דובר צה"ל הודיע מוקדם יותר היום (שלישי) כי אורון שאול, אחד מהלוחמים בנגמ"ש שלעברו נורה טיל שלשום נעדר. משמעות ההודעה היא שכל הערכה שתעלה לפיה הוא חי או מת, תהיה בגדר הערכה בלתי מבוססת - לפחות כרגע. אותו הדבר נכון לגבי השאלה אם ברגע פגיעת הנ"ט הוא היה בנגמ"ש והאם חמאס אכן מחזיק בו.
מבצע צוק איתן בעזה: עדכונים שוטפים
אוהד הקדיש את כל חייו לחברה - ונהרג בעזה
בנו של מחט שנהרג באינתיפאדה השנייה נפצע בעזה
גורלו של הנעדר לא ברור - חמאס כבר חוגג חטיפה
בשלב זה, אנשי יחידת אית"ן (איתור נעדרים) נכנסים לפעולה. הם צריכים לתעד הכל בשטח, לבנות את הסיפור, לתעד ממצאים, לאסוף דגימות דם ולשרטט את הזירה ממבט-על. לאנשי היחידה שתי מיומנויות מרכזיות: הראשונה, תשאול המתבצע על ידי שני קציני אית"ן, על פי מתכונת בה אחד מהם שואל את השאלות, והשני רושם הערות. מיומנותם השנייה היא בסריקת זירת האירוע. כשמגיעים לזירה, ניתן לגלות המון דברים על שאירע, אם יודעים, כמובן, להתמקד בדברים הנכונים.
"ההודעה על חייל כנעדר יוצאת רק לאחר שנעשית הבדיקה המעמיקה בזירה", אמר גורם באית"ן בשיחה עם וואלה! חדשות. "רק לאחר מכן, אכ"א מודיעים לקצין העיר והוא מעביר את ההודעה למשפחה". הגורם הציג לדוגמא את רצח שלושת הנערים החטופים, גיל-עד שער, איל יפרח ונפתלי פרנקל: "ידענו מהימים הראשונים שהם לא בחיים, אבל היו לנו הנחיות ונהלים שלפיהם עבדנו עד להודעה הרשמית שהתפרסמה וכך גם קורה בכל מקרה אחר". לדבריו, "הודעה על היעדרות יכולה לצאת במצבים שונים, גם כאשר נמצאו רק חלקי גופה".
יחידת איתור הנעדרים הוקמה בעקבות מלחמת יום הכיפורים, כחלק מלקחיה. אותה מלחמה יצרה מצב בו לצה"ל היו למעלה מאלפיים נעדרים. כיום, בכל פיקוד ובכל אוגדה ישנו צוות אית"ן. "ברגע שיש חשד להיעדרות, המשימה היא לבדוק אם חייל אכן נעדר. במידה ומחליטים שכן, צריך לברר מה קרה". צוותי האית"ן מטפלים גם במקרים בהם לא מצליחים למצוא את החייל. העבודה של אית"ן צריכה להיעשות לעיתים בשיתוף פעולה עם יחידת הסריקה של הרבנות הצבאית. בעוד שאית"ן רוצה להשאיר את הזירה כמו שהייתה, יחידת הסריקה רוצה לאסוף את הכל - ובעצם למחוק את הזירה.
גם בזיהוי החללים, הליך שנמצא בסמכותה של הרבנות הצבאית הראשית, יש חלק משמעותי בלחימה בעזה בכלל ובפרט לאחר הירי שלשום לעבר הנגמ"ש של כוח גולני. "יש שתי שיטות של זיהוי", מסביר הרב אביחי רונצקי, הרב הצבאי לשעבר. "השיטה שבה משתמשים יותר היא שיטת הזיהוי בהיכרות אישית, לפיה שני אנשים שמכירים את החלל בדרך כלל אנשי צבא שנמצאים בשטח צריכים לומר בנפרד שהם מזהים אותו". במקרים אחרים, כמו בנגמ"ש, אמר רונצקי, כי כשיש בעיה של זיהוי בהיכרות אישית "יש שיטות נוספות, כמו בדיקות DNA ובדיקות נוספות, כמו של שיניים ואיברי גוף אחרים. בדיקות כאלו יכולות לקחת מספר שעות והתהליך לפעמים מתארך, היות והחיפוש בזירה נמשך זמן רב המשוער".