אפתח דבריי בגילוי נאות: השינויים הטקטוניים האחרונים בארצות המזרח התיכון השבירות ממילא, הזיזו את כותב שורות אלה מעט מרכזה וטיפה ימינה בדעותיו הפוליטיות. ימינה לאן? שואל אני את עצמי. להרבה מקומות אפשר, אבל רק לא לארץ האפשרויות המוגבלות של מנהיגנו, בנימין נתניהו. זאת כי תדע כבר היום, כבר עכשיו - כל אם עברייה בדרום, שביבי מכר אותך ואותי בזול תמורת העסקה שתיחתם בקרוב לשביעות רצונם של שני הצדדים. ישראל וחמאס רוצים שניהם, ממש ב"נשימה אחת", הפסקת אש ארוכת טווח. אני ואת, לא רוצים.
מבצע "צוק איתן" - כל הכתבות
חמאס הסוני מצדו, מסתכל צפונה אל אחיו המדומים השיעים, כשחיוך בלתי רצוני השתלט על פניו. מופע הלחימה הא-סימטרי המשובח של חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה מחוויר ומתגמד לעומת יכולותיו של חמאס מודל 2014. ארגון קטן, סמי-ממשלתי, סמי-טרוריסטי, מוקף ומוגבל בים, מחסומים ומדבר סיני - עושה בישראל כרצונו. יורה לכל מקום שרצה, מתי שרוצה. הפגיעות במטרה פחות חשובות, הניצחון התודעתי הושג. כמות המפוחדים בצד הישראלי והעזתי שווה לכל הדעות.
ביסודה של התזה הישראלית המעודכנת לניצחון עומדת הפגנת מופע היי-טקיסטי משובח. גיבורינו הלאומיים החדשים הם יזמים מדיפים ריח אפטר שייב בינוני ומעלה, ישובים במערכות כיפת ברזל ומיירטים טילים נוסח סוני פלייסטיישן גרסת הריאליטי. כוחות הצנחנים, גולני, גבעתי והנח"ל הפכו למושא לרחמים. רק שלא ייפגעו לנו, רק שלא יילחמו לנו, כך אומר הציבור ומחזקת אותו התקשורת. הידד לאנשי המקלדת, זועקים הם במקהלה. ובמסגרת ניסוח המתכון לאסון וכליה, מציע אני שנתכנסה כולם מתחת למעטפת כיפת ברזל ונחשוב על דרכים נוספות לשיפור החוויה האנושית הממוחשבת בארץ הקודש. כיפת ברזל שוברת את שיאי הגלישה באתרי האינטרנט, ובקרוב התסריט, הסדרה והסרט.
אני, את והבחירות הבאות
פנס אור חלוש מאיר דמדומים על הישגי המערכה הנוכחית בעזה. הקונצנזוס הלאומי החדש הוא שיש לקבוע סטנדרטים נמוכים של הישגים למערכה הצבאית וכך לעולם לא נתאכזב. אז הנה, לא התאכזבנו והכוונה היא בעיקר לחנפני השלטון. רוב העם היושב בציון אינו מעוניין בכניסה קרקעית אבל מבין ומשוכנע שאותה אם בדרום צריכה אותה כמו אוויר לנשימה.
חמאס נואש ועלול להמיט אסון על עזה כולה / אבי יששכרוף
הפסקת האש הרי תהיה תלויה מעתה במצב רוחו של פעיל ג'יהאד נמרץ אחד או שניים, ממומנים היטב על ידי משטר האייתולות באיראן, אל-קאעדה או חמאס העולמי. בעוד חודש-חודשיים, טיל אחד ומשב רוח שלילי יובילו למותם של ה"הרוגים הנכונים" כאלה שמובילים לפתיחתה של מערכה צבאית נוספת מול חמאס בעזה. ושוב נמצא את עצמנו, אני ואת מכורים בזול, מכורים לזילות השלטון באזרחיו.
לא איש מלחמה אני, וגם לא חבריי לנשק. בטח לא את, אם לילדים בדרום. אבל מי הם אותם אנשים שמתיימרים להנהיגנו בימים קשים כאלה? האם השגת שקט בלתי מדומה עומד מול עיניהם בעת קבלת ההחלטות או שמא הרצון העז, הבלתי נשלט כמעט לעבור את הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה בבטחה ושלום? שאלות קשות אני מציג כאן בפני עצמי ובפניך אם לילדים בדרום. יש תשובות שאפילו שנינו מפחדים לשמוע.
הכותב הוא לוחם צנחנים במילואים, נשוי ואב לילדה
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד