בסוף השבוע האחרון נהרגו בסוריה קרוב ל-200 בני אדם. כרבע מההרוגים היו אזרחים שלא היו מעורבים בלחימה, בהם שישה ילדים. זה היה סוף שבוע רגוע יחסית במלחמת האזרחים הסורית. בסוף השבוע שעבר, לשם השוואה, נהרגו בסוריה כ-270 בני אדם, בהם לפחות 14 ילדים. התקשורת העולמית כבר כמעט אינה מסקרת את ההרג ההמוני בסוריה, ו-200 מקרי המוות הללו זכו להתעלמות מוחלטת. העולם התעייף מסוריה, ולאחרונה הוא עסוק בטרגדיות צבעוניות יותר.
"אני מזהה יותר ויותר אדישות כלפי הדיווחים שלי מסוריה", מודה ט', דיפלומט שמדווח מהשטח על המלחמה האכזרית שגבתה עד כה את חייהם של כ-150 אלף איש. ט' מעביר דיווחים ארוכים ומפורטים על המלחמה כבר מתחילתה, וככל שהזמן עובר העניין בדיווחים שלו הולך ופוחת. בשבוע שעבר הוא הסכים לשוחח עם וואלה! חדשות ולספר על המלחמה בסוריה כפי שהוא רואה אותה בעיניו. התנאי היחיד שהציב לקיום הריאיון היה שלא נחשוף את זהותו, או את שם המדינה שאותה הוא משרת כדיפלומט מזה עשרות שנים.
הקרב על סוריה - כותרות אחרונות:
4 עיתונאים שוחררו מהשבי בסוריה: "טוב לראות שמים"
כך הופך חיזבאללה נערים בני 18 ללוחמים בסוריה
הריאיון לוואלה! חדשות שהכעיס את אסד: "מזימה ציונית"
ט' הוא איש של שטח. הוא מאמין שחובתו לעקוב מקרוב אחרי האירועים, קשים ככל שיהיו, כדי שיוכל להעביר דיווחים על סמך מראה עיניים, ולא רק הערות כלליות על המצב. לסיכונים שכרוכים בכך הוא מתייחס בצניעות: "אני לא חושב שהיה סיכון של ממש לחיי בתקופה שאני נמצא בסוריה, מעבר לכך ששהיתי סמוך למוקדים של לחימה והפגזות. אני משתדל להיות זהיר. בסופו של דבר, התפקיד שלי הוא לדווח הביתה על מה שקורה. זה דורש ממני לראות את המציאות בעיניים, אבל גם לשמור על זהירות ולא להיפגע, כדי שאוכל להמשיך בעבודה שלי".
מלחמת האזרחים בסוריה משתוללת כבר יותר משלוש שנים. ט' סבור שהחודשים האחרונים של המלחמה היו הקשים ביותר. "מה שקרה במהלך 2012 ותחילת 2013 זה שהמשטר הסורי איבד המון חיילים בניסיון לכבוש מחדש אזורים שנכבשו על ידי המורדים, כולל פרברים של הערים הגדולות: דמשק, חלב וחומס. קצב האבידות בצבא הסורי היה גבוה מאוד והמורל של הלוחמים היה ירוד. כדי להתמודד עם הבעיה, בחודשים האחרונים המשטר החליף טקטיקה במקום לנסות לכבוש את האזורים שבשליטת המורדים, כעת הצבא הסורי מטיל סגר הרמטי על האזורים הללו, בניסיון לכפות כניעה.
"כחלק מהטקטיקה החדשה, המשטר מונע משכונות שחיים בהן עשרות אלפי בני אדם כל גישה למים, חשמל, מזון ותרופות. לראשונה מתחילת המלחמה בסוריה, אנשים מתים כתוצאה מרעב. אפשר לראות את זה במחנה הפליטים הפלסטיני ירמוכ שבדמשק, בעיר העתיקה של חומס ובמוקדים אחרים. זה משחק סכום אפס. נקודת המוצא של המשטר היא שהמורדים פחות קשוחים ממנו, ושבסופו של דבר הם יישברו ויעבירו את השליטה לידי הצבא. בינתיים זה עוד לא קרה, ומי שמשלמים את המחיר הם מאות אלפי אזרחים חפים מפשע, שגוועים ברעב".
עד כמה אתה מתרשם שחיילי הצבא הסורי נאמנים למשטר אסד? בתחילת המלחמה עשרות אלפים ערקו משורות הצבא.
"מי שנשארו בצבא מחויבים בעיקר להישרדותם של המיעוטים הדתיים בסוריה, שרוב החיילים בצבא משתייכים אליהם. זאת בניגוד לעריקים, שרובם משתייכים לרוב הסוני במדינה. המיעוטים, באופן כללי, עדיין עומדים לימין המשטר. מצד שני, ההתרשמות שלי היא שרבים באוכלוסיות המיעוטים השונות לא פוסלים פיתרון פוליטי שלא יכלול את אסד, כל עוד הפיתרון הזה יכלול הכרה מפורשת בזכויות המיעוטים ויגובה במלחמת חורמה נגד האיסלאם הקיצוני. האנשים האלה לא בהכרח נלחמים למען הישרדותו של אסד, אלא למען הישרדות הקהילות שלהם. הם תומכים באסד כי הם לא רואים כרגע שום אפשרות אחרת להישרדותם".
את האווירה בבירת סוריה, דמשק, הוא מתאר כ"מתוחה והזויה". לדבריו, ישנו הבדל בולט בין מרכז העיר ש"עדיין מואר בלילה ומתפקד כרגיל ביום" לבין חלק מהפרברים, שהפכו לאזורי מלחמה לכל דבר. "קשה להסביר את הפער בין התאורה היוקרתית במרכז דמשק לבין החשיכה המוחלטת בפרברים. זה הפער בין חיים נורמליים, אפילו מפונקים באזורים מסוימים, לבין עוני קיצוני וסכנת חיים ממשית בכל פינה. מצד שני, גם הביטחון במרכז דמשק הוא אשליה. שומעים את הירי, את ההפגזות, את המטוסים, ואי אפשר לשכוח את רצף פיגועי התופת שהתרחשו בעיר בשנה שעברה".
"אסד יעמוד בהסכם עם המערב"
ט' לא יכול לאשר את המידע שהתפרסם בימים האחרונים על שימוש נוסף בנשק כימי בסוריה, אם כי הוא מכיר היטב את הטענות הסותרות של המשטר בדמשק ושל המורדים הסורים לגבי האחריות לאירוע הזה. הוא זוכר היטב, לעומת זאת, את האכזבה הקשה שאחזה בעם הסורי בפעם הקודמת בה המשטר עשה שימוש בנשק כימי, בקיץ 2013. "בשבועות שחלפו בין הדיווחים הראשונים על השימוש הנרחב בנשק כימי בפרברי דמשק, לבין ההסכם האמריקני-רוסי על הוצאת הנשק הכימי מסוריה, הייתה תקווה אמיתית בקרב חלק נרחב מהעם הסורי שארה"ב תתערב סוף סוף ותשנה את המציאות, בצורה שלפחות תקרב את סיום המלחמה", הוא אומר.
"המורדים קיוו, מן הסתם, שארצות הברית תדרוש את הסתלקותו של אסד מה שיאפשר לקיים משא ומתן אמיתי בין המשטר לאופוזיציה. האכזבה שאחזה ברחוב הסוני אחרי שנודע על ההסכם האמריקני-רוסי הייתה עצומה. ההסכם הזה למעשה הבטיח את הישרדותו של אסד למשך חודשים רבים. התחושה הייתה של בגידה. המרוויחים הגדולים היו האיסלאמיסטים: הרבה תומכים של האופוזיציה החילונית השתכנעו בן-לילה שאין עם מי לדבר בעולם המערבי".
את הישראלים מעניין במיוחד לדעת אם אסד באמת יעמוד בהסכם וייפטר מכל הנשק הכימי שהוא מחזיק.
