פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ביום טוב רואים את הדגלים השחורים של אל-קאעדה

      אל תאמינו לאסד. רוב שטחה של סוריה עדיין נמצא בידי המורדים, והאיסלאמיסטים מבססים את אחיזתם ברמת הגולן. וגם: פיצול האישיות של הפלסטינים בכל הנוגע למשא ומתן

      מורדים סורים באזור לטקיה, אפריל 2014 (רויטרס)
      מורדים סורים מצטלמים בחוף הים באזור לטקיה (צילום: רויטרס)

      החדשות האחרונות ממלחמת האזרחים בסוריה לא מבשרות טובות לאזרחי ישראל תושבי רמת הגולן. גם לא לאזרחים הסורים מצדו השני של הגבול. רוב רובו של הגולן הסורי נפל בידי האופוזיציה. בכל המרחב הסורי שמול ישראל בגולן נותרו שתי מובלעות בשליטת המשטר: קונייטרה שבמרכז הרמה וחאדר, האזור הדרוזי בצפון הרמה הסורית.

      הנוכחות של הפלגים המזוהים עם אל-קאעדה מורגשת היטב. יתרה מזאת, ארגון ג'בהת א-נוסרה, שנולד כסניף הסורי של אל-קאעדה בעיראק, שולט כיום במרחב הדרומי של רמת הגולן הסורית. מהצד הישראלי של הגבול ניתן להבחין בדגלים השחורים של ג'בהת א-נוסרה מתנוססים על בתי הכפר כודנא. ועדיין, צריך לסייג, לא כל המרחב שבשליטת האופוזיציה נפל לידיים איסלאמיסטיות. במובן הזה, רמת הגולן אינה שונה משאר חלקי סוריה. גם בה פועלות קבוצות רבות המתנגדות למשטר, ללא יד מכוונת או פיקוד מרכזי. בחלק מהאזורים בולטת הדומיננטיות של האיסלאמיסטים, באחרים שולטים פלגים מתונים יותר. המשותף להם הוא האיבה לבשאר אסד.

      מורדים איסלאמיסטים בסוריה, אפריל 2014 (רויטרס)
      מורדים איסלאמיסטים באזור חלב (צילום: רויטרס)

      בתחילת השבוע טען הנשיא סוריה בנאומו כי האלמנטים הצבאיים של המרד נגדו יבואו לסיומם כבר השנה. ספק אם היה לו על מה לבסס את התיאוריה הזו, מלבד אולי האדישות הבינלאומית למעשיו. בשבועות האחרונים עשה צבאו של אסד שימוש בנשק כימי, פחות קטלני ומוכר מזה שבאמצעותו הרג 1,400-1,700 אנשים באוגוסט שעבר, אבל עדיין נשק כימי.

      נשיא סוריה מבין כי לנוכח הגיבוי הרוסי-סיני במועצת הביטחון וחולשתה יוצאת הדופן של ארה"ב בזירה הבינלאומית, הוא יכול להמשיך לפעול ככל העולה על רוחו. הקו שנקט הנשיא ברק אובמה בעקבות הטבח הכימי באוגוסט בפרברי דמשק - להימנע בכל מחיר מעימות צבאי - הוביל את דמשק ואת מוסקבה (ובמידה מסוימת אפילו את ירושלים ורמאללה) למסקנה ש"אין בעל בית".

      על (היעדר) ההיגיון של מדיניות החוץ האמריקנית בשתי כהונותיו של אובמה עוד בוודאי ייכתבו ספרים ומחקרים רבים. אלא שבינתיים סוריה ממשיכה לבעור. קשה לאמוד את מספר ההרוגים שכנראה חצה את ה-150 אלף, הכלכלה המקומית ניזוקה באופן שייקח עשרות שנים לשקם, ומיליוני בני אדם שאיבדו את בתיהם נהפכו לפליטים ולעקורים.

      המלחמה רחוקה מהכרעה. המצב בגולן ובאזור חורן מבליט עד כמה דבריו של בשאר ביום ראשון היו יותר בגדר משאלה, מאשר אמירה שמשקפת מציאות. רוב שטחה של סוריה עודנו נמצא בשליטת מתנגדי הנשיא. המורדים הגיעו להישגים לא מבוטלים באזורים אלה וכן במעברי הגבול לטורקיה ואפילו באזור העלאווי של לטקיה. בחלק הכורדי המשטר אפילו לא מתיימר להתמודד עם מתנגדיו. ובכל זאת, בשאר וצבאו רשמו כמה הצלחות בשבועות האחרונים, דווקא באזור הגבול עם לבנון.

      תומכי בשאר ובהם גדודים של חיזבאללה, טיהרו את רוב רצועת הגבול עם לבנון מקיני האופוזיציה. השבוע כבש מחדש הצבא הסורי את מעלולה, עיירה נוצרית ידועה, גם היא באזור הגבול והרי קלמון. הצבא סוריה בשיתוף חיזבאללה מבקש לכבוש את רכס ההרים במטרה לנתק את המורדים בסוריה מלבנון, למנוע זליגה של ג'יהאדיסטים לשם ולהחליש את הסיוע שמקבלים מתנגדי בשאר בפרברי דמשק ממוקדי האופוזיציה באזור הגבול.

      כוחות הנאמנים לנשיא סוריה בשאר אסד חוגגים לאחר שכבשו כפר בהרי קלמון, אפריל 2014 (רויטרס)
      נאמניו של אסד חוגגים לאחר שכבשו כפר בהרי קלמון (צילום: רויטרס)
      מנזר בעיירה הנוצרית מעלולה בסוריה, אפריל 2014 (רויטרס)
      מנזר בעיירה הנוצרית מעלולה (צילום: רויטרס)

      במקומות אחרים המשטר מסתפק בשמירה על האחיזה, לדוגמה באזור מעבר הגבול קונייטרה מול ישראל ובחאדר, האזור הדרוזי מול מג'דל שמס. הדרוזים ברמה הסורית חוששים מהאיסלאמיסטים. אולי משום כך הם הקימו מליציות מקומיות שנלחמות לצד בשאר ואפילו מנהלות קרבות נגד כפרים סוניים סמוכים המצויים בשליטת האופוזיציה.

      "אימון מתקדם" באיראן

      הנוכחות הצבאית של תומכי אל-קאעדה בגולן הסורי מצד אחד, והצבא הסורי המעובה בלוחמי חיזבאללה מהצד השני, יוצרים חזית נפיצה ורגישה לישראל. חיזבאללה כבר הבהיר בפומבי שזירת ההתגוששות שלו עם מדינת ישראל תהיה מעתה ברמת הגולן. הנחת העבודה של ישראל היא שהניסיונות של חיזבאללה מלפני כמה שבועות לפגוע בכוחות צה"ל באמצעות מטעני חבלה על הגבול לא היו האחרונים. הארגון השיעי ניצל כנראה את הסיוע של צבא סוריה כדי להקים זירות מטענים נוספות, שעד כה לא ברור היכן הן ממוקמות (ואם הן אכן קיימות בוודאות). אם צה"ל ישוב לתקוף שיירות של חיזבאללה בלבנון, ייתכן שמטענים אלו יופעלו.

      חיזבאללה הפך את רמת הגולן למגרש המשחקים שבו הוא סוגר חשבון עם ישראל בגין פעולותיה בתוך לבנון. אך בינתיים, הוא משקיע יותר ויותר מאמצים ומשאבים במלחמת האזרחים בסוריה. בתחקיר מיוחד שפרסמה השבוע סוכנות הידיעות הצרפתית נטען כי 5,000 אנשי חיזבאללה נלחמים כעת על אדמת סוריה. הארגון גייס בשנה שעברה לא מעט צעירים בני 18 ומעלה למטרה זו בלבד ושלח אותם לאימונים שנמשכו חודשים - תחילה בבקעא ולאחר מכן "אימון מתקדם" באיראן. מקורות בחיזבאללה טענו בתחקיר שגיוס החיילים החדשים נעצר באחרונה בגלל מספר המתנדבים הגדול ללחימה בסוריה.

      המעורבות של חיזבאללה בסוריה הביאה עמה לשינוי מהותי בשיטות הפעולה של הארגון. מלחימת גרילה עבר חיזבאללה ליישם שיטות לחימה של צבא סדיר הנלחם לצדו של צבא אחר – הצבא הסורי. למרבה האירוניה, אנשי חיזבאללה סיפרו בתחקיר הצרפתי שדווקא החיילים הסורים מפגינים רמת לחימה ירודה בהשוואה ללוחמים המאומנים של הארגון.

      האמת על פי סאיב עריקאת

      ושוב פיגוע ירי בחברון ושוב התפרעויות בהר הבית. ועמם חוזרים גם הדיבורים על הסלמה באלימות לנוכח המשא ומתן התקוע. לא ברור הפעם אם אכן יש קשר בין הדברים. אין מדובר ב"גל", אלא בפיגוע בודד שלא ידוע מי אחראי לו. ייתכן שדווקא ארגונים כמו חמאס והג'יהאד האיסלאמי עומדים מאחורי הפיגוע וההתפרעויות, בניסיון לשמר את הקיפאון המדיני. התמונות שנראו ביום רביעי בבוקר בהר הבית מבהירות שאין מדובר באירוע ספונטני. במסגד אל-אקצא נאספו מבעוד מועד מספיק אבנים וזיקוקי די נור כדי שהמקום ייראה ובעיקר יישמע כמו זירת קרב.

      שוטרים חוסמים את הגישה לפלסטינים למסגד אל-אקצא בהר הבית, אפריל 2014 (רויטרס)
      שוטרים חוסמים את הכניסה למסגד אל-אקצא, השבוע (צילום: רויטרס)

      חמאס אינו מעוניין בתשעה חודשים נוספים של משא ומתן בין ישראל לרשות, אלא בערעור המצב בגדה שאולי אף יוביל להתפוררות הרשות הפלסטינית ולהיחלשות הפתח. מכאן הניסיון הדי גלוי לסכל את המשך המשא ומתן באמצעות פעולות טרור או התססה סביב מסגד אל-אקצא. בהר פועלות כמה קבוצות איסלאמיסטיות, והדומיננטית שבהן היא זו של הפלג הצפוני ושל החמאס. הם אלה שהניפו שם בזמנו כרזות תמיכה בנשיא מצרים המודח מוחמד מורסי והם גם אלה שעומדים כנראה מאחורי הניסיונות האחרונים להדליק את התבערה בהר.

      מנגד, הרשות הפלסטינית ממשיכה לסבול מפיצול אישיות בכל הנוגע למשא ומתן. המשך השיחות עם ישראל הוא אינטרס מובהק של בעלי השררה ברשות. הם יודעים שפיצוץ בשיחות עלול להוביל להסלמה של ממש ויאיים על יציבות הרשות - כפי שרוצה חמאס. ועם זאת הקו שהרשות נוקטת אל מול ישראל בתקשורת הפלסטינית הוא לעומתי ומיליטנטי. הפלסטינים עושים מאמץ גדול להסוות את השיחות עם ישראלי ואת ההתקדמות שנרשמת בהן, אולי כדי להימנע מאכזבה בדעת הקהל. המדיניות של בכירי צוות המשא ומתן היא לעורר אפס ציפיות. מכאן הדיווחים החוזרים ונשנים בתקשורת הפלסטינית על כך ש"לא נרשמה שום התקדמות בשיחות", על אף שיש כזו.

      הגדיל לעשות השבוע ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני סאיב עריקאת, שבזמן אחד מהמפגשים עם הישראלים אמר בראיון לאחד מכלי התקשורת בישראל שאין מפגש כזה ושהוא נמצא בכלל באזור יריחו. זו לא הפעם הראשונה שעריקאת נוקט טקטיקה תקשורתית שבמילים עדינות ניתן לכנותה "אי אמירת אמת".

      אבו מאזן וסאיב עריקאת בפגישת שרי החוץ של הליגה הערבית בקהיר, אפריל 2014 (רויטרס)
      המשך המו"מ הוא אינטרס של אנשי השררה ברשות. אבו מאזן ועריקאת בקהיר (צילום: רויטרס)

      שר הווקף והדתות הפלסטיני מחמוד אל-הבאש הנחשב למקורבו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן נפגש השבוע ברמאללה עם קבוצה של עיתונאים ישראלים. המסר היה מפויס. "שני העמים צריכים לחיות על האדמה הזו ויש בפנינו כמה אופציות", אמר. "האחת - זו שאנו רוצים בה, של שתי מדינות. במשא ומתן נקבע היכן יעבור הגבול בין המדינות והיכן תהיה מדינת פלסטין. השנייה - מדינה אחת עם זכויות שוות לכל. אנחנו נסכים למה שתבחר ישראל מבין השתיים". וישנה כמובן האפשרות השלישית: המשך ההסלמה והאלימות. בשלב זה סיפר אל-הבאש לעיתונאים על אמו. "באינתיפאדה הראשונה הגעתי לבית אמי וראיתי שהיא צופה בטלוויזיה ובוכה. שידרו אז כתבה על הלוויה של חייל ישראלי שנהרג בשטחים. שאלתי אותה למה היא בוכה, הרי מדובר בחייל ישראלי. היא סיפרה לי שהראו את אמו של החייל ממררת בבכי. 'חשבתי עליך ועליי', היא אמרה לי, 'על מה שהיה קורה אם אתה היית שם'.

      "אני אומר לכם, אל תתנו לאימהות לבכות ולילדים לגדול ללא ביטחון. יש לנו הזדמנות היסטורית להגיע לשלום. אנחנו אומרים במפורש, זו אינה מלחמת דת, זהו סכסוך על קרקעות ועבורנו בני האדם, חיי אדם, חשובים יותר מהאדמה. וכדי לשמור על חיי אדם, ניתן להגיע להסכם על האדמה".