מבקשי מקלט בהיכל נוקיה

התבוננו היטב בתמונות הניצחון של מכבי תל אביב ומנהיגי המדינה: מה מוזר בהם? מוזר שאותו ראש ממשלה שרודף מבקשי מקלט אפריקנים בארצנו – רדיפה העומדת בניגוד לאמנות בינלאומיות, כפי שהבהיר מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא - אותו ראש ממשלה עצמו מהלל את שיתוף הפעולה בין מכבי תל אביב ובין הזרים האמריקנים שלה, רובם אפרו-אמריקנים.

האם העובדים הזרים של מכבי תל אביב, המחובקים על ידי כולנו, שונים כל כך עקרונית מן העובדים הזרים מאריתריאה וסודאן? תתפלאו, גם הם עובדים חוקיים כאן, העובדים בהיתר עבודה שניתן להם בהוראת בג"ץ בכפוף לדין הבינלאומי. אולי חבל שהכדורסלנים השחורים של מכבי תל אביב לא הביעו אי-פעם איזושהי סולידריות עם אחיהם השחורים והנרדפים, שממשלת ישראל מענה ורודה בהם, בחסות ראש הממשלה ושר הפנים.

כן, גם מבקשי המקלט עובדים כאן ברובם (אלא אם כן נכלאו במתקן חולות - גזירה שגם ממנה הסתייג בג"ץ מאוד) באופן חוקי, ומצילים מרעה ענפים שלמים בתחום ההסעדה – כעובדי ניקיון. נכון, הם לא זוהרים כמו כוכביה השחורים של מכבי, אבל גם הם עובדים זרים כאן, וגם להם אנחנו חייבים תודה גדולה על עבודתם. אבל אין לנו ידיים לחבק אותם, כי אנחנו מחבקים את כדורסלניה השחורים של מכבי תל אביב (ובצדק). אבל האם מותר למדינה המתיימרת להיות נאורה להתעלל בהם? לנהוג בהם בדרך כל כך קמצנית וערלת לב, שעליה התריע כאמור מבקר המדינה?

אגב, מכבי בהחלט ראויה לברכה מיוחדת על אהבתה לעובדים הזרים שלה. זה פחות מובן מאליו מכפי שזה נשמע. די אם ניזכר באופן הגזעני המחפיר שבו קיבלה בית"ר ירושלים את שני השחקנים הצ'צ'נים המוסלמיים שהביא ארקדי גאידמק. זה היה אחד משיאי החרפה הגזענית בישראל.

ולא שמכבי תל אביב עצמה היתה נקייה תמיד מגילויי גזענות. כי לגזענות יש הרבה פנים והיא לא תמיד מופנית כלפי שחורים. די אם נזכור את גילויי הגזענות המחפירים של קפטן הקבוצה גיא פניני כלפי השחקן הלבנבן ממוצא שבדי יונתן שולדברנד: "יא זבל, בן זונה. גרמני. סרטן בראש, אבא שלך ימות", אמר לו פניני במהלך משחק. לזכותה של מכבי תל אביב ייאמר שהענישה את פניני, אם גם לא באותה חומרה שבה הענישה ליגת ה-NBA האמריקאית את האידיוט שלה, אחינו בן ישראל (למרבה הבושה) דונלד סטרלינג, אחרי ההערות הגזעניות המבחילות שלו כלפי השחורים שלו.

להזכירנו, הוא הורחק לכל חייו מהליגה הטובה בעולם. גיא פניני לא. אבל לפחות אי אפשר לומר שמכבי תל אביב לא הביעה שאט נפש מהתנהגותו, כפי שבמקרה אחר יו"ר בית"ר ירושלים הביע סלידה מהתנהגות קבוצת לה-פמיליה הירושלמית הגזענית, כעין קו-קלוקס-קלאן ישראלי, כלפי השחקנים המוסלמים הצ'צ'נים, שבסופו של דבר אכן עזבו. לה-פמיליה בעצם ניצחה.

אבל זה הרבה יותר מזה: הגזענות היהודית, הסתגרנות היהודית, ההגדרה היהודית שלנו, שנתניהו חותר אליה, היחס המפלה הנוראי והחשוך מצד הרבנות האורתודוקסית שלנו (ומשרד הפנים המטופש) לא רק כלפי "גרים", ולא רק לגבי "זוגות מעורבים", אלא גם כלפי יהודים רפורמים וקונסרבטיבים – כל אלה עלולים להתפתח לאסון גדול ולשבר גדול, שעליו מתריעים למשל רבנים בארה"ב ובכירה בתנועה הקונסרבטיבית: "ישראל מתרחקת מיהדות העולם. בזמן שהכנסת לוקחת את הזמן להתעסק עם הרבנות, אנחנו מאבדים שלושה מיליון יהודים" (הציטוט מ"הארץ" של היום). אלה היהודים שאנחנו מאבדים בגלל המלחמה הנואלת והמטומטמת ב"התבוללות".

והרי חצי מיהודי ארה"ב נשואים ללא יהודים. אם נחבק אותם, הם יהיו חלק מעם ישראל. אם נרחיק אותם ונגנה אותם, הם יעברו לצד השני ויתבוללו באמת. הכול תלוי בנו. הכול תלוי ביכולת שלנו להרחיק את השתלטות הרבנות הנוראית על חיינו.

יש לכל העניין הזה כמובן גם היבטים עצומים נוספים. למשל, היחס לערביי יהודה ושומרון. אם נדחק אותם, אם נתעמר בהם, אם נעשה פעולות גירוש כאלה ואחרות נגדם (החל מן הבדואים בהר חברון ועד לערבים שנושלו מאדמתם בגלל "שטחי אש" צבאיים, כפי שאישר בכנסת הממונה על הפעילות הזו בצה"ל) - כן תפחת יכולתנו להחזיק בשטחי ארץ ישראל. מי שחותר לטרנספר ערבים מארץ ישראל - יטרונספר בעצמו.

הרי זה מה שקרה בדיוק לאותו מתנחל ייצוגי מגוש קטיף, אלדד שמו, הקורא לטרנספר מכאן את ערביי ארץ ישראל , ובינתיים טרו?נספר בעצמו. מגיע לו, אם זה מה שהוא חושב. הדרך היחידה לחיות עם הערבים היא לחיות איתם בשלום, באהבה, בידידות, בפרגון (להוציא המאבק הביטחוני המתחייב והנמשך). כל מי שנוהג אחרת יגרש את עצמו ואולי גם אותנו מכאן. אבל העיקרון צריך להיות אהבת העמים, כל העמים. זו הנוסחה להתעצמות ישראל ולעוצמת ישראל. עוד מעט מגיע הנה האפיפיור? נקבל אותו באהבה גדולה. הוא בעדנו, כל עוד אנחנו לא נמאיס עליו את עצמנו.

באופן פוליטי-מעשי יש לחתור לשש מטרות מעשיות ומידיות:

ראשית: לתת רישיון עבודה קבוע ואשרת תושב זמני לכל מבקשי המקלט – עם עידוד מעשי וכספי לגור מחוץ לתל אביב - וכמובן להוציא אותם ממתקן חולות המגעיל.

שנית: לחזור לחוק השבות הקודם והנאור, שהיה נהוג בישראל עד שנות ה-60' ועיקרו - כל מי שמכריז על עצמו בתום לב כיהודי, מתקבל כאן כיהודי והופך לחלק מאתנו.

שלישית: לחוקק חוק נישואים אזרחי, פתוח לכולם.

רביעית: להסתפק בכל הרישומים הלאומיים בסעיף האזרחות בלבד ולבטל כליל את סעיף "הלאום" במנהל האוכלוסין. השאלה היא רק אם אתה אזרח ישראלי וממש לא אם אתה יהודי (על פי מדדי הרבנות הנוראית). כך נגייר במכה אחת את כל מי שרוצה להיות חלק מאתנו ונהפוך למשל את כל מיליוני הזוגות המעורבים בארה"ב וברוסיה לחלק מן העם הישראלי, אם ירצו בכך, בלי גיור ובלי בטיח. כך לא נאבד את שלושת מיליוני היהודים שאנחנו עומדים לאבד בגלל ניכור אורתודוקסי - כפי שהתריעו הרבנים בארה"ב.

חמישית: יש להחמיר מאוד בענישה על כל גילוי גזענות או הפליה על רקע גזעני-דתי.

ושישית: דרושה מהפכה, ועכשיו. שלטון האורתודוקסיה והשפעותיו, מ"תג מחיר" עד לה-פמיליה הירושלמית חייב להיפסק.

אין אצלנו אף מפלגה שהפכה את המצע הזה לדגל המרכזי שלה והגיע הזמן שתהיה. הסכיזופרניה של השחורים הכלואים בחולות – בהשראת משרד הפנים, הרבנות וחברי הכנסת הלאומניים והאורתודוקסים - לעומת השחורים ממכבי שאנחנו נושאים על כפיים חייבת להיפסק. כולנו מכבי תל אביב. כולנו אוהבים את כל מי שאוהב אותנו ורוצה להיות חלק מאתנו, ובכך הופך אותנו למעצמה.

לכל הטורים של מנחם בן בוואלה! דעות

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד