מה שמשותף לכול יוזמותיו של שר החוץ ליברמן הן הוולגאריו?ת, הפשטנות והמחשבה הנמהרת והילדותית. מצד אחד, ההצעה הביטחונית "הנצית" שהציע: "להיכנס לעזה, לנקות את השטח במהירות ולמסור אחר-כך את השטח לאו"ם", כאילו לא ראה מעודו את מצגת צה"ל המודלפת שהסבירה כי כיבוש עזה כרוך במאות חיילים ישראליים הרוגים ובחמש שנות "ניקוי השטח". מצד שני, ההצעה "היונית" שהציע (וכבר זכתה לתרועות "הארץ" ושאר השמאל האובססיבי ונטול המחשבה) - לקבל את "היוזמה הערבית", זו שקובעת במפורש שישראל חייבת לסגת לגבולות 67' ולקבל את החלטת האו"ם 194 הקוראת למעשה לשיבת הפליטים לישראל. כל מי שיהיה מעוניין לחזור. זוהי נוסחה להשמדת ישראל, ואין גרועה ממנה, ובין השאר, לא ממש ברור מה אירע במוחו של איווט מאז טען בפני הנהלת משרד החוץ, למשל (וצוטט בכל מקום אפשרי, תפתחו גוגל ותראו), כי "יוזמת השלום הסעודית מסכנת את ישראל". אז הוא הבין את זה ועכשיו הוא לא מבין? עד כדי כך הוא לא מבין?
שר החוץ של איזו מדינה? דעה
וצריך לומר מיד: אם תתקבל גישתו המופקרת בלי גבול של ליברמן, בשני המסלולים (הביטחוני והמדיני), הרי גם אם נשמיד את כל לוחמי חמאס עד האחרון שבהם, אפשר יהיה לומר בוודאות שחמאס ניצח במלחמה את מדינת ישראל, משום שהצליח להזחיל אותה עד לקבלת היוזמה הסעודית, שפירושה למעשה כליית ישראל, הן כתוצאה מן השיבה לקווי 67' הנוראים והן כתוצאה משיבת הפליטים. כלומר, יש לנו שר חוץ במדינת ישראל המסכן ממש את כולנו, אם יקשיבו לו.
כשמפלגות השמאל מחזרות זה סימן לא טוב
הבעיה היא שליברמן מתחזה לזאב וגורף סוג מסוים של אהדה "נצית" ו"ימנית" אליו, כי משפטים חסרי אחריות וכיסוי מסוג "לנקות את עזה במהירות" מוצאים חן בעיני טיפוסים בנוסח ברוך מרזל ואיתמר בן גביר. ומצד שני, הוא לובש עור כבש ומעורר אהדה בקרב אנשי שמאל בהצעתו הבל-תיאמן לקבל את "יוזמת השלום" הסעודית, וכבר מפלגות השמאל משחרות לפתחו.
כלומר, ליברמן הוא מסוכן ביותר בשתי הפנים שלו: כזאב בעור כבש וככבש בעור זאב. ובשתיהן הוא מסכן את ישראל. זה ההבדל הגדול בינו לבין נפתלי בנט שיש שמשווים ביניהם בטעות מוחלטת. בנט הוא איש צלול ולא הפכפך, נאמן ארץ ישראל ומבין את העיקר, שכל משא ומתן עם הערבים וכל שיג ושיח עם האו"ם עלולים להביא אותנו לנסיגה הרת אסון. ליברמן, עושה רושם, דווקא חותר לזה - הרי מזמן אמר שהוא מוכן לוותר על יישובו נוקדים למען הסדר - ובמסווה "הימני" שלו, ותחת דגל "מיטוט החמאס", הוא עלול להביא את ישראל להסכים להחלטת מועצת הביטחון הצפויה, הכורכת למעשה את הפסקת האש בעזה בהסכמה לנסיגה לגבולות 67'. כלומר, תבוסה ישראלית מוחלטת בכל החזיתות. ומאחר שמלחמה, כל מלחמה, נמדדת אך ורק בתוצאה המדינית שלה, הרי אם תוצאת מלחמת עזה תהיה פירוק התנחלויות ונסיגה מיהודה ושומרון: לא יוכל בכלל להיות ספק: החמאס ניצח אותנו. רצועת הטרור הקטנה הורידה אותנו על הברכיים.
אם נוסיף לכל זה את אבו מאזן, הקורא למועצת הביטחון לחייב את ישראל ל"לוח זמנים" לנסיגה מיהודה ושומרון לקווי 67' ומאיים בפנייה לבית הדין לפשעי מלחמה (כאילו לא ברור שהרוצחים הפלסטינים הם פושעי המלחמה היחידים מאז ומעולם, להוציא חריגים ישראליים מקריים), ואם נזכור שראש הממשלה דיבר על הסדר מדיני רחב לאחר הלחימה בעזה ואם נזכור את עמדת ארה"ב ואירופה ואת התאווה הבלתי נלאית של כל מפלגות השמאל לסגת מ"השטחים", החל מבוז'י (שהתחבא בממ"ד בבית ראש הממשלה ובטח דיברו שם על משהו) ועד ציפי לבני ומאיר שטרית (שקורא גם הוא לקבלת את היוזמה הסעודית), נבין שאנחנו עומדים בפני סכנה מדינית עצומה, גדולה לא פחות מן הסכנה הביטחונית המידית והמלחמה הנמשכת. עם ליברמן בקבינט וכשר חוץ, קשה מאוד להיות רגוע. דרושה רוח חדשה וממשלה חדשה.
לכל הטורים של מנחם בן בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד