חוזרים ללימודים: הגבייה האסורה עדיין כאן

בשבוע שעבר פרסם משרד החינוך, כבכל שנה, את הסכומים המרביים המותרים לגביית תשלומי הורים עבור סל שירותים שנתיים הניתנים לילדים בבתי הספר וגני הילדים בארץ. תשלומים אלו, הנחלקים ל"תשלומי רשות ותשלומי חובה" נקבעים בסיכום בין ועדת החינוך של הכנסת, המרכז לשלטון המקומי, ארגוני הורים וגורמים נוספים.

ברפרוף מהיר על טבלת ההוצאות השנתיות בשנת הלימודים הקרובה, תשע"ה, עולה אותה תמונה עצובה שמאתגרת את חוק חינוך חובה חינם שאמור להעניק "לימודי חינם" לילדים מגיל 18-3 בארץ. חרף הצהרות שר החינוך ומשרד החינוך במהלך השנה הקודמת לצמצם את השתתפות ההורים בתשלומים על שירותי החינוך השונים, לא נראית הפחתה בהשתתפותם הכספית ואף נרשמה עלייה בחלק מהמקרים.

כך למשל, חלה עלייה של חצי שקל בביטוח תאונות אישיות לילד, ונוספה אפשרות לגבות עד 1,500 שקלים עבור שתי מגמות בגרות בחירה (750 שקלים לכל אחת), המוצעות לכלל התיכונים בארץ, בכפוף לחוזר מנכ"ל משרד החינוך האחרון .

עוד בוואלה! חדשות:
5 רקטות התפוצצו ליד קיבוץ בצפון רמת הגולן
"הצלחתי למצוא את בסיס האימונים של דאעש בגוגל"
שוב: ”חמאס הוציא להורג 4 סוכנים של ישראל”

בנוסף, גם השנה יאלצו הורים לשלם מאות שקלים עבור תלמידי הכיתות הנמוכות - 581 שקלים לתלמידי כיתות ג'-ד' ו- 917.5 שקלים לתלמידי כיתות ו'. בחטיבות הביניים יאמירו הסכומים לכ-1,100 שקלים לילד בממוצע, ובחטיבה העליונה לכ-1,300 שקל בממוצע לתלמיד. בחישוב מהיר, הורה אשר לו שני ילדים שנמצאים במערכת החינוך היסודי והעל-יסודי ישלם כ-2,000 שקל בשנה לבתי הספר, לא כולל שיעורים פרטיים, חוגים, ועזרים טכנולוגיים.

התמונה העגומה מתחזקת עם פרסומם בשבוע שעבר של הנתונים על תשלומי הורים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מהנתונים עולה כי כלל ההורים בישראל מוציאים יחדיו כ-24 מיליארד שקל בשנה עבור הוצאות לימוד לילדיהם. זאת כאשר מנגד, חלקה של המדינה במימון החינוך קטן בהדרגה עם השנים.

לצד סכומי הכסף הגבוהים שנאלצים לשלם ההורים, ישנה תופעה מטרידה נוספת: בתי ספר ברחבי הארץ מציגים להורים את תשלומי הרשות - חלק הארי של סל התשלומים - כתשלומים שההורים חייבים לשלם בכל זאת, ואף מטילים סנקציות על הילדים אם ההורים לא משלמים אותם. רוב ההורים אכן נשברים בסופו של דבר, ומשלמים את כל הסל בעל כורחם. זאת, כאשר תשלום החובה היחיד שהורה חייב לשלמו בתחילת שנה הוא סעיף "ביטוח תאונות אישיות לילד", העומד השנה על 49.5 שקלים לתלמיד בכל שכבות הגיל.

"במשך השנה ההנהלה שלחה מיילים עם הוראה להסדיר את כל תשלומי בית הספר, והם ממש לא ציינו שאלו תשלומי בחירה", מספרת ורד (שם בדוי), אם לילדה העולה לכיתה ב' בבית ספר יסודי בבנימינה. "הם עשו את זה עם רשימת שמות משפחה שעדיין לא שילמו ובתפוצה לכל הורי הכיתה. זה היה ממש מביך". ורד מספרת כי הם דווקא שילמו על רוב השירותים, בכמה תשלומים לאורך השנה החולפת, בשל מצבם הכספי הרעוע, אך מאחר והם אינם מוגדרים על פי הרווחה כמשפחה נזקקת, הם לא זכאים לתמיכת ביטוח לאומי ומחלקת הרווחה בעיר.

"אנחנו משפחה צעירה, שנינו עובדים אבל ממש מתקשים לסיים את החודש", אמר ורד. "היו חודשים שממש נתקענו בלי ולכן פרסנו את התשלומים האלו, שהציגו לנו אותם כתשלומי חובה. אבל השיא היה שהמורה של הבת שלי עשתה בשבועות האחרונים ללימודים שיחה בכיתה לילדים וביקשה מהם להעביר להורים את הטופס עם התשלומים שוב, כשהיא מציינת מי לא שילם בפני כולם. הבת שלי חזרה הביתה עצובה ואמרה לי: 'אימא תשלמי את התשלומים, זה לא בסדר, אנחנו היחידים שלא שילמנו'. ממש נחנקתי. ניגשתי באותו שבוע כדי לרשום אותה לפרויקט השאלת ספרים לכיתה ב' ושם אמרו לי במזכירות: עד שלא תשלמי את כל סל תשלומי ההורים, הילדה לא נכנסת לפרויקט השאלת ספרים. נשברתי ושילמתי להם הכול בסוף, בפריסת תשלומים".

שיטה נוספת לגביית תשלומי הרשות מההורים, היא התניה של קבלת שירות מסוים בתשלום על שירות אחר. כך למשל, ישנם בתי ספר שמתנים יציאה לטיול שנתי בתשלום עבור מסיבות כיתה או מסיבות סיום. באחד המקרים, אם לתלמידת כיתה י"ב בתיכון בפתח תקווה פנתה לנציג פניות הציבור במשרד החינוך לאחר שמזכירות בית הספר סירבה למסור לבתה ספר מחזור למרות ששילמה עבורו, מאחר ולא שילמה על שירות אחר במהלך השנה. רק עם התערבות המפקחת האזורית בסיפור בוטלה הסנקציה.

אולם התניית שירות הינה רק אחת מהשיטות הרבות לגבייה לא חוקית על ידי בתי ספר. במקרים מסוימים, מתקיימת מוסדות החינוך דורשים כסף עבור שירותים שכלל לא אמורים להיות ממומנים על ידי ההורים. זאת, בעוד הרשויות המקומיות שותקות - ולעתים מובילות את הפעולה.

"היה לי מקרה אחד של רשות מקומית במרכז הארץ שרצתה לגבות מההורים בכל בתי הספר עבור מזגנים. הרשות דרשה ממנהלות בתי הספר היסודיים לגבות את זה מההורים, כך שכל ילד ישלם 300 שקל בתחילת השנה", מספרת ד"ר חגית מאיר, מנהלת אגף יישומי חוק ומדיניות במשרד החינוך לוואלה! חדשות. "אבל הייתה מנהלת אחת אמיצה שסירבה. היא אמרה להם שהם הופכים אותה לעבריינית כי החוק אינו מתיר להשתמש במנהלים כאמצעי גבייה לציוד קבוע בבית הספר, אז הרשות התחילה לעכב לבית הספר תקציבים שהגיעו לו כסנקציה. היא גייסה מנהלי בתי ספר יסודיים נוספים בעיר ופנתה ללשכה המשפטית במשרד החינוך. אנחנו הגענו עם הרשות המקומית עד לבוררות, שנעשית דרך משרד הפנים, ולבסוף זה נפל עוד לפני סיום ההליך, מאחר והתקיימו בחירות מוניציפליות והתחלפו האנשים".

לדבריה, "יש דרכים נוספות ומגוונות לגבות יותר מהמותר, מכניסתי לתפקיד עוד לא עברה שנה שאני לא לומדת דברים חדשים. היצירתיות חוגגת".

דרך נוספת לקחת מההורים כסף היא בגביית תשלום עבור "שירותים לתלמיד" כביכול, כשבפועל בתי הספר משתמש בסכומים אלו לצרכיהם. "זה יכול להופיע תחת סעיף 'רכישת ציוד לתלמיד', ההורים לא שואלים ומשלמים עבור זה", מספרת ד"ר מאיר. "המפקח, שנשען על דוחות תשלומי הורים שבתי הספר מעבירים למשרד החינוך לא שואל באיזה ציוד מדובר או מה גובהו המקסימלי, אז הסכום נגבה מההורים והולך ישירות לקניית מצלמה לבית הספר או ציוד מעבדה חדשני". לדבריה, במקרה אחד שהגיע לטיפולה, הדבר נגמר בבירור עם מנהלת בית הספר, ש"גמגמה שהתלמידים שברו ציוד רגיש במעבדות אבל אין לה כסף זמין מהרשות. הם מגלגלים את זה להורים, ורובם משלמים - או מחוסר תשומת לב, או מאי נעימות".

אולם החולה הרעה הגדולה מבין השיטות האסורות הינה "גביית יתר" שנעשית על ידי הנהלת בית הספר - דהיינו גבייה עבור סל השירותים של הרשות המקומית מעל הרף המרבי שנקבע במשרד החינוך. הורים רבים משלמים "מתחת לשולחן" לבתי ספר, בהסכמה מלאה בין שני הצדדים, עבור שירותים נוספים שמשרד החינוך אוסר על הוספתם. זאת, מתוך רצון לשמור על שוויון בין בתי הספר בארץ, ולא להחריף את הפער ההשכלתי הקיים בין שכונות וערים מרקע סוציו-אקונומי נמוך למקומות מבוססים יותר, ובין מרכז לפריפריה.

במשרד החינוך מספרים על עשרות מקרים בשנה - מנשפי סיום מפוארים, טיולים שנתיים יוקרתיים, ואפילו חוגים נוספים לתלמידים. כאשר בית הספר מקיים שירותים לא חוקיים במסגרת בית ספרית, ואף גובה סכומים גבוהים עבורם, גם אם בהסכמה, נוצר פתח לתעשיית גלגול כספים צדדית, כשבהעדר פיקוח ממשלתי, הורים לא באמת יודעים האם התשלום הנוסף שהעבירו מממן את השירות המוסכם או שמא מממן צרכים אחרים של בית הספר.

כיצד הדבר מתבצע? לרוב על ידי שליחת מכתבים להורים באמצע שנת הלימודים, לאחר שכבר נגבו מהם תשלומי הרשות לתלמיד, בתואנה כי עבור הרחבת שירות מסוים עליהם לשלם תוספת. על רקע השירותים הללו, צמחה מגמה חדשה בנוף החינוכי-כלכלי והיא "עמותות הורים" - גוף חיצוני לוועד הבית ספרי שדרכו נגבים מההורים תשלום נוסף על תשלומי ההורים המשולמים לבית הספר, לצרכי פעילות נוספת בשטחי בית הספר. הדבר נפוץ במיוחד בשכונות שבהן ההורים מבוססים כלכלית.

מלבד האיסור על גבייה נוספת, התגלו באחרונה מקרים שבהם כספי עמותת הורים מימנו הוצאות לא חוקיות של בית הספר. כך למשל, עמותת הורים המשויכת לבית הספר היסודי "חורב" בירושלים העבירה בשנה שעברה 3 מיליון שקלים למשכורות מנהל ומורי בבית הספר, כ-100 אלף שקלים לשיפוצי מבנה בית הספר, כ-300 אלף שקל לטיולים. כנגד מקרה זה ורבים אחרים עומדת כיום עתירה לבג"ץ של הורים רבים והאגודה לזכויות האזרח נגד משרד החינוך, שבה נטען כי עמותות ההורים "עושות גבייה בלתי חוקית של כספים מעבר לתשלומים המותרים במערכת החינוך, מממנות באופן בלתי חוקי צוותי הוראה ומורים ובעצם מייצרים שירותי חינוך פרטי' בתוך מערכת החינוך הממלכתי".

עו"ד הרן רייכמן, מהקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה ומי שהגיש את העתירה אמר: "הדבר גורם לכך שכספי ההורים הולכים לאחזקת גופים פרטיים והופכים את חלק מבתי הספר, שאמורים להיות ציבוריים, לנגישים רק לאוכלסיות בעלות ממון".

מלבד העתירה שהוגשה, דוח מבקר המדינה לשנת 2012 עסק בגביית יתר והעריך כי מדובר בתעשיית גלגול כספים מהורים בגובה של כמיליארד שקלים בשנה. תופעת גביית היתר נעשית ברובה מתחת לרדאר משרד החינוך. מחלקות החינוך ברשויות המקומיות, מצדן, מטפלות רק בפניות נקודתיות כשהן מגיעות אליהן, ואינן מחויבות בדיווח למשרד החינוך. המצב היה שונה עד שנת 2011, שבה הפסיק המשרד לשלם לזכיין חיצוני על מנת לבצע עבודות בקרה מדגמיות בבתי ספר - משיקולים תקציביים. במקביל, עד היום לא קיימת מערכת המרכזת את תלונות ההורים בנושא זה ואין למשרד דרך לעקוב אחר תופעות חוזרות בבתי ספר.

"לאורך שנים לא אכפו את זה, העלימו עין, לא שמו לב", אמר לוואלה! גורם ממשרד החינוך המעורה בפרטים. "אפשר לומר שיכולות האכיפה של המשרד התמקדו במקורות אחרים, למרות הממדים המפלצתיים של התופעה זה היה בתחתית סדר העדיפות. הבעיה הייתה לא העדר כללים אלא אכיפה לא החלטית". לאחרונה הוקם במשרד החינוך מנהל רישוי אכיפה ובקרה, אך מדובר בגוף חדש שטרם ברור היקף סמכויותיו, וככל הנראה יתמקד במופעי ביקורת נקודתיים ואקראיים בבתי הספר.

לפניות לכתבת רויטל בלומנפלד: revital.blumenfeld@walla.com