בסופו של דבר יקראו לנו, נגייס את הגדודים ונידרש לצאת להפסיק את ירי הרקטות. מטוסי הקרב והמל"טים ביחד עם המודיעין המצוין יסיימו את בנק המטרות אבל הירי לא יפסיק, בכל הארץ. כיפת ברזל ושאר מערכות ההגנה החכמות באמת, יעשו עבודה מעולה מה שלא ימנע שיתוק מוחלט של המדינה. כדי לשנות את המצב אנחנו נהיה חייבים להגיע לביתם של המחבלים ולירות בהם מטווח קצר. לא תהיה הכרעה אחרת. חלקנו ייפגע בחיכוך הבלתי נמנע.
כדי לעמוד במשימה כזאת נדרשים הגדודים למיומנויות שונות. צריך להכיר את כלי הנשק כדי לתפעל אותם ביעילות מרבית. צריך להכיר את הרכבים המשוריינים כדי לדעת לנצל את מהירותם מבלי להיפגע. צריך להכיר את השטח כדי "להרגיש בבית" גם בביתו של האויב. מג"ד צריך לגרום ל-500 חיילים לקום, לצאת, להילחם ולנצח. מ"פ צריך לגרום ל-90 חיילים להסתכן ולגבור על הפחד מול האש. כדי שזה יקרה בחסות הפחד וחוסר הידיעה דרושה היכרות עמוקה ואמון בין המפקדים למפקדי המשנה והחיילים הפקודים. מג"ד צריך לבחור את המ"פ האמיץ ביותר למשימה הקריטית שתשפיע על מהלך הקרב ותקבע אם נצליח או ניכשל. מ"פ שיטעה בהטלת המשימה על המ"מ הנכון ישפיע על מספר הלוויות שיידרש להם ביחד עם חוסר העמידה במשימה.
אם נמשיך לא לעשות תעסוקה מבצעית, לא נדע איזה מהקצינים מסוגל לתפקד תחת לחץ אמיתי ומי חלש ושביר. רק בתעסוקה מבצעית יש לנו חיכוך עם הצד השני שפועל מולנו אויב שחושב ופועל משיקוליו הוא ומאלץ אותנו להתמודדות. רק בתעסוקה מבצעית חיילים ומפקדים מבלים יחדיו ימים ולילות, לומדים להכיר, לסמוך ולבטוח איש ברעהו. ללא תעסוקה מבצעית אחרי למעלה משלוש שנים אנחנו מאבדים יכולות שאין לנו מאיפה להחזיר אותם.
שר הביטחון, חדל
ביחידות המילואים אנשים באים והולכים. חיילים ומפקדים נוסעים לחו"ל, מצבם הרפואי משתנה, בוחרים מקצוע ועוד. אם קציני היחידות לא נפגשים לאירוע משמעותי אחת לשנה אזי נפתחים פערים וביום פקודה נמצא את עצמנו חסרים את המידע הבסיסי לקבלת החלטות ולהטלת המשימות על הפקודים. בנוסף לכך ההתקדמות הטכנולוגית לא מדלגת גם על צבא המילואים. מערכות מחשב חדשות נכנסות מה שמצריך גם לימוד מתמיד וגם הערכות טכנית כדי לתמוך בה. כלי נשק מתחלפים בחדשים ואנחנו נדרשים לעשות את ההתאמות ולקבלם. לשם כך קיימים האימונים. האימונים אינם מותרות. חייל או מפקד, מיום שמשתחרר, כשירותו הולכת ופוחתת. כחייל מילואים הוא יפגע פחות וירוץ פחות מהר. האימון השנתי עוצר במעט את השכחה, מפגיש את הלוחמים, מגלה מי נמצא בארץ ומי סובל מבעיה רפואית קבועה. האימון מאפשר לקלוט חיילים ומפקדים חדשים ולשבצם על פי ההתאמה המיטבית. האימון הוא הבסיס לבניית היחידה ועוצמתה האנושית.
משרד הביטחון מתכנן ומחלק את העוגה התקציבית על פי ראות עיניו. כמה לרכש ולפיתוח, כמה לאימונים, כמה למשכורות. העוגה מוגבלת וטוב שכך. ככלל, כל הוצאה על בטחון אינה "השקעה" ומוטב לצמצמה ככל האפשר. יחד עם זה ישנם הוצאות שהמשמעות שלהם קצרת מועד יחסית כמו בנוגע לאמצעי לחימה וציוד לעומת הוצאות שנוגעות לבניין כוח האדם ובהם כוחות המילואים. שר הביטחון בחר לשים בצד הקבוע את רכש הציוד ובצד הנזיל (עליו "נאלצים" לוותר בהזדמנות הראשונה) את אימוני המילואים.
אדוני שר הביטחון. אתה יודע ששום הכרעה לא תושג בעימות ללא הפעלה משמעותית של כוחות המילואים. למרות זאת אתה מרשה לעצמך לפגוע בכשירות שלנו ועוד הופך את זה לאמצעי דעת קהל במאבקי כוח פוליטיים עלובים. הורית לצבא לתכנן תכנית שנתית כאילו "יהיה בסדר" בזמן שידעת היטב שחסרים כמה מיליארדים. הנחת שקצת רעש בתקשורת ותכופף לאוצר את היד. אדוני שר הביטחון, אתה מזלזל בחיים שלנו, אנשי המילואים, ומסכן את יכולת הצבא והמדינה מלהכריע ביום פקודה. חדל.
הכותב הוא מפקד גדוד הנדסה במילואים
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד