הסדר הטיעון במשפט ראש העיר בת ים לשעבר שלומי לחיאני מעוררת תהיות רבות האם יש בו כדי לקדם המאבק בשחיתות השלטונית או שמא שוב "תיק תקשורתי" שהחל בקול תרועה רמה יסתיים בקול ענות חלושה, ושכרנו יצא בהפסדנו.
כאשר הפרקליטות החליטה בעקבות השימוע, כי יש בידה די ראיות להגיש כתבי אישום גם בשתי עבירות שוחד חמורות נגד לחיאני, ברור לכל כי סברו בפרקליטות בעת הגשת כתב האישום כי יש סיכוי הרשעה מעבר לכל ספק כפי שדורשת הפסיקה.
אז מה השתנה לפתע? מדוע לאחר שהחליטו בכירי הפרקליטות כי בידיהם חומר חקירה עם סיכויי הרשעה גבוהים לעבירות השוחד, הם הסכימו, נענו ואולי אף עודדו את ביטול העבירות החמורות במסגרת הסדר הטיעון? היכן בדיוק נשמר האינטרס הציבורי? אם התביעה סבורה שיש בידה די ראיות להרשעה בעבירות שוחד ולפתע היא מסכימה ללא דיון הוכחות לבטל את סעיפי השוחד, מותר לתהות שמא לא היה ביטחון מלא בעת ההחלטה להגיש כתב אישום אם אכן יש די ראיות ולכן סיכויי ההרשעה בשוחד מלכתחילה לא היו גבוהים?
כך שמר לחיאני על סיכוי לחזור לכיסא ראש העיר / פרשנות
אם הראיות היו שנויות במחלוקת היה מצופה שהספק יפעל לטובת הנאשם, זאת לפי הכלל האומר "אם יש ספק הוא פועל לטובת החשוד או הנאשם" שהוא מאבני היסוד בשיטת המשפט. אז מדוע בכל זאת הואשם לחיאני בסעיפי שוחד, סעיפים שבסופו של דבר בוטלו במסגרת הסדר הטיעון? ככל הנראה גם בגלל שיקולים טקטיים לגיטימיים.
מבחינה עקרונית, הסדרי הטיעון הם בבחינת הכרח בל יגונה. חשיבותם להשגת הרשעתם של בכירי המעורבים בפשיעה ובשחיתות השלטונית היא רבה, ותכליתם אכן להביא לניקוי אורוות וליצור הרתעה. אולם מותר לשאול האם במקרה של לחיאני שכללה כאמור את מחיקת סעיפי השוחד ודרישה מוגבלת של עונש עד שנת מאסר תוך הטלת קלון משיגה את המטרה? לדעתי הושגה תוצאה הפוכה, שכן ביטול עבירות השוחד בשעה שלדעת המשטרה והפרקליטות יש די ראיות להרשעה שולח מסר ציבורי ומקצועי שגוי.
חזר כבומרנג למשטרה
המסר שעובר לציבור הוא שאדם יכול לבצע עבירות חמורות על החוק, לנצל את תפקידו, ולבסוף אם יש לאותו אדם את היכולות, ימירו לו את העבירות בסעיפים מופחתים ולגמרי לא בטוח שהדין ימוצה עד תומו. זאת ועוד, בהיעדר דיון הוכחות בבית המשפט, נמנעת מהציבור היכולת להבין לעומק כיצד פועלים הקרביים של פעולת השוחד השלטוני, אם אמנם היא קרתה כפי שצוין בכתב האישום.
מבחינה מקצועית, הסדר הטיעון מעלה סימני שאלה רבים ביחס לנחישות של מקבלי ההחלטות להגיע למיצוי הדין. אם אמנם היה די חומר להרשעה בשוחד, מדוע להקל? אם לא היה מלכתחילה די חומר ראייתי, מדוע להגיש כתב אישום חמור ואחר כך לסגת ממנו? האם נשמרו זכויות הנאשם?
הנזק שנגרם למאבק בשחיתות השלטונית עקב זיכוי או חתימה על הסדר טיעון הוא גבוה עשרת מונים מהתועלת בהרשעה בסעיפים מופחתים. עצם ההרשעה של בכירים בסעיפים מופחתים או טכניים טובה לשיח התקשורתי של הנאשם שיטען מעל לכל במה לחפותו המוחלטת. הנזק מאי-מיצוי הדין והטלת קלון בהסדר רב מאי-הגשת כתב אישום.
הלקח העיקרי ממשפט לחיאני הוא לנהל בעתיד חקירות ללא ליווי יח"צנים, שכן מהלך שכזה עלול לחזור לרשויות האכיפה כבומרנג. בסופו של יום, מדובר בתיק פלילי ולא בתיק תקשורת.
לכל הטורים של יעקב בורובסקי בוואלה! דעות
כרגע השאלה המרכזית היא שאלת הקלון, שהסיכויים להטלתו או אי-הטלתו שווים. המאבק בשחיתות השלטונית מחייב מדיניות של יד קשה ומיצוי דין בעבירות חמורות, כולל ענישה מרתיעה. אם כל אלה אינם בנמצא, עדיפה האופציה של נסיגה מכתב אישום על פני הרשעה טכנית ללא קלון.
הכותב הוא ניצב בדימוס שכיהן כמפקד המחוז הצפוני וראש אגף התכנון במשטרה. כמו כן, הוא עמד בראש צוות למאבק בשחיתות שלטונית במשרד מבקר המדינה
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד