פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ועדה ללא אתיקה

      הרחקתה של ח"כ חנין זועבי מישיבות הכנסת לא רק שאינה עולה בקנה אחד עם פסיקת היועמ"ש, היא גם משקפת חולשה של אלו שמבקשים לסתום את פיה. דבריה מקוממים, אך לגיטימיים

      הבטן מסרבת להגן על חופש הביטוי של חברת הכנסת חנין זועבי. התייחסותה לחטיפת הנערים (בשלב בו לא היה ידוע עדיין כי נרצחו), חרף אי-ההסכמה שהביעה למעשה, מעידה על חוסר רגישות אנושית שראוי לגלות כלפי כל פגיעה במי שאינו מעורב בלחימה - תהא זהותו אשר תהא. היא מעידה גם על חוסר ההבנה הבסיסי שלה אשר למהותו של טרור. למרבה הצער, אין היא יחידה בעמדות אלה, יש לה שותפים רבים – יהודים וערבים. גם התבטאויות אחרות, כגון דבריה ביחס לאופן בו ראוי לטפל בישראל, מעוררות התנגדות והתקוממות.

      אולם השכל מחייב להתנגד להחלטת ועדת האתיקה של הכנסת להטיל עליה את הסנקציה הכבדה ביותר שעומדת לרשות הוועדה, ושאינה עומדת בשום יחס לסנקציות שהוטלו במקרים אחרים - הרחקתה מישיבות המליאה והוועדות (למעט בהצבעות) לשישה חודשים.

      הפגנה נגד מבצע צוק איתן, חיפה (ערן גילווארג)
      "אם גבולות חופש הביטוי בכנסת נקבעים לפי תפישת עולם פוליטית מסוימת – משמע כי אין חופש ביטוי לחברי הכנסת שחושבים אחרת". ח"כ זועבי בהפגנה בחיפה (צילום: ערן גילווארג)

      והשכל גובר על הבטן, כי ועדת האתיקה אינה גננת שתפקידה לחלק ציונים שליליים על התבטאויות לא נאותות של חברי הכנסת. היא גם לא פורום לשחרור קיטור, באמצעות ענישה, בתגובה על דברים מרגיזים ומקוממים

      החלטת ועדת האתיקה פוגעת בחופש הביטוי, שהוא ציפור נפשה של הדמוקרטיה. היא פוגעת בלב שלו – חופש הביטוי הפוליטי, ובחופש הזה של חבר כנסת שמייצג את בוחריו - לשם שימוש בחופש הזה ניתן לו מנדט. מחמירה את הפגיעה העובדה שמדובר בחברת כנסת מטעם המיעוט, שהיא בת העם הפלסטיני, בנושאים שהרוב הפוליטי היה רוצה ל"נרמל" ולהעלים מן הדיון הציבורי – מדיניותה של ישראל בשטחים והשלכותיה על שני העמים ועל היחסים ביניהם. לא ניתן כלל להפריז בחשיבותו של הדיון הציבורי, העמוק והמקיף, בנושאים אלה.

      משתמע מהחלטת הוועדה כי מצאה בדברי זועבי עידוד למי שקמים נגד המדינה והמבקשים להרוג את חייליה ואזרחיה. הבעיה היא שחלק זה של החלטת הוועדה אינו מתיישב עם חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה ביחס לדברי זועבי על חטיפת הנערים. במקרה זה, עדיפה עמדה שיפוטית על פני "משפט חברים" פוליטי.

      הוועדה ייחסה לזועבי הפרה של חובת הנאמנות החלה על חברי הכנסת, משום שדבריה אינם עולים בקנה אחד עם טובת המדינה. אפשר שכך נראים הדברים מנקודת מבטם של התומכים במדיניות הממשלה, אך זו טעות בסיסית להחליט על טובת המדינה מן האספקלריה הזו. מי שחולק על מדיניות הממשלה בכל הנוגע לשטחים ולתושביהם, ורואה אותה כנוגדת את טובת המדינה, יראה את הדברים אחרת. אין צורך לאמץ את ההשקפה האחרונה. מספיק שהיא לגיטימית, והיא ודאי כזו, כדי לשמוט את הבסיס מתחת להחלטת הוועדה. אם גבולות חופש הביטוי בכנסת נקבעים לפי תפישת עולם פוליטית מסוימת – משמע כי אין חופש ביטוי לחברי הכנסת שחושבים אחרת.

      עדות לחולשה

      מסוכנת מאוד גם גישת הוועדה, שייחסה לזועבי פגיעה באמון הציבור בכנסת ובתדמיתה, "פגיעה שגם באה לידי ביטוי במספר הרב של תלונות שהגיעו לוועדה", כפי שנכתב בדברי ההסבר להחלטתה. בשיטה הזו יוכלו החוגים האנטי-ליברליים בישראל, בקלות רבה, להביא להרחקה מן הכנסת של כל מי שדבריו לא יישאו חן בעיניהם.

      בתוך ים ההתבטאויות הבלתי ראויות, חלקן גזעניות וחלקן פליליות ממש, יש אי-צדק זועק בהיטפלות לחנין זועבי. שר החוץ אביגדור ליברמן קבע שדינה של זועבי כדין החוטפים, ודרש להטיל חרם על בעלי חנויות ערבים שסגרו את חנויותיהם באקט של מחאה או הזדהות. בהבדל מדברי זועבי, שמידת השפעתם זעומה, אם בכלל, אי אפשר לומר זאת על ליברמן ודבריו. הטיפול האתי בזועבי בלבד הוא אקט של הפלייה לרעה. הוא ביטוי לסכנה החמורה שבמסירת כוח עונשי לוועדה פוליטית – להפעיל את הכוח הזה לפי שיקולים פוליטיים ונגד המיעוט.

      החלטת ועדת האתיקה אינה נבונה ופוגעת באינטרסים חיוניים של ישראל. כן, בטובת המדינה. לא ניתן יהיה להשתיק בכוח השלטון עמדות מסוג אלה שמבטאת זועבי מבלי "לחרב" עד היסוד את הדמוקרטיה שלנו. מי שפועל לסתימת פיה של זועבי – מאדיר את כוחה ומעיד על חולשתו-שלו. כנסת שמשתיקה קול שמייצג את המיעוט, פוגעת במעמדה שלה ובחוסנה הדמוקרטי של ישראל. ועדת האתיקה העניקה שי לזועבי: המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון היא מעכשיו פחות דמוקרטית.

      מי שזועבי "מביאה לו את הסעיף", ואיננו תומך בהכרח במדיניות הממשלה, צריך לדעת שמי שלא יגן על חופש הביטוי שלה, עלול למצוא את עצמו, בהמשך הדרך, כשפיו שלו חסום.

      פרופ' מרדכי קרמניצר הוא סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה

      אלוף (במיל') עמי איילון הוא עמית מחקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, כיהן כמפקד חיל הים, ראש השב"כ, חבר כנסת ושר