פרברי חאן יונס. בשעה 16:50 לערך, קבוצת העיתונאים הישראלים זינקה מה"זאב", הרכב הממוגן שהביא אותנו לגבול הרצועה. והנה אנחנו כבר בנגמ"ש. בחלוף עוד כמה דקות של התארגנות והיכרות עם חיילי הצנחנים, שילוו אותנו בשעות הקרובות, ה"אכזרית" מתחילה לנוע ושמה פעמיה מערבה, לכיוון חאן יונס.
אחרי כעשר דקות של נסיעה בדרך עפר, נגלים בפנינו בהדרגה שרידים של בתים. עד לא מזמן היו אלה הבתים הראשונים של אחד מפרברים המפורסמים של חאן יונס. "האכזרית" (שם מפחיד למדי עבור כלי משוריין שאמור לספק הגנה טובה לחיילים היושבים בו) ממשיכה לשעוט, ואנחנו כבר בלב שכונה כפרית. אולם לא ניתן להבחין באזרחים פלסטינים. הם נטשו את הבתים ונמלטו מערבה, לתוך העיר.
הנגמ"ש נעצר, הכבש שלו נפתח, ומולנו ניצב בית בן קומה אחת וחיילים מחטיבת הצנחנים. מתברר שרק לפני כמה שעות גילו בחצר הבית הזה מנהרה התקפית נוספת. מכאן היא מגיעה לתוך שטח ישראל.
מבצע צוק איתן - כותרות אחרונות
המבצע ברצועת עזה | היום ה-24: בלוג עדכונים שוטפים
בשורת דף: חמאס מנסה לרדת מהעץ עם דרישות מוגבלות
בגלל המבצע בעזה: ארה"ב חימשה את צה"ל ממאגר סודי
דובר אונר"א בכה בשידור חי: "זכויות הפלסטינים נשללו"
קצין הציל סייחה מהקרבות בעזה - ונפצע מפגיעת פצמ"ר
מפקד החטיבה, אלוף-משנה אליעזר טולדנו, עומד כאן בין חייליו. הוא נראה רגוע, כמעט אדיש אפילו מול כל המהומה שמסביב. לידו ניצבים כמה ממפקדי הגדודים שלו: הם נראים מעט משועשעים מההתעניינות של העיתונאים שהגיחו מולם. טולדנו, שבקרוב ימלאו לו 41, מסביר שאורכה של המנהרה הוא כשני קילומטרים ולמעשה היא זו שעומדת במרכז המשימה הנוכחית של חייליו.
בערך בשעה חמש בבוקר החלו חיילי חטיבת הצנחנים לנוע לעבר היעד הזה, במטרה לאתר את המנהרה ולהשמידה. הוא מצביע על הבית שמאחוריו, כתליו מחוררים מירי, ומסביר שפיר המנהרה שהתגלה בוקע מחצר הבית. ברקע נשמעים כל הזמן הדי פיצוצים. חילופי אש מתנהלים כמה מאות מטרים מהמקום בו אנו עומדים, בין חייליו של טולדנו לבין חמושים, כנראה אנשי חמאס.
בחצר הבית חפר ה-D-9 הענק בור שחשף את אחת הכניסות למנהרה. במבט לתוך הפיר אני מגלה שגם במקרה הזה השקיע חמאס סכום לא-מבוטל בבנייה. הקירות מדופנים בבטון, והמנהרה נפערת בהדרגה למעמקי האדמה. הבית שממנו בוקעת המנהרה שייך לאיש חמאס, והתגלו בו גם אמצעי לחימה רבים - מטול RPG, מחסניות, וחומרי תעמולה שונים של חמאס, המבהירים את החיבור בין בעלי הבית לארגון.
אחד המג"דים, יואב, אומר לנו שההרס שמסביב מצער אותו. "מה שהכי מפריע לנו זה שהם מנצלים את הסביבה האזרחית, ושמי שהכי נפגע, לצערנו, הם האזרחים", הוא אומר. "הייתי שמח לנהל את כל זה מול חמאס אמיתי ולא כשחמאס איננו". גם המח"ט מסביר שדווקא ההחלטה המודעת של חמאס, לפעול בלב ליבה של האוכלוסייה תוך שימוש בנשק המנהרות, מביא לנזק גדול. רק לפני כמה ימים גילו כאן מנהרה שמתחילה בלול תרנגולות. במקרה הנוכחי, מדובר בחצר בית שבו התגוררו עד לא מכבר אנשים.
ואכן, הפגיעה באזור הפעולה ניכרת מכל עבר: בתים הרוסים, קירות מפוצצים והדחפורים של צה"ל ממשיכים לחפור כל העת, בניסיון להגיע למקטעים נוספים של המנהרה. אחד הקצינים מספר לנו כי "זו לחימה מסוג שלא ידענו, בכל רגע יכול לקפוץ לנו מחבל, כפי שקרה לנו רק לפני כמה ימים". הוא סיפר כיצד בשעת ערב לא מאוחרת, לאחר שכבר אובטחה גזרת הפעולה סביב מנהרה אחרת, הגיחו מתוך הפיר שלושה מחבלים וכמעט הצליחו להפתיע את הכוח. ובכל זאת החיילים הגיבו במהירות.
"אבל בשנייה שהם הבחינו בנו, המחבלים חמקו בחזרה למנהרה. לאחר מכן הם צצו מחוץ ליציאה אחרת", מספר הקצין. וזו באמת אחת הבעיות הקשות של כוח לוחם בתוך השטח העזתי: חמאס הצליח בשנים האחרונות לבנות תשתית של מנהרות תקיפה לצד מנהרות הגנה, שמאפשרות מעבר מהיר בין בית לבית ובין רחובות וסמטאות. בכל רגע עלולים לצוץ כאן מחבלים מתוך פירים של מנהרות "הגנה", כדי לפגוע בחיילים בירי מנשק קל או בטילי נ"ט.
אתגר נוסף, שנשמע כמעט דמיוני, היא ההחלטה של חמאס למלכד את בתיהם של רבים מתושבי האזור, בתקווה שיצליחו להפיל את הבתים על החיילים בזמן שהם שוהים בהם. "פעם המלכוד של הבתים היה די פרימיטיבי", מודה אחד הקצינים של החטיבה.
"כך היה למשל ב'עופרת יצוקה'. אבל היום זה לא הסיפור", הוא מעיד בשיחה. "אתה נכנס לבית והמלכוד יכול להיות בקומה השנייה. אתה יכול לסרוק בית אחד, להתקדם לשני ורק בשלישי ממתינה לך מלכודת של טילים נגד טנקים. קיבלנו הכשרה ללחימה תת קרקעית ובשטח בנוי, אבל לא ברמות כאלה. ויחד עם זה, יש לנו פה אתגר גדול שאנחנו מצליחים להתמודד איתו. יש לכך מחיר אבל גם הצלחה".
החייל בפינה המערבית של הקומה הראשונה מתצפת החוצה, לכיוון חאן יונס. הבית שממול קרוב, והוא מסביר שהמקום נסרק. ועדיין, אין מסביב נפש חיה מלבד החיילים. זו תופעה כמעט בלתי נתפסת. כשאני מביט החוצה, אני רואה שהשכונה הפכה לשממה. אפילו חיות אין כאן. רק שלדי בתים ובתים.
החיילים מציגים מוראל גבוה. בחיוך, הם מספרים לעיתונאים מהיכן באו ומבקשים למסור ד"ש בבית. אחד מהם אוכל. אחרים עוקבים מקרוב אחר תנועותינו. השמועות על "דשדוש", לא הגיעו אליהם. המג"ד יואב אומר שאינו מרגיש "דשדוש". "בכל לילה אנחנו מתקדמים עוד קצת". המח"ט טולדנו מתערב ושואל, שלא בתמימות, "מה זה דשדוש? אנחנו במלחמה כאן". משהו בשלווה שלו גם מקרין על חייליו. לדבריו הוא ואנשיו ימשיכו במשימתם, וכדי לטפל במנהרות נדרשים זמן וסבלנות, "ומשניהם יש לנו".
בחלוף קצת יותר משעה ורבע, הקצינים הורו לנו לאחר כבוד לחזור ל"אכזריות", והנסיעה אל מחוץ לרצועת עזה מתחילה. בדרך עוד הספקנו לרדת לתוך מנהרה שנחשפה ליד עין השלושה לפני כמה חודשים. עוד אחת מאותן מנהרות התקפיות, אך לזו התווספו מדרגות מיוחדות שמקלות על ההגעה לבטן האדמה. המנהרה הזו מובילה לשטח ישראל סמוך לבתי הקיבוץ. כמעט בלתי נתפס להבין כמה מאמץ הושקע כאן בבניית הנשק הזה. וכך, שבע שנים אחרי הביקור האחרון שלי בעזה, אני מסיים גיחה קצרצרה לרצועה, הפעם ב"עזה תחתית". מזו שלמעלה, לא נותר הרבה ממה שזכרתי.
