רושם כי הוא נוטה להגדיל באופן משמעותי את תקציב הביטחון. די היה לשמוע את דבריו בפתח ישיבת הממשלה השבוע, שבה קוצצו תקציבי הבריאות, החינוך והרווחה ("הביטחון קודם לכל") כדי להבין לאן הרוח נושבת.
הרצוג בדרך לכיסא של ליברמן?
בין כל אלה, קשה שלא לשים לב להרצוג. יו"ר האופוזיציה מבקר מתוקף תפקידו את הממשלה ואת מדיניותה, אבל נזהר מאוד בכבודו של ראש הממשלה. את הטעות של מופז לקרוא לראש הממשלה "שקרן" ולהתחייב שלא להיכנס לממשלה בשום אופן הוא לא יעשה. מי שקרא את ההודעות לתקשורת ואת הפוסטים שפרסם בפייסבוק בשבוע האחרון, יכול היה להתרשם שרובם עסקו דווקא בביקורת על לפיד, פחות בביקורת על נתניהו. בין לבין, הרצוג עקבי בביקורת על "מדיניות החוץ של ישראל". גורמים בעבודה משוכנעים כי הרצוג ירצה לעצור את דימום המנדטים האיטי שממנו סובלת המפלגה בשנה האחרונה בסקרים, ולהגיע לבחירות הבאות מעמדה של שר חוץ.
קינג בנט
לא רק ליברמן ולפיד. הטרנד החזק בפוליטיקה הישראלית ב-2014 הוא מפלגות ריכוזיות עם סמכויות נרחבות ליו"ר. אחרי שהרצוג העביר, בשקט וללא התנגדות ממשית, תיקון חוקה שמשריין אותו כמנהיג המפלגה לפחות עד הבחירות הקרובות לכנסת, עכשיו גם בנט רוצה לבצר את מעמדו. בשבוע הבא תתכנס ועידת "הבית היהודי" לקבוע כי היו"ר יוכל למנות את השרים, לשריין אדם אחד בכל חמישייה, ולהחליט לאיזה מועמד חיצוני הוא מאשר להתמודד מבלי תקופת חברות מוקדמת במפלגה.
מדובר בשינויים דרמטיים שיהפכו את בנט לשליט כל-יכול במפלגתו, ויפגעו במעמדה של סיעת "תקומה", הפלג החרד"לי של המפלגה, אשר תחילה תוכנן כי יתמזג לתוך "הבית היהודי". על פי כל ההערכות, אחרי העברת החוקה צפוי בנט להצהיר כי הוא משריין את אורי אריאל, חבר "תקומה" ונכס אלקטורלי בפני עצמו, כמספר 2 במפלגה. ומה לגבי יתר החברים: אורית סטרוק, אלי בן דהן וזבולון כלפה? הם לא יזכו לשריון, ויצטרכו להתמודד בפריימריז, כמו יתר חברי הכנסת.
2,000 התנגדויות ולפיד אחד
העתיד הפוליטי של שר האוצר נמצא, במידה לא מבוטלת, בידיו של יו"ר ועדת הכספים ניסן סלומיאנסקי מ"הבית היהודי". הוא האיש שמנהל את הדיונים וההצבעות על חוק "מע"מ אפס" על דירה ראשונה, בבת עינו של לפיד. כדי שהחוק יתקדם בוועדת הכספים, הקואליציה צריכה להסיר 2,000 התנגדויות שהגישו סיעות האופוזיציה.
בישיבת הוועדה אתמול נראה היה סלומיאנסקי כמי שאין לו עניין או יכולת לקדם את החוק. במשך שעות ארוכות ישבו הח"כים מש"ס ויהדות התורה וניצלו את זכות הדיבור כדי לספר שוב ושוב את אותן בדיחות עבשות, לפני כל סעיף מחדש. אנשים ששוחחו עם סלומיאנסקי התרשמו שאין לו מוטיבציה לקדם את החוק, שקשה למצוא כלכלן רציני שיגן עליו.
את 2,000 ההסתייגויות ניתן יהיה להסיר אם לפיד יסכים להגדיל את סכום הסבסוד המגיע לחרדים, אבל ליו"ר "יש עתיד" אין שום כוונה לתת את תמונת הניצחון הזו לגפני ולליצמן, ולכן מה שראינו בשבועות האחרונים בוועדת הכספים הוא שילוב מנצח של כתישה והתשה. בינתיים הזמן עובר, ולפיד עלול למצוא את עצמו בבעיה. כדי לגרום לסלומיאנסקי להעביר הילוך, יהיה ככל הנראה צורך גם להעביר סכום משמעותי של כסף להתנחלויות, וכל יום שעובר מגדיל את כושר המיקוח של יו"ר ועדת הכספים מול שר האוצר.
לפניות לכתב עמרי נחמיאס: omri_n@walla.net.il