"אני מאמין שבסופו של דבר הוא יקיים את הבטחתו ויעמוד בהסכם. זו הייתה ההערכה שלי בתחילת התהליך וכעת היא נראית נכונה. עם זאת, היה ברור מראש שאסד לא יעשה את זה מהר. למשטר יש אינטרס מובהק להאריך את התהליך, למרוח אותו על פני הרבה זמן. ברגע שהוצאת הנשק הכימי תסתיים באופן סופי, ארה"ב תוכל לנופף שוב במקל ולאיים בהתערבות צבאית. המשטר חושש מכך מאוד, ולכן הוא העדיף לגרור רגליים ולהוציא את הנשק הכימי לאט ובזהירות. הם קרובים כעת לסיום התהליך, ויהיה מעניין לראות את ההתפתחויות בשבועות הקרובים".
אתה חושב שאחרי הוצאת הנשק הכימי, איום צבאי מצד המערב יעלה שוב על סדר היום, או שהמערב ימשיך לנסות למצוא פיתרון דיפלומטי?
"אין לי מושג, עוד מוקדם לומר. דבר אחד ברור: התהליך הדיפלומטי שהתנהל בז'נבה בין המשטר למורדים, ושאמור להיות לו המשך, לא יכול להוביל לפיתרון כרגע. הפערים בין הצדדים עמוקים מדי. המורדים לא מוכנים לדון בשום סוג של פיתרון שאינו כולל את הסתלקותו של אסד. מבחינת אסד והקבוצה שמקיפה אותו, זה קו אדום. נוצר מבוי סתום שאי אפשר להיחלץ ממנו. האנשים במעגל הקרוב של אסד היו שותפים לפשעי מלחמה מחרידים בדיוק כמוהו, ולכן גם אם הם יהיו שותפים לפיתרון מדיני כלשהו, בטווח הרחוק ברור שאין להם עתיד ב'סוריה החדשה'. מבחינתם, יש רק שתי אפשרויות ניצחון או מוות".
ט' העריך עוד לפני השיחות בין המשטר לאופוזיציה, שהתקיימו בז'נבה לפני כשלושה חודשים, כי המשטר ינסה למקד את השיחות בסוגיות הומניטריות וימנע כל דיון במציאת פיתרון פוליטי. ההערכה הזו התממשה באופן מוחלט: במהלך השיחות בז'נבה הושגו הסכמות מינוריות בסוגיות הומניטריות, אך לא הושגה שום התקדמות לקראת סיום המלחמה. מעבר לכך, גם ההסכמות ההומניטריות לא הוכיחו את עצמן, שכן מאז תום השיחות המצב ההומניטרי בשטח רק החריף.
המשטר הסורי מרגיש שהמערב באמת מעוניין בהפלת אסד? בישראל יש מי שסבורים שהמערב דווקא השלים עם הישארותו בשלטון, כי האלטרנטיבה היא מדינת אל-קאעדה.
"המשטר רגיש מאוד להתבטאויות ופרסומים בנושא הזה, והם שמים לב לכך שיש קולות שמהדהדים את קו ההסברה של רוסיה, שנפילת אסד תביא להתחזקות של אל-קאעדה. פוטין הוא כבר לא היחיד שאומר את זה. מצד שני, גם המורדים ערים לטענה הזו, ולכן קבוצות המורדים כולל חלק מהגוש האיסלאמיסטי הכריזו מלחמה על אל-קאעדה, כדי להוכיח שלא צריך את אסד בשביל להיאבק בג'יהאד העולמי. המורדים יכולים לעשות זאת בעצמם. זה עזר: ההשפעה של אל-קאעדה בצפון סוריה נחלשה בחודשים האחרונים, היו להם כמה מפלות רציניות. מצד שני, התקשורת המערבית מתקשה להבדיל בין חלק מהקבוצות הללו לבין אל-קאעדה, וגם לאל-קאעדה עדיין יש נוכחות בשטח.
"אני יכול גם לומר בזהירות שיש ראיות שתומכות בטענת המורדים שהמשטר תמך באופן מודע באל-קאעדה, כדי להוביל אותנו למצב הזה בדיוק שהבחירה תהיה בין אסד לבין אל-קאעדה. האסטרטגיה הזו כמעט הצליחה, אבל שאר המורדים הבינו את הסכנה, ולכן האתגר הגדול של המורדים כיום הוא להילחם בו זמנית במשטר ובאל-קאעדה".
דור שלם של ילדים ללא עתיד
ט' עוקב מתוקף תפקידו הדיפלומטי לא רק אחר המצב בתוך סוריה, אלא גם אחר המציאות הקשה איתה מתמודדים מיליוני הפליטים שנמלטו מהמדינה ללבנון, ירדן, טורקיה, עיראק ומדינות נוספות. הוא מכיר היטב גם את הסיוע ההומניטרי שישראל מגישה לפצועים ופליטים מסוריה שמגיעים לגבול ברמת הגולן.
"במחנות הפליטים בכל המדינות השכנות המציאות קשה מאוד", הוא אומר, "זה לא מחזה נדיר לראות משפחה של 10 או 12 נפשות מצטופפת בחדר אחד. יש חוסרים בכל תחומי הסיוע, בחורף אנשים קפאו מקור ועכשיו מתחיל הקיץ הלוהט. מבחינת הפליטים מדובר בסיוט מתמשך. ארגוני הסיוע עושים הכול כדי לעזור, אבל יש גבול ליכולת שלהם, ורובם קורסים תחת העומס. בלבנון וגם בירדן הוצאות המחיה גבוהות יותר מאשר בסוריה, כך שגם פליטים שנמלטים עם כסף מידרדרים לאורך זמן למצבים איומים".
"הבעיה הגדולה ביותר, לדעתי, היא מצבם של הילדים. בסוריה עצמה ובמחנות הפליטים בגבולותיה יש מיליוני ילדים שהפסידו שנתיים ואפילו שלוש שנים של לימודים, בגילאים הכי קריטיים. דור שלם של ילדים סוריים איבד את הזכאות שלו לחינוך. מדובר על נזק לטווח ארוך. זו פגיעה אנושה בסיכוי של הילדים הללו להצליח בחיים. בירדן וגם בלבנון נעשים מאמצים אדירים מצד הממשלות לספק חינוך לילדים הסורים באמצעות 'משמרות כפולות' בבתי הספר, אבל המספרים כל כך גדולים שאין מספיק מורים כדי לעמוד באתגר. רק בעוד הרבה שנים אפשר יהיה להבין את גודל הנזק שנגרם בעקבות המלחמה".
איך אתה מצליח לא להתייאש?
"אני מאמין שהעבודה שלי כדיפלומט חשובה, ברמה ההומניטרית והפוליטית כאחד. אני משתדל לדווח על כל התפתחות שמתרחשת בשטח במהירות האפשרית. אני מרגיש שישנה עייפות מסוימת בעולם כלפי המלחמה בסוריה, שהולכת ומתמשכת בלי שנראה פיתרון באופק. התפקיד של הדיפלומט במצב כזה הוא להישאר מעורב ומעודכן, ולשמור גם על הבוסים שלו בבית מעורבים ומעודכנים, כי רק כך אפשר יהיה למצוא פיתרון. התעלמות היא לא אופציה".
אבל אולי האדישים פשוט מבינים שאין פיתרון ולא יהיה אחד כזה בטווח הזמן הקרוב?
"בשורה התחתונה, הדבר היחיד שיוביל להוביל לירידה במפלס האלימות זה הסכם על העברת השלטון. הסכם כזה יאפשר למשטר ולמורדים לפתוח במשא ומתן אמיתי על הבטחת זכויות המיעוטים ב'סוריה החדשה'. גם אז יהיה קשה מאוד למצוא פיתרון ולשים קץ למלחמה, אבל זה לפחות יהפוך מבלתי סביר לאפשרי".
לפניות לכתב אמיר תיבון - amir.tibon@walla.co.il
(עדכון ראשון: 14:55)