עמימות מבורכת

למן פריצתו של העימות בין רוסיה לאוקראינה לפני חמישה חודשים, ועל רקע הסלמתו ההולכת וגוברת בשבועות האחרונים, נשמעים בישראל קולות הקוראים למקבלי ההחלטות בירושלים להתייצב לצדה של ארצות הברית ולנקוט בעמדה ברורה וחד-משמעית נגד רוסיה. ביטוי לעמדה זו ניתן היה למצוא בין היתר במאמר שפרסם באתר זה השגריר שמעון שטיין ובו האשים את ישראל בשתיקה ובהתעלמות מהנורמות הגלובליות. אני חושב אחרת – עד כה ישראל הרשמית לא הביעה עמדה לגבי הנעשה באוקראינה – ועד שיתבהרו הדברים עליה להמשיך ולעשות כן.

מועמד לנשיאות באוקראינה ביקר בחשאי בישראל

הסיבה העיקרית שבגינה ישראל חייבת להימנע מנקיטת עמדה במשבר המתפתח – ועל אחת כמה וכמה מנקיטת עמדה פרו-אמריקנית, היא שמדובר בסופו של יום במשחק שחמט פוליטי. התייצבות לצד ארה"ב עלולה להביא להתרת הרסן ביחסה של קייב ליהודים בשטחה ולמדינת ישראל. בניגוד לדעה הרווחת, האופוזיציה האוקראינית, זו שהובילה את מהפכת המיידאן, רחוקה שנות אור מהאופן בו ניסו להציג אותה במחוזותינו: אוסף של מהפכנים צעירים ורומנטיים המורדים במוסכמות א-לה צ'ה גווארה. בפועל, מדובר בחבורה מאוד לא הומוגנית שבתוכה חברים מובילי דעה בולטים אשר מעולם לא הכחישו את שנאתם היוקדת לעם היהודי ולכל מה שהוא מייצג – אפילו יוזף גבלס היה מתגאה בהם.

לשם המחשה, בשנת 2005 שלח אולג טיאגניבוק מנהיג מפלגת "החירות" שמחזיקה כיום בכוח לא מבוטל בקייב, מכתב רשמי לנשיא אוקראינה דאז ויקטור יושנקו בבקשה רשמית לחקור את הפשיעה המאורגנת של יהדות אוקראינה – שלראשיה ייחס רצון לבסס ולבצר את שליטתם במשאבי המדינה – על חשבון האוקראינים כמובן. עוד קודם לכן עת נאם טיאגניבוק בטקס שהוקדש ללאומן הפשיסטי סטפן בנדרה הוא אמר את הדברים הבאים: "אנחנו צריכים להצדיע למי שלחם למען שחרור אוקראינה. כל הכבוד לצבא שנאבק נגד הגרמנים, הרוסים, היהודונים וכל שאר המזהמים שרצו לכבוש את המדינה שלנו. הגיע הזמן להחזיר את אוקראינה לאוקראינים. צריך לשים קץ לשלטון המאפיה של הרוסים והיהודונים". כל זה עוד לפני שהוזכרו המנשרים האנטישמיים המכוערים שהפיץ הארגון הקיצוני "המגזר הימני" שצמח מתוך המיידאן. האם לדעתו של שטיין ותומכיו על ישראל להתייצב לצדם של האנשים האלה?

על מנת להבין את המשבר באוקראינה לאשורו כדאי להפסיק להסתכל על המתרחש בפרספקטיבה דיכוטומית של שחור או לבן או של טובים ורעים. תמונה כזו לא תורמת דבר מלבד מצג שווא מסולף ומעוות של המציאות בשטח. אז כן, פוטין הוא בוודאי לא טלית שכולה תכלת, אבל הוא גם לא הצורר שאליו השוותה הילרי קלינטון לפני מספר שבועות. מזכירת המדינה לשעבר השוותה את פוטין להיטלר – לא פחות ולא יותר, ואם כך נשמעת מי שצפויה להתמודד על הנשיאות ב-2016 הרי שלישראל אין שום סיבה לעמוד לצדה של ארצות הברית שמוכיחה משבוע לשבוע שאין לקברניטיה הנוכחיים או הקודמים מושג קלוש במדיניות חוץ.

זאת ועוד, מי שמתעקש להציג את פוטין כמטורף בלתי נשלט שרק רוצה לכבוש עוד ועוד שטחים ומרחבי מחיה, מעדיף לאמץ נקודת ראות מאוד חד-ממדית שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות. ולדימיר פוטין מעולם לא הסתיר את העובדה שהוא רוצה להחזיר עטרה ליושנה ולהחזיר את רוסיה למרכז הבמה הבינלאומית. ואף על פי כן, יש הבדל גדול בין המטרה המוצהרת שהציב לעצמו לבין תרחישי האימה ההיטלריסטים שמציירים מתנגדיו באירופה ובארצות הברית. פוטין לא מטורף ולא משוגע – הוא אדם רציונלי – ומציאותי. דרך אגב, כל ניסיון להשוות בין ההתנהלות הישראלית בסוגיה דנן לבין תרחיש היפותטי (או שלא) ובו ארצות הברית לא תעמוד לצדה של ישראל בעת ההצבעה על שאלת שדרוג מעמדה של הרשות הפלסטינית באו"ם הוא לא יותר ממהלך דמגוגי שכדאי להיזהר ממנו. אין קשר בין הדברים ומידת המעורבות של הצדדים בשני הנושאים שעל הפרק שונה בתכלית. ועל כך נאמר – מה עניין שמיטה להר סיני?

בסיכומו של דבר, ממשלת ישראל פועלת נכון כשהיא לא מתערבת בנעשה באוקראינה ומתמקדת בשלב זה בעיקר במעקב אחרי הנעשה במדינה ובהושטת סיוע גלוי או סמוי לקהילות היהודיות באזור. זו המדיניות שעלינו לדבוק בה עד הודעה חדשה.

הכותב הוא מומחה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד