כאשר מבקשים לראות להיכן מופנית תדיר ההתקפה הציבורית והתקשורתית בכל הקשור למוסדות להשכלה גבוהה, ניתן לראות שאת רוב האש סופגת אוניברסיטת אריאל. עבור חלק מן הציבור הישראלי, אוניברסיטה זו נחשבת מסיבות פוליטיות לנטע זר באקדמיה. ממקום חשיבה זה לא ניתן שלא להגיע למסקנות שליליות באשר למוסד, עובדיו, וכל המתנהל בו.
האוניברסיטה, שמודעת לעמדה זו, מנסה להציג את עצמה כנקייה מפוליטיקה (למרות שההנהלה וסגל המרצים מאוכלסים באנשי ימין מובהקים), תוך שהיא ממזערת ומבטלת כל גורם שקשור למוסד ושעלול להיתפס כשנוי במחלוקת - בין אם בצדק או שלא בצדק. הבעיה היא, שאגב כך, עלולה האוניברסיטה לאבד נכסים רבים הן במישור האקדמי והן במישור המוסרי
דוגמא טובה לכך היא מקרהו של פרופ' אמיר חצרוני, שהאוניברסיטה מנסה בדרכים מגוונות להיפטר ממנו כבר למעלה משנה בלחץ גורמים חיצוניים. זאת בגין עמדותיו בענייני פמיניזם, דת ומדינה, עלייה וקליטה, עשירים ועניים, ועוד. לשיטת האוניברסיטה, איש רוח שמתנגד לחוק השבות ולמתן קצבאות לנזקקים, שתומך בביטול מעמדה של הרבנות, ואינו סבור שהטרדה מינית היא העבירה מספר אחת בחומרתה בספר החוקים - אינו רשאי להרצות על שיטות מחקר או תקשורת חזותית. זה נשמע מוזר ואפילו מגוחך, ומלמד בעיקר עד כמה מנותקת הנהלת האוניברסיטה מהאתוס האקדמי שמדבר על פתיחות, חופש ביטוי ונכונות לשמוע גם דעות שמחוץ לקונצנזוס. מעבר לכך, כאשר בודקים לעומק, אפשר לראות כי חלק ניכר מרעיונות ודעותיו של פרופ' חצרוני מתקבלים על הדעת ואף יש בהם תובנות חדשניות. גם אם אין זו הדעה הרווחת, אין זה אומר שזו עמדה מוטעית.
אין עמוד שדרה
אין זה סוד כי הנטייה הפוליטית הדומיננטית באריאל היא ימנית-דתית. מוזר שמוסד שצירף רק השנה את ד"ר מיכאל בן ארי הכהניסט לצוות המרצים, רואה דווקא בפרופ' חצרוני אישיות קיצונית מדי. צעד כזה מעיד על שיקול לא בהכרח מושכל, ועלול להחשיד כי הניסיון של האוניברסיטה לפטר את חצרוני נעשה מתוך כניעה ללחצים חיצוניים, ולא מתוך שיקול מעמיק ואובייקטיבי.
אם מבקשת האוניברסיטה לדאוג לתדמיתה, לשמה הטוב ולמזער נזקים אקדמיים ומוסריים, מוטב שתבדוק את הגורמים אשר באמת מזיקים לה. בראש וראשונה אלו הם המטיפים הדתיים כגון תנועת חב"ד, עמותת תכלית ומדרשיות שונות ומשונות אשר תקעו יתד בקמפוס ומנהלות תעמולה גלויה להחזרה בתשובה, אשר מקנה נקודות זכות אקדמיות לסטודנטים שנוטלים בה חלק; והרי הדת מיסודה רואה באישה כבעלת יעוד צר במיוחד לתשומת לבם של מי שמבקשים להגן על הסטודנטיות של אוניברסיטת אריאל מפני פרופ' חצרוני.
שאלה אחת שכדאי להפנות אל הגורמים אשר דורשים לפטר את פרופ' חצרוני היא מדוע הם רואים בו את מי שפוגע בכבודן של נשות הקמפוס, כאשר בפועל מי שרואה את האישה כחפץ היא דווקא היהדות האורתודוקסית שמככבת באוניברסיטת אריאל (וגם באוניברסיטת בר-אילן)? שאלה אחרת שיש להפנות לראשי האוניברסיטה היא מדוע היא נענית ללחצים חיצוניים מצד גורמים שאין להם שמץ של קשר לנעשה בקמפוס, ולעתים אף לא מכירים בזכות קיומה?
כמי שלמדה באוניברסיטת אריאל, וגם למדה בקורסים של פרופ' חצרוני, כל רחשי הרעה סביבו נראים מנותקים וחסרי בסיס. הפער בין המציאות לתדמית התקשורתית הוא אדיר. מותר כמובן להסתייג מעמדותיו של אדם, אך עמדות פוליטיות אינן יכולות להיות סיבה לפיטורין. כולי תקווה כי האוניברסיטה תתעשת ולא תיתן לתקשורת ולגורמי חוץ לחרוץ את גורל עובדיה, שכן אם תסכים אז באמת תיווצר לה בעיית תדמית.
הכותבת היא בוגרת תואר ראשון לתקשורת באוניברסיטת אריאל
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד