שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, פרשה היום (ראשון) מכס השיפוט לאחר עשר שנים. ארבל סיימה קריירה סוערת וארוכה, רצופה בהישגים משמעותיים, לצד ביקורת שנמתחה עליה. נדמה שארבל, לכל מקום אשר שהלכה, הצליחה למשוך אש ולהפוך למוקד תשומת לב.
בטקס פרישתה של ארבל התייחס היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לתקופתה בפרקליטות המדינה: "נותרת נאמנה לערכיך וליושרך המקצועי, ושימשת בכך דוגמה לכל אנשי הפרקליטות". פרקליט המדינה, שי ניצן, סיכם את כהונתה בבית המשפט העליון: "כל פסיקתה טבועה בחמלה בחסד ברחמים ויחד עם זאת היא אחת הלוחמות הגדולות בשחיתות ובאלימות נגד החלשים". ח"כ משה מזרחי, שכיהן כראש אגף חקירות במשטרה ועבד בשיתוף פעולה קרוב עם ארבל במהלך כהונתה כפרקליטת המדינה, אמר בטקס: "עם ישראל חייב לה לא מעט. אני פה כדי להצדיע לאישה האמיצה הזאת, מתוך אמונה עמוקה שכל מה שאנחנו רואים בימים האחרונים ובשנה האחרונה, שינוי כיוון בכל נושא השחיתות הציבורית בזה יש מניית זהב לשופטת עדנה ארבל". בעלה של ארבל, אורי, התייחס בנימה אישית לרגעים הפחות נעימים שחוו: "היו תקופות קשות של מאבטחים, של השמצות, שעירבו את כל המשפחה, אנשים שקרויים עיתונאים ובעלי עיתון ספציפיים. אנחנו עמדנו בכל".
עוד בוואלה! חדשות
פיצוץ בגבול ישראל-סוריה, נער בן 12 נהרג
תיעוד: שוטרים פלסטינים הותקפו כנקמה על פשיטת צה"ל
נתניהו: בקרוב נפרסם הוכחות שחמאס אחראי לחטיפה
כמיטב המסורת, הקריאה ארבל את פסק דינה האחרון בטקס חגיגי. בפסק הדין שניתן בתגובה לאחר עתירת "קו לעובד" לבג"ץ בדבר ביטוח רפואי לעובדים סיעודיים זרים, קיבלה ארבל את העתירה בחלקה ופסקה: "התנערות מחובות אלו כלפי העובדים הזרים יש בה ממד של ניצול שאינו מתיישב עם ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית ושמירתה על זכויות אדם", כתבה ארבל, "לא ניתן להתייחס אל העובדים הזרים כאל אמצעי להפקת תועלת בלבד. לא ניתן להתייחס אליהם כחוטבי העצים ושואבי המים של החברה הישראלית ולהתעלם מצרכיהם הבסיסיים".
מפרשת קו 300 עד משפט עופר נמרודי
ארבל כיהנה כשופטת בית המשפט העליון העליון מאז שנת 2004. טרם לכן כיהנה כפרקליטת המדינה במשך שמונה שנים. היא נולדה בירושלים, לעורך דין בשירות הציבורי ועובדת פרקליטות במחוז חיפה. ארבל החלה את לימודי המשפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, ששימש כשלוחה של האוניברסיטה העברית, עוד במהלך שירותה הצבאי. בשנת 1969, לאחר התמחות במשרד עורכי דין פלילי, הוסמכה כעורכת דין. ב-1972 הצטרפה לשירות הציבורי והחלה לעבוד בפרקליטות מחוז מרכז. ב-1984 מונתה ארבל לפרקליטת המחוז. במהלך שירותה בפרקליטות, הייתה חברה בוועדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה שעסקה בפרשת קו 300, שבה טויח רצח של מחבל על ידי השב"כ. כמו כן, כיהנה כיושבת-ראש הוועדה להסדרת נוהלי ההפעלה של סוכנים סמויים, וסייעה לועדת החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות שבדקה את הטבח בסברה ושתילה.
ב-1988 מונתה ארבל לשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לאחר מינויה לשיפוט פורסם תחקיר עיתונאי שטען כי ארבל קיבלה פיצויי פיטורים שלא כדין מנציבות שירות המדינה בגין 16 שנות עבודתה בפרקליטות, למרות שהמשיכה לכהן כעובדת מדינה. מבקר המדינה בדק את המקרה, ביקר את פועלה של נציבות שירות המדינה, וקבע כי לארבל פעלה בתום לב.
בינואר 1996 מונתה ארבל לפרקליטת המדינה ושימשה כממלאת מקום היועץ המשפטי לממשלה. אחת מהחלטותיה השנויות במחלוקת כפרקליטת מדינה היא שינוי הנחיה 2.5 של הפרקליטות, שכותרתה "מדיניות התביעה בהעמדה לדין של עד תביעתה ו\או מתלונן שחזר בו במשפט מעדותו במשטרה". ארבל שינתה את ההנחיה כך שתימנע העמדה לדין של עדים שטענו שהיו קורבנות לעבירות מין ואלימות ונמצאו סתירות בעדותיהם. מבקרי ההנחיה טענו שארבל הכשירה אי העמדה לדין של נשים שמגישות תלונות שווא נגד גברים בהליך נישואין.
כפרקליטת מדינה ארבל הייתה מעורבת בכתבי אישום רבים: נגד מנכ"ל חברת "טבע" דאז, אלי הורביץ, בגין עבירות מס, נגד מו"ל "מעריב" דאז, עופר נמרודי, בגין שיבוש מהלכי חקירה, מתן שוחד, קשירת קשר לרצח, נגד ראש עיריית ירושלים דאז, אהוד אולמרט, בגין עבירות על חוק מימון מפלגות.
כמו כן לארבל הייתה שורת המלצות להגשת כתבי אישום נגד בכירים שנדחו על היועמ"ש. בין היתר, המליצה להגיש כתב אישום נגד בנימין נתניהו בפרשת עמדי ובפרשת המתנות בכהונתו הראשונה ואף הגישה טיוטת כתב אישום נגד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון ובנו גלעד, על מעורבותם בפרשת האי היווני. המלצתה בפרשת האי היווני לא התקבלה על ידי היועמ"ש דאז מני מזוז, מה שגרר עימות מתוקשר בין השניים, במלכו האשים מזוז את ארבל כי "גובשה מטרה" להאשים את שרון.
לאורך השנים, בשל גישתה התביעתית וכתוצאה מעיסוק בסוגיות בעלות השלכות פוליטיות רגישות, זכתה ארבל יחד עם עמיתתה לפרקליטות המדינה דורית ביניש וראש אגף החקירות במשטרה משה מזרחי, לכינוי "כנופיית שלטון החוק".
בתום כהונתה כפרקליטת המדינה ניסו גורמים פוליטיים לטרפד את מינויה לביהמ"ש העליון. בין היתר, טענה שרת החינוך דאז, לימור לבנת, כי גורמים מטעמה של ארבל ניסו למנות את בעלה, לדירקטור בחברה ממשלתית. העיתון "מעריב" פרסם סדרת מאמרי דעה ותחקירים בגנותה וגם הוגשה עתירה לבג"ץ נגד מינויה.
פסיקתה של ארבל התאפיינה בניסיון לקידום זכויות האדם ומיצבו אותה כשופטת ליברלית. בין היתר פסלה את התיקון לחוק למניעת הסתננות, המאפשר לכלוא אדם בשל היותו מסתנן, בנימוק שהתיקון לא חוקתי ופוגע בזכות לחירות. "כליאת המסתננים לשלוש שנים הינה פגיעה אנושה ולא מידתית בזכויותיהם, בגופן ובנפשם", כתבה בפסק הדין, "לא נוכל לשלול זכויות יסוד בסיסיות ובה בעת לפגוע ביד גסה בכבוד האדם ובחירותו במסגרת פתרון לבעיה הדורשת פתרון מערכתי-מדיני הולם", הוסיפה.
ארבל המשיכה לקדם את השמירה על מנהל תקין וטוהר המידות כשופטת בביהמ"ש העליון. בעתירה לבג"ץ שהגישה "אמונה - תנועת האישה הדתית לאומית" נגד מינויו של חיים רמון לשר, כתבה בדעת מיעוט כי מינויו של רמון לשר בממשלה הוא בלתי סביר בשל הפגיעה באמון הציבור ובשלטון החוק, בעצם מינויו של מי שהורשע בביצוע עבירת מין. בעתירה לבג"ץ שהגישה עמותת אומ"ץ בבקשה להעביר את ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר, מתפקידו עקב הגשת כתב אישום נגדו, כתבה "הנאמנות של עובד הציבור לציבור הם הבסיס לאמון הציבור", וציינה כי עצם הגשת כתב האישום מחייבת את מועצת הרשות המקומית להתכנס ולשקול האם מוצדקת ההעברה מכהונה.
ואי אפשר בלי להזכיר את העובדה שבין כל המכובדים שהגיעו היום לאולם ג' בביהמ"ש העליון, בלטו גם בני משפחתה של ארבל, בהם עשרת נכדיה שהביעו סיפוק על כך שמעתה יש להם סבתא במשרה מלאה. "זו התרגשות ושמחה שאי אפשר לתאר", סיפר הנכד איתי אברמסון, בן 11 וחצי. "היא אמרה לנו שהיא מאוד מתרגשת, היא לא אמרה לנו שהיא עצובה, אבל ראינו עליה. בכל זאת היא היתה פה עשר שנים. אנחנו שמחים בשבילה ואוהבים אותה".