פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גם אני נפגעתי מפרופ' חצרוני

      הפרופ' לתקשורת באוניברסיטת אריאל מתבטא לעתים באופן שגורם לאי-נוחות גם לליברלים שבסטודנטים. בתגובה למאמר שתמך בו, סטודנט לשעבר מנסה לגונן על האוניברסיטה

      המשפט הראשון ששמעתי בפעם הראשונה שפגשתי את פרופ' אמיר חצרוני היה על סקס, נשים וטלוויזיה. סטודנט בשנה הראשונה, דתי עם כיפה על הראש שנכנס לתוך הרצאה בנוכחות כ-70 סטודנטים, חלקם גם דתיים, ואין ספק שגם כאדם ליברל חוויתי מעט שוק לנוכח מילים כאלו.

      השבוע פרסמה שותפתי לספסל הלימודים בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, רונית אפטר, מאמר שביקש לסנגר על פרופ' אמיר חצרוני. במאמר משתפך היא סיפרה על פרופ' אמיץ שלא מפחד להביע את עמדותיו בציבור. בפאתוס ארוך היא תיארה אותו כ"איש רוח שמתנגד לחוק השבות ולמתן קצבאות לנזקקים, שתומך בביטול מעמדה של הרבנות, ואינו סבור שהטרדה מינית היא העבירה מספר אחת בחומרתה בספר החוקים". לאחר התיאור של האדם נועז שאינו מהסס להפנות עורף לתפיסות המקובלות הפנתה אפטר אצבע מאשימה כלפי האשמים האמתיים לדעתה: אנשי אוניברסיטת אריאל. כי מסתבר לטענתה ש"אין זה סוד כי הנטייה הפוליטית הדומיננטית באריאל היא ימנית-דתית".

      לא ראויה לתואר / דעה הפוכה

      עוד הוסיפה אפטר וטענה כי "אם מבקשת האוניברסיטה לדאוג לתדמיתה, לשמה הטוב ולמזער נזקים אקדמיים ומוסריים, מוטב שתבדוק את הגורמים אשר באמת מזיקים לה. בראש וראשונה אלו הם המטיפים הדתיים כגון תנועת חב"ד, עמותת תכלית ומדרשיות שונות ומשונות אשר תקעו יתד בקמפוס ומנהלות תעמולה גלויה להחזרה בתשובה".

      אפתח את תשובתי לאפטר בכך שאיני סבור שיש לפטר את פרופ' חצרוני. הפרופ' המכובד הינו פרובוקטור בלתי נלאה שמטרתו בעולם הינה להפיץ את עמדותיו אשר גם אם אינן בעייתיות כשלעצמן, אינן נמצאות בקונצנזוס כלל ועיקר. בתור מאמין גדול בחופש הביטוי השקפתי היא שיש להשאיר גם את הפרובוקטורים, את הפרופסורים הרעשניים, כי בהחלט יש מקום לאפשר חופש ביטוי גם לאלו אשר אינם נמצאים בקונצנזוס.

      אפטר מאשימה את האוניברסיטה ב"ימניות יתר" אם לפשט את מילותיה הגבוהות בשפת העם. בדומה לנרטיב של ארגונים ימניים באוניברסיטאות השונות, לקחה אפטר דוגמאות בולטות דוגמת העסקתו של ד"ר מיכאל בן ארי באוניברסיטה והפכה את דעת המיעוט של פעיל הימין הקיצוני לדעתם של כלל מרצי האוניברסיטה, זאת למרות שהדברים אינם עולים בקנה אחד עם המציאות. בבית הספר לתקשורת, בו מלמד חצרוני, רוב הסגל הבכיר אינו מזוהה עם עמדה פוליטית כלל או מזוהה עם עמדות הנמצאות בקצה השמאלי של המפה. אם להביא דוגמא בולטת, ניתן להציג את אחד המרצים המבוקשים והאהודים בבית הספר לתקשורת, ד"ר רפי מן אשר עמדותיו הינם עמדות מפלגת העבודה, דבר אשר אינו מפריע לתפקודו כמרצה מבוקש בקרב אותם סטודנטים.

      מוסר התלוי בהשקפה פוליטית

      אפטר מוסיפה ומאשימה באופן בוטה את האוניברסיטה במיסיונריות ומפנה שאלה כלפי הנהלת האוניברסיטה. "שאלה אחת שכדאי להפנות אל הגורמים אשר דורשים לפטר את פרופ' חצרוני היא מדוע הם רואים בו את מי שפוגע בכבודן של נשות הקמפוס, כאשר בפועל מי שרואה את האישה כחפץ היא דווקא היהדות האורתודוקסית שמככבת באוניברסיטת אריאל".

      אפטר מתעלמת מהנרטיב אשר בו מאמין פרופ' חצרוני שטען בעבר כי "ראוי לשבח במיוחד את כושר ההמצאה של בנות שבחיי היום יום אפילו אנסים מתועבים ונואשים לסקס נוטים לפסוח על פניהן מטעמי חוסר אטרקטיביות, על שהצליחו לבנות עולם פנטזיונרי עשיר ומלא זימה", זאת לטובת נרטיב אשר טוען כי מי שרואה את האישה כחפץ הינה היהדות האורתודוקסית. טענה, אשר גם אם הינה נכונה במאת האחוזים (והיא לא), אינה מהווה שום תירוץ לדבריו החמורים של חצרוני.

      פסקה אחרי פסקה מדחיקה אפטר את הטענות הקשות נגד חצרוני בתירוצים של "אם לא טיפלתם ביהדות האורתודוקסית באוניברסיטה איך אתם מעיזים לטפל בחצרוני". פסקה אחר פסקה היא משתלחת בגופים אשר מטרתם הינה העברת מידע על היהדות, ושאינם קשורים כלל ועיקר למעין המרה דתית אשר אליה רומזת הכותבת.

      טוב תעשה אפטר אם לא תירק לבאר ממנה שתתה, טוב יעשו האוניברסיטה אם יאפשרו את כלל ההבעות של חופש הביטוי וטוב יעשה אם זה לצד זה ישבו פרופ' אמיר חצרוני וד"ר מיכאל בן ארי תחת אותם כללים ואותן הבעות של חופש להבעת עמדה. דווקא כאדם דתי אשר ספג את אותם התבטאויות של חצרוני על בסיס שבועי ואת אותם שיעורים של חב"ד אותם השמיצה אפטר, אני מוחה על חד הצדדיות של הכותבת אשר בחרה להשמיץ צד אחד על מנת לנקות את הרפש מעל הצד השני.

      "כמי שלמדה באוניברסיטת אריאל, וגם למדה בקורסים של פרופ' חצרוני, כל רחשי הרעה סביבו נראים מנותקים וחסרי בסיס", סיכמה אפטר וביטלה בכך את קולותיהם של אלפי תלמידי חצרוני אשר הגיעו לשיעוריו, קוראי הסטטוסים הבוטים בפייסבוק, מאזיני הרדיו וצופי הטלוויזיה. בשם אותם סטודנטים שלמדו איתך באותם כיתות, אני בז לך על שדחפת את השיח הלגיטימי על חופש הביטוי לזרועותיהם של שונאי דת. אני מסכים עם עמדתך לגבי פיטוריו (או אי פיטוריו) ובו בזמן בז לך על שניצלת במה לגיטימית לטובת הכפשת אוניברסיטה שלמה והפיכתה לדתית קיצונית ולימנית קיצונית. במאמר דעה פרי עטיך הוכחת שמוסריות אינה תלויה בחופש דעה אלא בזווית ראיה פוליטית ודתית צרה וחסרת פתיחות כלשהי.

      הכותב הינו בוגר תואר ראשון בתקשורת באוניברסיטת אריאל ועורך אתר "כיפה"

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד