להחיות את ההתכנסות מהגדה

הפצצה האחרונה של ראש הממשלה בנימין נתניהו על קידום חוק יסוד מדינת ישראל כמדינת היהודים מצטרפת לשורה ארוכה מאוד של הצעות ופתרונות שאבד עליהם הכלח. האם חוק היסוד המוצע יבוא לשלום? יביא לפתרון הסכסוך? אודה שאין לי דמיון כזה מפותח כדי לדמיין את פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעקבות חקיקת החוק הנ"ל.

מי שרוצה מדינה יהודית במלוא מובן המילה איננו יכול להתעלם מעתיד השטחים. מי שרוצה מדינה דו-לאומית, דה-יורה או דה-פקטו, מוזמן לספח את השטחים לישראל. במצב כזה קיימימם שלושה תרחישים אפשריים: ישראל תעניק את מלוא הזכויות למיליוני ערבים וכל ישראל תחדל מלהיות מדינה יהודית; ישראל תספח את השטחים ולא תעניק שוויון זכויות לערבים, או אז ישראל עלולה להידרדר בדיוק למקום עליו הצביע שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי - היינו אפרטהייד, בצורה כזו או אחרת; האפשרות השלישית היא לגרש את הערבים או מרביתם, מיהודה ושומרון. לא תהיה זו הערכה מופרזת לטעון שפתרון כזה בלתי אפשרי כיום.

יש המשתעשעים בסוג של פתרון שנוסה כבר ולא הצליח וגם אין סיכוי שיצליח בעתיד – אוטונומיה פלסטינית בשטחים תחת שלטון ישראלי. השאלה היא האם באמת הערבים יסכימו לפתרון כה מקורי? כל מי שעיניים בראשו מבין שאפשרות זו כנראית בלתי ריאלית לחלוטין. אז אפשר להשתעשע ברטוריקה כזו או אחרת, לחוקק חוקים ולהכריז הכרזות בומבסטיות. המציאות הנוכחית לא תשתנה.

הפרדיגמה שצריכה להנחות את ישראל, היא שבעתיד הנראה לעין אין כל אפשרות להגיע להסדר עם הפלסטינים: לא הסדר ביניים ולא הסדר קבע. אין ממש תקווה שהערבים יסכימו לוותר על זכות השיבה, ולא על הר הבית. הם גם לא יסכימו לחילופי שטחים ולא יוותרו על מזרח ירושלים. גם בישראל אין ולא יהיה בעתיד בקרוב שום כוח פוליטי המסוגל להעביר החלטות של פינוי כל ההתנחלויות, יסכים לזכות שיבה או למתן ריבונות פלסטינית או בינלאומית בהר הבית. זו אוטופיה שיש להשתחרר ממנה ומהר.

אין פתרונות מושלמים, לכן יש לבחור את רע במיעוטו. במשך עשורים רבים מנסים להגיע להסדר מוסכם והכישלונות מונחים בפנינו. הרע במיעוטו, לעניות דעתי, היא יוזמה ישראלית, מגובה בתכנית ברורה ולוח זמנים נוקשה, לקראת היפרדות חד-צדדית משטחי יהודה ושומרון, לא כולל גושי ההתיישבות הגדולים ולא מזרח ירושלים, תוך קביעת גבול ברור בין שתי הישויות. נכון, זהו סיפור עזה במהדורה חדשה או סיפור לבנון במהדורה יותר ישנה. שקלול היתרונות והחסרונות שבתכנית כזו, מוביל למסקנה שזהו הפתרון הטוב ביותר לעת זו כדי להיחלץ מן המצב הקיים שהוא מהווה סכנה ממשית לישראל. ההערכה היא שגם בזירה הבינלאומית תכנית ישראלית כזו תתקבל בהרבה יותר אהדה מאשר מהלכי הסרק שננקטו עד היום.

ואלה עיקרי התכנית המוצעת כאן:

1. ישראל תודיע שתוך שנה היא תשלים את תהליך ההיפרדות מערבי יהודה ושומרון תוך קביעת גבול המקבע בתוך ישראל את גושי ההתיישבות הגדולים. ישראל תפנה לאומות העולם לסייע לפלסטינים לממש את חלומם להקים מדינה משלהם בגבולות שנקבעו.

2. בתום השנה, ולאחר שישראל תבצע את התכנית, עליה להודיע לכול העולם שאין לה יותר תביעות מן הפלסטינים.

3. בהחלט ייתכן מצב שבו הערבים ינהגו כמו בעזה ויירו או ינסו לירות טילים עלינו. אם ישראל תנהג בחכמה, ללא חשש או מורא, ותבהיר שכל פגיעה בישראל תסתיים באסון בצד השני, יש סיכוי סביר שהפלסטינים יירתעו. הסכמים כתובים גם הם אינם מונעים אפשרות של ירי טילים. אם במצרים לא יקרו אירועים חריגים, יש לישראל פרטנר מצוין לטפל בחמאס שבעזה. גם לגבי יהודה ושומרון ניתן בהחלט למצוא פרטנרים בעולם הערבי שישתפו עמנו פעולה.

4. ישראל תיוותר כמדינת לאום יהודית ללא צורך לקחת אחריות על הנעשה בצד השני.

אלה עקרונות הבסיס של פתרון ריאלי יותר מכל הפתרונות האחרים. ישנן בתכנית זו סכנות, אך בראיה יותר מפוקחת הן פחותות מאלו שעלולות להיווצר. נחישותה של ישראל לא לאפשר כל פעולה נגדה ולהגיב במלוא העוצמה, הם ערובה להצלחת התכנית בסבירות גבוהה למדי. נזכיר רק שלמרות כל הסבל של אזרחי ישראל מטילים הנורים עליה מדי פעם ופעם, בעזה כמו בלבנון, ההרתעה עובדת טוב, אף על פי שישראל אינה נוהגת כראוי בתגובותיה שאמרות להיות חריפות הרבה יותר ממה שאנו עדים כיום.

הכותב הוא מומחה לביטחון לאומי

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד