פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בעזה הייאוש הרבה פחות נוח

      אם לא די בקושי הכלכלי ה"רגיל" בעזה, מחלוקת בין פתח לחמאס הותירה השבוע 40 אלף עובדי מדינה ללא שכר ברצועה המסוגרת. פחות מחודשיים אחרי הפיוס, יש מי שמתגעגע לפיצול

      פלסטינים מתגודדים מול סניף בנק פלסטין בעזה (רויטרס)
      מחכים למשכורת. פלסטינים בתור למכשיר הכספומט, עזה השבוע (צילום: רויטרס)

      אין זה סוד שמצבם הכלכלי של תושבי רצועת עזה, אינו טוב בלשון המעטה. עשרות שנים של מצוקה, עוני ואבטלה שרק הלכו והחריפו עם הזמן. ובכל זאת, השבוע אפילו "זקני עזה", הופתעו לגלות את השיאים החדשים שאליהם הגיעה המצוקה הזו. לא היה כסף. תרתי משמע. לא היה כסף פשוטו כמשמעו. הבנקים נסגרו במשך שישה ימים בהוראת המשטרה שאמורה לפעול תחת סמכות הממשלה החדשה בראשותו של רמי חמדאללה, איש רמאללה. אולם המשטרה עשתה זאת תחת הוראות הנהגת חמאס ויתרה מכך, מנעה גישה של תושבים אל מכשירי כספומט. יותר מ-700 אלף בני אדם ברצועה (כמחצית מהאוכלוסייה) תלויים בכספי המשכורות שהיו אמורים להתקבל באמצעות הבנקים הללו, אך לא הייתה להם יכולת להגיע אליהם. הסיבה פשוטה למדי: חמאס החליט להעניש קולקטיבית את כל מקבלי המשכורות מטעם הרשות הפלסטינית. במשך שנים, חמאס יורה טילים ורקטות לעבר ישראל ומתלונן בפני הקהילה הבינלאומית על המצור הנורא שהוטל על רצועת עזה, על העונש הקיבוצי הקשה שבו ישראל נוהגת. והנה, שליטי עזה הענישו מאות אלפי בני אדם בגין מחלוקת עם הפתח על נושא תשלום משכורותיהם של אנשיו.

      הסיפור הוא כזה: במסגרת הסכם הפיוס בין פתח וחמאס, אותו הסכם שישראל יצאה נגדו בחריפות רבה כל כך, סוכם כי ועדה מיוחדת תבחן את משכורתם של 40 אלף בני אדם - פקידים וחברי מנגנוני הביטחון של החמאס. זאת כדי להחליט מי ימשיך להיות מועסק במשרדי הממשלה החדשה, באיזה דרגה יזכה, מה הקריטריונים שעל פיו תקבע משכורתו (השכלה אקדמית, הכשרה מקצועית) וכו'. אלא שעל מנת שהוועדה תסיים את בחינת משרותיהם ודרגתם של אותם 40 אלף פלסטינים, נדרשים כמה חודשים לפחות. בינתיים, לא נקבע מי ימשיך לשלם את משכורתם בתקופת הביניים: האם תהיה זו ממשלת "ההסכמה הלאומית" שפועלת תחת יו"ר הרשות אבו מאזן, או שמא תנועת חמאס. וכך, בתחילת חודש יוני, כשהגיע זמן קבלת המשכורת של החודש שעבר, מצאו עצמם 40 אלף פלסטינים, כמעט כולם מזוהים עם חמאס, ללא משכורת בבנק.

      פקידים פלסטינים בתור לבנק בעזה, יוני 2014 (AP)
      מי ישלם על זה? עובדי מדינה פלסטינים בעזה (צילום: אי-פי)

      חמאס ביקש למצוא דרך להאיץ באבו מאזן להעביר את כספי המשכורות. הפתרון שנמצא הוא למנוע גישה לבנקים גם מכ-50 אלף פקידי ממשלת הרשות הפלסטינית הישנה, שמאז ההפיכה של יוני 2007 ועד היום ממשיכים לקבל משכורות מבלי להגיע לעבודה. וכך, 90 אלף פקידים בעבר ובהווה של הממשלות הפלסטיניות (הרשות וחמאס) לא קיבלו משכורות. הבעיה שגם על שאר תושבי הרצועה, שאינם פקידים או חברי מנגנונים, נאסרה הגישה לבנקים או לכספומטים. ביום החמישי לסגירת הבנקים, החרימה המשטרה מהמרכולים הגדולים והקטנים את מכשירי החיוב של כרטיסי אשראי, כדי למנוע מהתושבים מלקנות מוצרים באמצעותם.

      אבו מאזן ופתח מצדם, לא מיהרו למצמץ. בזמן שאלפי בני אדם התגודדו בפתח הבנקים (בימים הראשונים שבהם היו סגורים, לאחר מכן כבר נעלמו ההתגודדויות) המשיכו מקורביו של הראיס להבהיר כי הסכם האחדות אינו כולל התחייבות שממשלת חמדאללה תשלם את המשכורות של פקידי חמאס. אחד מאנשיו הקרובים ביותר של אבו מאזן, עזאם אל-אחמד, שניהל מטעם פתח את המגעים לאחדות, הסביר בצורה הברורה ביותר שחמאס מנסה לנצל את המצוקה של תושבי הרצועה כדי לסחוט כסף מהרשות.

      המעבר השלטוני מתמהמה

      ביום רביעי החליט חמאס לאפשר את פתיחת הבנקים. כ-50 אלף פקידי ממשלת הרשות הורשו לגשת לפדות את משכורתם. אך הבעיה לא נפתרה. 40 אלף פקידי חמאס נותרו בלי משכורות. ע', סוחר פלסטיני תושב העיר עזה, שכלל אינו מקבל משכורת ממשלתית, אמר לי בשיחת טלפון, ספק בצחוק, ספק ברצינות, כי הוא מצא עצמו השבוע מתגעגע לימי הפיצול בין חמאס ופתח. "לפחות אז הבנקים היו פתוחים". האמירה הזו של ע' מציגה את המורכבות של החיים בעזה בעידן שלאחר הקמת "ממשלת ההסכמה". יש הרבה דיבורים על אחדות, יש אפילו הבנות והסכם, אולם אין שינוי בשטח. המצב נותר בדיוק כמות שהיה. המשטרה הפלסטינית בעזה פועלת תחת הוראות חמאס וכך גם שאר מנגנוני הביטחון. גם משרדי הממשלה עדיין לא עברו לפעול תחת רמאללה ומקבלים פקודות בדרך לא דרך מצמרת חמאס. שרי מממשלת חמאס ואפילו ראש הממשלה, איסמעיל הנייה, לא קיימו טקס פרידה מול המצלמות ועזבו את לשכותיהם.

      ואיך בכל זאת קשור אי תשלום המשכורות של פקידי חמאס למצב הביטחוני מול ישראל? תוך פחות משבוע, אם לא ישולמו 40 אלף המשכורות, מתכננים אנשי החמאס לצאת בשביתה כללית. כלומר, גם של מנגנוני הביטחון. המשמעות מבחינת ישראל, שאותם אנשי "כוח הריסון" שפועלים במרחב הגבול מול ישראל כדי למנוע ירי של רקטות לעברה, יעזבו את משמרתם בהוראת חמאס, וילכו הביתה. זאת שוב, במה שנראה כניסיון ללחוץ על אבו מאזן להסכים לשלם את המשכורות. המשמעות, שכל אותם חברי ג'יהאד אסלאמי ואנשי התנועות הסלפיות, עלולים להתפתות ולנסות לירות לעבר ישראל מטחי רקטות.

      הג'יהאד האיסלאמי פרסם תמונות של משגרי הרקטות בעזה (צילום מסך , פלסטין היום)
      אם אין תעשיה , נייצא טילים. רקטות מייצור עצמי של הג'יהאד האיסלאמי (מתוך אתר "פלסטין היום")

      אחת מתוכניות הרדיו ששודרו השבוע בעזה, עסקה באבטלה. מאז סגירת המנהרות ועצירת ענף הנדל"ן, עלה שיעור האבטלה פלאים והוא עומד כיום על 41%. זה אחוז מבהיל בהתחשב באלטרנטיבות שעומדות כיום בפני צעירי עזה. השדר ביקש לראיין בני נוער ואחד מהם נשאל על הדרכים שלדעתו יאפשרו לתושבי הרצועה להתמודד עם הבעיה. הנער השיב: "נבנה מפעלים וניתן לפועלים עבודה". שאל אותו המגיש: "איזה מפעלים?". התשובה של הנער הייתה: "מפעלי טילים ונייצא אותם אל העולם".

      נשק אוטרקי

      ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין, תת-אלוף איתי ברון, התייחס השבוע לסוגיה הזו בנאומו ב"כנס הרצליה". לדבריו, לחמאס (ולג'יהאד האסלאמי) יש כיום מאות רקטות שיכולות להגיע לתל אביב ולגוש דן (בעלות טווח של 80 קילומטרים), אלפי רקטות לטווח של עד 40 קילומטרים ואלפי רקטות נוספות לטווח של עד 20 קילומטרים. "במוקד בניין הכוח של שני הארגונים עומד פיתוח של רקטות בייצור עצמי לטווח של 80 קילומטרים והמנהרות ההתקפיות שראינו", הסביר. ואמנם, בחודשים האחרונים ניכר כי היכולת של הארגונים בעזה לייבא טילים מחו"ל, דרך סודאן או לוב, נבלמה כמעט לחלוטין, הרבה מזה בזכותה פעילות מודיעינית ישראלית מאומצת ומבצעים של צבא מצרים בסיני. גם נתיב ההברחות הימי יבש ברובו, בעיקר אותן סירות קטנות ששטו בקרבת החוף של רפיח, נושאות עמן טילים או רקטות. צבא מצרים אף סגר את נמל אל-עריש והכריז עליו כאזור צבאי סגור. ההברחות במנהרות כאמור נעצרו. כל אלה לא הביאו להידלדלות מאגרי הרקטות של עזה אלא להגברת הייצור המקומי.

      בכל שבוע כמעט מנטרים המכ"מים של צה"ל רקטות המתעופפות לעבר הים התיכון מתוך עזה. אין מדובר בטעות או בירי בשגגה, אלא בניסויי כלים שהתכיפות שלהם הולכת וגוברת. ההערכה הרווחת בישראל כיום, היא שבידי חמאס והג'יהאד האסלאמי קרוב לכ-500 רקטות, שיכולות לפגוע בתל אביב וצפונה משם (ה-80 קילומטרים שאליהם התייחס תא"ל ברון). וזה כאמור מלבד האלפים האחרים שיכולים להגיע דרומה מגוש דן. המשמעות מבחינת ישראל היא דרמטית. בסבב הבא של העימות בין חמאס וישראל, נמצא עצמנו מתגעגעים למציאות של ימי "עמוד ענן", שבמהלכם נשמעו פעמים בודדות בלבד אזעקות באזור המרכז.

      דילמת 60 הימים

      משבר המשכורות של פקידי החמאס עוד רחוק מלהיפתר. אך בהנחה שיימצא לו פתרון בימים או השבועות הקרובים, החמאס שוקד כבר על המהלך הבא. בעוד פחות מחודש, מתכנן הארגון לכנס את כל חברי הפרלמנט הפלסטיני שנבחרו ב-2006, כדי לבחור יו"ר חדש. עד כה כיהן בתפקיד עזיז דוויק, המזוהה עם חמאס. הכוונה של הארגון היא לקיים הצבעה על מינויו של איסמעיל הנייה לתפקיד. ומאחר שבפרלמנט יש רוב גדול לחמאס, לא צפויה לו בעיה בהעברת המינוי. המשמעות עבור ישראל ועתיד הרשות, שוב - קריטית. אם יתמנה איסמעיל הנייה לתפקיד יו"ר הפרלמנט, אומר הדבר שאם אבו מאזן יפרוש מתפקידו או לא יוכל להמשיך לכהן בו, הנייה יירש אותו לתקופה של 60 ימים עד לקיומן של בחירות לנשיאות. זה אמנם לא אסון בהנחה שיתקיימו בחירות לאחר חודשיים. אך לנוכח סימן השאלה הגדול המרחף מעל האפשרות של קיום בחירות בשטחים ובמזרח ירושלים בהשתתפות חמאס (ישראל תתנגד לכך), ייתכן שהמינוי הזמני, כמו דברים רבים אחרים במזרח התיכון, ייהפך לקבוע.

      אבו מאזן וישראל מודעים לתרחיש הזה. אך לא ברור אם הרשות יכולה להרשות לעצמה מבחינה פוליטית לפעול כדי לסכל את המהלך. בחמאס לעומת זאת, כבר מבינים שישראל לא תעמוד בצד ותצפה בהשלמת המהלך וייתכן שבשבועות הקרובים נהיה עדים לגל של מעצרים בקרב חברי הפרלמנט של החמאס, כדי למנוע את כינוסו ואת בחירתו של הנייה ליורש של אבו מאזן. מהלך נוסף שינסה חמאס לעשות, הוא לרכוב על הזעם הציבורי שמעוררת שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים. נכון ליום רביעי השבוע, 250 אסירים פלסטינים שבתו רעב, יותר מ-80 מהם שובתים כמעט 50 ימים. השביתה הזו הביאה לאשפוזם של 75 מהם. זו חבית חומר הנפץ הבאה שמשחרת לפתחה של מדינת ישראל. ואם אחד מאותם האסירים ימות כתוצאה מהשביתה, ניתן כבר לדמיין את "הפסטיבל" שמתכנן חמאס לרגל האירוע.