חמאס נואש להישגים ועלול להמיט אסון על עזה כולה

החגיגות בצד הישראלי אתמול (שלישי) בבוקר, בעקבות היוזמה המצרית להפסקת אש, היו מוקדמות מדי. חמאס, בניגוד למה שנשמע משלל קצינים ובכירים ישראלים בימים האחרונים, אינו חלש מספיק ואינו נלהב מספיק כדי לקבל את ההצעה של קהיר לעצור מיד את האש, מבלי שיקבל אף לא אחד מתנאיו. חמאס הבהיר אתמול כי הוא "מצפצף" על מצרים ועל דעת הקהל הערבית והבינלאומית וממשיך בשלו, כלומר בהסלמה.

אפשר לומר הרבה דברים על חמאס: הארגון טעה בכניסתו לסבב ההסלמה הנוכחי, הוא פועל באופן נמהר מדי ואולי אפילו טיפשי. הוא שגה בהערכת חוזקו של העורף וביכולות של "כיפת ברזל" והמודיעין הישראלי. ועדיין, דבר אחד יש לומר לזכותו: הוא מגלה עיקשות, או מה שנקרא בשפה צה"לית "דבקות במטרה". חמאס ממשיך לעמוד על רגליו ועל עמדותיו, שהוצגו מהיום השני של המבצע, בלי לגלות שום נכונות לגמישות. הבעיה שהנחישות הזו, עלולה להמיט אסון על תושבי עזה ובסופו של דבר גם על חמאס.

"צוק איתן": עוד כותרות
הרוג ישראלי ראשון, נתניהו: נרחיב הפעולה נגד חמאס
סקר בארה"ב: 51% תומכים בישראל
ליברמן קרא לכבוש את עזה - והותקף: "פירומן"

הדילמה של הארגון לא הייתה קלה. היה עליו לבחור בין קבלה של יוזמה - שאינה כוללת את דרישותיו להפסקת אש (אך שהייתה מבטיחה את שרידות שלטונו בטווח הזמן הקצר), או מנגד לדחות את ההצעה המצרית, להסתכן בבידוד בינלאומי וערבי, ואולי אפילו במיטוט שלטונו (כמו גם במאות נפגעים בעזה).

בסופו של דבר, כמעט כרגיל, גברה הזהות הג'יהאדיסטית, או "ההתנגדותית", על זו הממסדית והשלטונית. או כפי שהגדיר זאת אתמול חבר הפרלמנט מטעם חמאס, מושיר אל-מסרי, שאמר שארגונו לא רק שלא יפסיק את האש, אלא מוכן להילחם עד אחרון חייליו. ואולי צריך לנסח זאת מעט אחרת - עד טיפת הדם האחרונה, של תושבי הרצועה.

ועדיין צריך לומר, ניתן להבין את הבחירה של חמאס, אם בוחנים זאת מנקודת המבט שלו. היוזמה המצרית לא הובאה כלל לידיעתו מראש והוא למד עליה מכלי התקשורת המצריים. קהיר למעשה הניחה אקדח על שולחנו של חמאס ואמרה לו לקבל החלטה עד תשע בבוקר.

סעיפי היוזמה המצרית התעלמו לחלוטין מעמדות הארגון במו"מ מול ישראל והיו בגדר חזרה להבנות "עמוד ענן" ופחות מזה.

בינתיים, בצד הישראלי לא העריכו נכונה את יחסי הכוחות בין הפנים לחוץ, ובין הזרוע הצבאית לבין הזרוע המדינית. עד יום שני בשעה 11:00 בבוקר עוד גרסו בצד הישראלי, שהארגון יתקשה לצאת נגד המהלך המצרי, ושהנהגת חמאס ברצועה רוצה ברגיעה יותר מאשר זו שבחו"ל. אולם לא אלה היו פני הדברים. הזרוע הצבאית אמרה את דברה עוד לפנות בוקר והדגישה שכל עוד לא יתקבלו דרישותיה, לא תהיה הפסקת אש. בישראל, כך נראה, לא הצליחו להבין עד כמה הפוליטיקאים של הארגון, פועלים על פי הוראות "המפקדים" הצבאיים ולא ההיפך. אחד מדוברי הזרוע המדינית, פאוזי ברהום, היטיב לנסח זאת כשאמר שרק כאשר ייענו "דרישות עז א-דין אל-קסאם", תהיה תהדיא.

מושיר אל-מסרי אמר לפני יומיים כי חמאס דורש שלושה דברים (אותן דרישות שהציגה הזרוע הצבאית): 1. הסרת המצור - מונח מעט ערטילאי שלא ברור מה משמעותו - זה הימי, האווירי או מה בדיוק? 2. פתיחת מעבר רפיח. וזו כלל לא דרישה מישראל אלא ממצרים. 3. שחרור אסירי עסקת שליט ששוחררו ונעצרו שוב על ידי צה"ל במסגרת המבצע לאחר חטיפת ורצח שלושת הנערים.

מכאן, שחלק מהדרישות תלויות בכלל בקהיר. ההצבה של התנאים הללו מעלה חשד כבד שחמאס מתכונן למערכה שתימשך לא יום-יומיים, אלא כשבוע ואולי יותר.

הוא מבין שכרגע דעת הקהל הבינלאומית נגדו ומאשימה אותו בהסלמה, אולם בעוד כמה ימים, כשיגיעו הדיווחים על מאות אזרחים פלסטינים שנפגעו בעזה, התקשורת העולמית כבר תסתער על ישראל. הוא גם יודע ומבין שאם ימשיך בלחימה במשך שבוע או שבועיים נוספים, לציבור בישראל יימאס, חילוקי הדעות יהיו בוטים יותר ומעל הכל אם חלילה ייהרגו חיילים, הרי שהלחץ לסיים את הלחימה יהיה בעיקר מהצד הישראלי.

אחת הבעיות הקשות כרגע, היא שלא רק שהפער בין דרישות הצדדים נראה בלתי אפשרי לגישור, אלא שבנוסף, אין גם מכניזם לתיווך בין חמאס וישראל.

שליטי עזה כבר הודיעו שכדי להגיע להפסקת אש, אי אפשר להסתפק בתיווך מצרי. או במילים אחרות - קהיר אינה יכולה להיות עוד על תקן המתווך ההוגן. חמאס מבין שקהיר מבקשת לפגוע במעמדו בעולם הערבי ולהחלישו אל מול הרשות הפלסטינית ברמאללה. מכאן שעד שיימצא מתווך נוסף שיהיה מקובל על שני הצדדים, זה עלול להימשך לא מעט זמן.

(עדכון ראשון: 21:45)

לפניות לכתב אבי יששכרוף: aviissacharoff@walla.com