אמש (שלישי), 15 ימים למבצע "צוק איתן", ולמרות הגעתו ארצה לישראל של מזכ"ל האו"ם באן קי-מון הפסקת האש לא נראית באופק. המגעים האינטנסיביים ל"תהדיא" כשלו, ובאן לא הצליח להביא להפסקת אש הומניטרית ארוכת טווח, כפי שתכנן. זאת, על אף שיום קודם לכן עוד היה שביב תקווה שחמאס יהיה מוכן לנצור את נשקו.
ערוץ אל-מיאדין, הידוע במקורותיו המצוינים בלשכת יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, דיווח שלשום, לאחר פגישתם של אבו מאזן וראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל, כי השניים הגיעו להסכם הפסקת אש. אל-מיאדין דיווח כי ההסכם מאמץ את המתווה המצרי (עצירה מוחלטת של הלחימה) עם שינויים קלים בנוסח. מיד לאחר הפגישה יצא ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פראג' לקהיר, על מנת לשכנע את המצרים להסכים להוסיף כמה סעיפים למתווה שלהם.
אולם רק לאחר חצות החלה להתברר התמונה: מצרים לא הסכימה לשנות את ההצעה שלה, ואנשי הזרוע הצבאית של חמאס בעזה לא הסכימו אפילו ל"שינויים קלים בלבד". הם רצו יותר ודרשו יותר - שחרור אסירי שליט שנעצרו לאחרונה על ידי ישראל, פתיחה של מעבר רפיח, נמל ימי ועוד.
מבצע "צוק איתן" - כותרות אחרונות:
אבו מאזן תוקף: "כוחות הכיבוש עברו כל גבול"
הפצצה כבדה בשג'אעיה: 100 מטרות, פצצות במשקל טון
האיחוד האירופי: "לפרק את ארגוני הטרור בעזה מנשקם"
אמש יצאה הרשות הפלסטינית ביוזמה חדשה: הפסקת אש שמיד לאחריה יתקיים בקהיר משא ומתן בן חמישה ימים בין חמאס, הרשות ומצרים בנושא המעברים. אך גם לרעיון הזה ספק אם חמאס ייענה.
חמאס יצא למערכה כדי להסיר את המצור
הדרישות הנוכחיות של הארגון זהות לתנאים שהציגה הזרוע הצבאית, עז א-דין אל-קסאם, בשבועיים האחרונים. אך אם עד לפני יומיים-שלושה הדרישות המופרכות נבעו מתחושה של כוח ויוהרה, נדמה שכעת נובעת ההתעקשות מחשש גדול לעתיד הארגון וממצוקה מסוימת. אנשי הזרוע הצבאית, כמו גם הלשכה המדינית, יודעים ומבינים שאם כעת, אחרי שהבטיחו להביא להסרת המצור, ואחרי יותר מ-600 הרוגים וקרוב ל-4,000 פצועים, יסכימו להפסקת אש ללא תמורה של ממש, הציבור יבוא עמם חשבון. מעמדו של חמאס עלול להתרסק, לא פחות מזה.
הנזק לרצועה אדיר: אלפי בתים ניזוקו ויותר מ-600 נהרסו לחלוטין. זרם הפליטים ממשיך לגדול ומספרם נאמד בכ-100 אלף. דווקא כעת, לנוכח המחיר הכבד כל כך ששילמו תושבי הרצועה, נסיגה מהדרישות תצטייר ככניעה, הנפת דגל לבן מול איומי הרובים הישראלים.
הייאוש ניכר
לחמאס חשובה דעת הקהל. אבל אם עד לפני יומיים רוב תושבי הרצועה תמכו בגישה של הארגון ללחום בתקיפות, נדמה שאירועי שג'אעיה שכבר זכו לשם ה"דאחיה הפלסטינית", גרמו לשבירה מסוימת ברוח הציבור. הלאות ותחושת המיאוס מורגשת בקולותיהם של תושבי עזה ששוחחתי עמם. "התעייפנו, מספיק", אלה מילים שנשמעו כמעט בכל שיחה עם הרצועה. בכל כמה דקות מתבצעת תקיפה נוספת בעזה ומביאה עמה עוד הרוגים ופצועים. הייאוש ניכר, ונראה שיש רצון להפסיק את הלחימה.
בעוד ארבעה ימים אמורים העזתים והעולם המוסלמי לחגוג את עיד אל-פיטר, שמסיים את הרמדאן, אולם החג הנוכחי עלול להיות עצוב. אפילו ה"הישגים" מבחינתם, בדמות הרג חיילים ואולי חטיפת אחד (שסביר שאינו חי) לא יצליחו לנחם את תושבי הרצועה. ומכאן בעצם המלכוד. חמאס כאמור יתקשה לעצור את הירי כל עוד אין בידיו הישג של ממש. הבעיה שהישג שכזה, נוסח פתיחת מעבר רפיח או נמל ימי, אינם נראים ריאליים. מצרים אינה רוצה לעזור לארגון, וישראל לא שוקלת אפילו פתיחה של נמל או שחרור אסירים. כפי שזה נראה כרגע, לאחר לא מעט ימים רעים בישראל ובעזה, הרע עוד יותר לפנינו.
לפניות לכתב אבי יששכרוף: aviissacharoff@walla.com
(עדכון ראשון: 23:25)