פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הבחירות לנשיאות הוכיחו: ישראל מתפוררת

      אל תחשבו שבחירתו של ריבלין, הדוד הנחמד, תשים קץ לסיאוב והריקבון שנחשפו במירוץ לבית הנשיא. כל עוד לא יוזרקו לחיינו ערכים אחרים, האינדיווידואליזם הדורסני ימשיך להשחית

      "אני ואני ואני ואני"
      (נושאי המגבעת, "הבא בתור הוא סוס")

      לכאורה, הטובים ניצחו, הרעים הפסידו. האיש החביב מהתוכנית המטופשת בתחילת שנות ה-90', זה שביצע את שיר הבטלנים במסיבה לטדי קולק, הדוד הנחמד שהשתתף ב"הפרלמנט" - הוא שנבחר להיות האבא של כולנו. מנגד, המולטי-מיליונר עם הכלבלב בסוודר המעצבים וההסדר עם העוזרת, המורה בדימוס עם הבית בגן העיר, הקצין במיל' עם הכספת הסודית, השר שהתחתן היטב עם השלדים שהיו או לא היו בארון ובעיקר רוקח המזימות הכושל מקיסריה – כולם נפלו שדודים. אם כך, הכול כשורה: אולי אנחנו כבר לא אור לגויים, אבל עדיין לא חשוך פה לחלוטין.

      כן, בטח. אפשר לחשוב שבעקבות ניצחון כוחות האור יתכנסו בקרוב הישראלים הדורסניים – ראשי חברות הביטוח שדורשים מהדירקטוריון שכר מופקע, הפוליטיקאי שקיבל כסף מתחת לשולחן, הרופא שטיפל באופן פרטי במהלך העבודה בבית החולים הציבורי, המפקד שהטריד מינית, ההוא שחתך אותך בכביש וזה שעקף אותך באגרסיביות בתור לבופה באילת – והחליטו לחזור למוטב. כדי לעשות זאת יזדקקו האנשים האלו לתכונות כגון קלאסה, חוש מידה וענווה, שפשוט נעלמו מן הארץ. הם בוזזים, שולחים ידיים ומתבהמים סתם כי בחברה שהערך היחיד ששולט בה הוא "אני", אף אחד לא רוצה להישאר מאחור במרוץ אחרי עוד כוח ועוד כסף.

      הנבחרים תואמים לבוחרים

      תחת בנימין נתניהו, שהיטיב להפריט את ישראל כלכלית ולפורר אותה חברתית, הערך היחיד שמאחד את כולם הוא אינדיווידואליזם דורסני. וכך היא הפכה ממדינה שבה השתינו בעבר בבריכה, בשקט וצנעה, לכזו שמשתינים בה מהמקפצה, בין אם בקומבינות מבישות סביב הנשיאות ובין אם בהתנהלות כוחנית או בבולמוס הכסף והרכוש.

      נוח מאוד להאשים את הנבחרים בתכונות מושחתות במיוחד, החורגות מהנורמות המקובלות בציבור. מי שטוען כך עושה שקר בנפשו. היקפי הגועל סביב הבחירות לנשיאות בסך הכול הזכירו מה שרבים מאתנו מכירים מחיי היום-יום, מהרחוב המיוזע, ממקום העבודה, מהכביש, מכל זווית בישראליות האנוכית של 2014.

      הבחירות פתחו צוהר שדרכו התברר באופן בוטה, כמעט אלים, עד כמה הנבחרים מזכירים את הבוחרים: הם חושבים רק על עצמם; הם שמים קצוץ על מה חושבים עליהם ואומרים עליהם; הם לוקחים מכל הבא ליד, בין אם מדובר בדירות, בכספים לא חוקיים או בסתם כוח והשפעה. אך סמלי שהעובדות העצובות האלו נחשפו במרדף אחרי תפקיד שאין בו כל תוכן פרט למשכורת יפה, כבוד, יוקרה ומעט עבודה – חלומו של כל ישראלי.

      אז כן, המעקב אחרי נושאי התפקיד הסוררים יימשך, בעיתונות וברשתות החברתיות. ייתכן שהאגרסיביות תהיה פחות מוחצנת. אולי כמה רואי חשבון יקבלו טלפונים בהולים, יכול להיות שמספר דירות יימכרו, כמה כספות יועברו לאיי קיימן. אלא שאיש לא יזריק לדי.אן.איי המקומי אחווה, נימוס וצנעה. אל תצפו לחשבון נפש. אל תחשבו שמישהו יודה בטעות. המילים החשובות ביותר בישראל של 2014 וגם זו של 2021, אז ייערכו הבחירות הבאות לנשיאות, ימשיכו להיות "אני" ו"עוד". כיוון שאת האגואיזם הזה לא יחליפו בקרוב ערכים אחרים, הדורסנות כאן כדי להישאר.

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד