גברים רווקים ונואשים לזוגיות זו הידיעה בשבילכם: העיירה הברזילאית נוביה דו קורירו, המאוכלסת בנשים בלבד, פונה לגברי העולם בבקשה: בואו אלינו. לפני שאתם עולים על מטוס, כדאי שתדעו שהתנאי של הנשים הללו הוא: עליכם להסכים לחיות לפי החוקים שלנו.
בעיירה שבדרום-מזרח ברזיל, הממוקמת כ-100 ק"מ צפונית לעיר בלו הוריזונטה, חיות מעל ל-600 נשים, רובן בין הגילאים 20 ל-35 והן ידועות באיזור ביופיין הרב. העיירה נוסדה ב-1890 על ידי משפחתה של אישה שנזרקה מהכנסייה לאחר שהואשמה בניאוף כיוון שעזבה גבר איתו הוכרחה להתחתן היא גורשה מהעיר בה חיה למשך חמש דורות, לאחר שעברה לגור עם גבר אחר. נשים נוספות הצטרפו אליה וקוטלגו על ידי הסביבה כ"משולחות רסן, קלות דעת ופרוצות" ולכן הן נאלצו לסגור את קהילתן בפני העולם החיצון.
ב-1940 מטיף אוונג'ליסטי נישא לאחת מתושבות העיירה והקים בה כנסיה, אולם הוא החל להשליט בעיירה חוקים פוריטנים נוקשים, כמו איסור שתיית אלכוהול, שמיעת מוזיקה, שימוש באמצעי מניעה ואפילו איסור על תספורות. כאשר הוא מת בשנת 1995, הנשים החליטו שלא לתת לגבר נוסף לשלוט בהן ואחד מהדברים הראשונים שעשו היה פיזור הכנסייה שהקים וקביעת חוקים חדשים. מאז הנשים הן האחראיות לכל תחומי המחייה החל מחקלאות, דרך תכנון העיר ועד שירותי הדת בה. חלק מהנשים החיות בה נשואות, אבל הן נשלחות לעבוד הרחק מהבית והן רשאיות לחזור אליו רק בסוף השבוע. הבנים שנולדים לנשות העיירה נשלחים מהבית בגיל 18 ולאף גבר אחר אסור לחיות בעיירה.
נלמה פרננדס בת ה-23, תושבת העיירה מודה כי מציאת בני זוג הפכה לנושא קריטי. "הגברים היחידים שאנחנו פוגשות פה הם או נשואים או קרובי משפחה שלנו. כולם פה בני דודים שלנו. לא נישקתי גבר כבר זמן רב", היא מודה. "כולנו חולמות להתאהב ולהתחתן, אבל אנחנו גם מאוד אוהבות לחיות פה ולא רוצות לעזוב את העיירה רק כדי למצוא גבר".
למרות הצורך במציאת גבר, היא מבהירה לכל המעוניין, כי הוא יצטרך לאמץ את אורח החיים של נשות העיירה. "אנחנו רוצות למצוא גברים שיסכימו לעזוב את חייהם ולבוא להיות חלק מאתינו, אבל ראשית הם יצטרכו להסכים לכל מה שאנחנו אומרות ולחיות על פי החוקים שלנו", היא מבהירה.
רוסלאנה פרננדרס, תושבת העיירה בת 49, מספרת כי הן הוכיחו שכוח נשי עובד מעולה: "יש הרבה מאוד דברים שנשים עושות יותר טוב מגברים. העיירה שלנו הרבה יותר יפה, יותר מאורגנת והרבה יותר הרמונית מאשר ערים שמנוהלות ע"י גברים. כאשר יש בעיות, או ריבים, אנחנו פותרות אותן בדרכים נשיות מנסות למצוא את המכנה המשותף ולא להתרכז בריב. אנחנו משתפות בהכל, אפילו באדמה שלנו. אף אחת לא מתחרה במישהי אחרת. זה כולן למען אחת ואחת למען כולן". בתור דוגמא להרמוניה היא מספרת ש"כל העיירה התאגדה לאחרונה כדי לקנות מסך טלוויזיה גדול למרכז הקהילתי, כדי שנוכל לצפות יחד באופרות סבון".