היום שאחרי קריסת שיחות השלום

אוטונומיה פלסטינית עם זיקה לירדן

הפלסטינים לא יזכו להגדרה עצמית בדורנו, שכן בינינו לבינם יש פער בלתי ניתן לגישור. צריך לומר לערביי הארץ המתגוררים בין הירדן לים: יש לכם שתי מדינות אחרות לבחירה

  • תהליך השלום
פנחס ולרשטיין

בימים אלו, לאחר יום העצמאות ויום שחרור ירושלים, אני חש יותר מתמיד שהוויכוח העמוק והמהותי בעם שלנו הוא בין אלו שמעוניינים ב"מדינת כל אזרחיה" לבין השואפים למדינה יהודית ודמוקרטית. נוכח תחושות האבדון בשל "המשא ומתן התקוע" שמנסים גורמים שונים לייצר, הייתי רוצה להציע ראייה אחרת, עמוקה ומפוכחת יותר, שמבוססת על ההנחה שלכל משא ומתן בדורנו אין סיכוי של ממשל להצלחה. מכאן, יש לנסות לראות כיצד נותנים מענים לבעיות הדחופות ואיך מנהלים את המציאות באופן הכי נכון שאפשר.

האם באמת מי שמנסה לחלק את הארץ ולהקים בכל בכוח מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל רוצה באמת ובתמים מדינה יהודית בשאר חבלי ארץ ישראל? או שזו מכירת אשליות של אנשים עייפים על חשבון קיום מדינת העם היהודי? רמז לתשובה ניתן למצוא בתהייה מה הוביל לכך שמוסדות הממומנים מתקציב המדינה מציינים את "יום הנכבה".

טוב לדעת (מקודם)

העולם שייך לנשים: הכירו את הנשים שמובילות את שמרת הזורע

לכתבה המלאה
אין סיכוי, חבל על הזמן. לבני, עריקאת וקרי (צילום: אי-פי)

גם אם לא אתייחס בשלב זה לתפיסת עולמי, הרי כשנבדוק את המכנה המשותף הרחב ביותר בחברה הציונית היהודית, ניווכח שאין כל הסכמה מצד אויבינו גם אם יוצע להם המינימום המוסכם בקרב החברה הישראלית.

רוב עם ישראל דורש שמדינת ישראל תהיה מדינת העם היהודי, וכן שלא תהיה זכות שיבה של ערבים לתחומי מדינת ישראל בתחום הקו הירוק. עם ישראל גם רואה בירושלים את בירת העם היהודי ולא רואה בשכונות היהודיות שמעבר לקו הירוק בתחום שיפוטה התנחלויות. בתנאים אלו, שהם יסוד בחברה הישראלית, אין כל פרטנר שיסכים לקבל את המינימום הזה.

ועל כן, קבוצה מתוכנו ובראשם אנשים מ"שלום עכשיו", מוכנים ללכת רחוק יותר ולרסק את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. מי שמוביל מהלך שמטרתו התייחסות לשכונות ירושלים כגילה, רמת אשכול, ארמון הנציב וכדומה – כהתנחלויות, היו והינם אנשי שמאל. אין פלא שאחר כך אנחנו שומעים ממזכיר המדינה של ארה"ב על "פוף" של "בנייה בהתנחלויות" כאשר הבנייה הייתה בעצם בירושלים - בשכונת גילה. מעולם לא הסכימה אף ממשלה בישראל להפסקת הבנייה בירושלים - בירת הנצח של העם היהודי. מה עוד, שלא מדובר רק בירושלים.

באמת שאין פרטנר

בנוסף, ברור מעל לכל ספק שאין כל סיכוי שהנהגה ערבית תסכים לביטול הדרישה לשוב לחיפה, יפו רמלה וכדומה, וראיה לכך היא קיומם של מחנות פליטים אפילו בתחומי יהודה ושומרון. משמעות השארת מחנות פליטים היא אחת - תושביהם מיועדים לחזור אל תחומי מדינת ישראל, ואין כל נכונות של הרשות הפלסטינית לשקמם בתחומי יהודה ושומרון. במקביל לאלה, קיימים כמובן כל מחנות הפליטים בירדן, סוריה ולבנון, שמקורם בארץ ישראל הקטנה של תחומי הקו הירוק ולשם הם רוצים לחזור.

אני מקווה שיש הסכמה נרחבת בחברה הציונית, שללא עמידה על עקרונות היסוד המינימליים האלו, כל הכרזה על מדינה פלסטינית הינה בעיה בגדר קיומית לעתיד מדינת ישראל. ועל כן, כל הצעה על קיום שתי מדינות ממערב לירדן, משמעותה עלולה להיות חיסול מדינת ישראל. רק לאחרונה ראינו באמצעי התקשורת את האיום מעזה על הרכבת לשדרות. איזה איומים נוספים אפשר לדמיין אם האויב ישב בגבעות השומרון?

ומאחר ואין כל פרטנר אמיתי לשיחות, ובעצם אין אפשרות אמתית לחלוקת הארץ, האתגר העומד לפנינו הוא איך לקיים ריבונות ישראלית כמדינה אחת בין הירדן לים.

בהקשר זה, כדאי להחליט, אחת ולתמיד, מי ראוי להיות אזרח המדינה. אין מדינה בעולם שתעניק אזרחות למי שלא נשבע או מביע נאמנות לערכי המדינה וחוקיה. כבר היום אנו בבעיה עם ערביי מדינת ישראל, ולא כדאי לטמון את הראש בחול. אנחנו בתהליך של דרישה מכל אזרחי ישראל היהודים לשרת את המדינה, אך באותה עת איננו דורשים זאת מערביי המדינה. זה לא בגלל שאנו חוששים מנאמנותם למדינה ולמה שהיא מייצגת?

מובן מאליו כי אנו לא מעוניינים לשלוט על אנשים שאינם חפצים להיות חלק ממדינת ישראל, על חובותיה וזכויותיה. על כן, כל ערבי אשר מעוניין לחיות במדינת ישראל ויבקש להיות אזרח שווה זכויות וחובות במדינה - יש לאפשר לו להצטרף לאוכלוסיית אזרחי ישראל, בתנאי שיישבע אמונים למדינה, לחוקיה ולמטרותיה. יש לזכור כי היום רוב מוחלט של התושבים הערבים בתחומי יהודה ושומרון מתנהלים באוטונומיה בתחומי שיפוט A ו-B, ללא אחריות ישראלית ישירה על חייהם, ואיננו שולטים על אוכלוסיית חבל עזה שהנהגתה שואפת להשמיד את מדינת ישראל.

הכיוון שעלינו לחתור אליו בסוגיה מורכבת זו הוא לאפשר לכל ערביי יהודה ושומרון לשמור על זהותם טרום מלחמת ששת הימים ולהיות חלק מהממלכה הירדנית, שם ממילא יש רוב פלסטיני. יש לאפשר להם לחיות במקומם, במסגרת אוטונומית - מה שממילא קיים היום.

המציאות בשנת 2014 איננה המציאות של 1948, הפרופורציות בין האוכלוסיות החיות כאן השתנו. אז היינו 600 אלף איש בלבד, וזכינו לגדול לשישה מיליון יהודים ומעלה כיום. אכן, הדרך לעצמאותנו עדיין לא הסתיימה ועוד נכונים לנו מאבקים לקיומנו, אבל לא פשה רוח הציונות מהארץ.

הכותב הוא איש גוש אמונים ומנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully