אירועי יצהר האחרונים אינם אלא סממן נוסף לניסיון של ההתנחלויות השונות ושליחיהן בממשלות ישראל למיניהן, כולל זו של היום, להכריז על עצמאות וניתוק ממדינת ישראל הרשמית. לא, אין כוונה לחלק את הארץ מחדש ולא את ירושלים אלא להכתיב למדינה שלמה מה לעשות. יצהר היא דוגמה מצוינת לכיפוף מוסדות המדינה במשך שנים רבות לגחמות של המתנחלים והמנטורים הרוחניים שלהם היודעים, בדיוק רב, מה יועד ולמי.
שליחיהם בכנסת ובממשלה אינם נרתעים מפגיעה בביטחון המדינה ובכוחות הביטחון כדי להשיג את מטרותיהם. קדושת הארץ קודמת עבורם לקדושת חיילי צה"ל, ריבונות מוסדות המדינה וכדומה. קביעה זו לא תמצא חן בעיני המקטלגים את אזרחי ישראל בין שונאי ההתנחלויות, עוכרי ישראל מושבעים - לבין אוהבי ישראל והציונים האולטימטיביים, מלח הארץ וגואלי אדמותיה, חלוצים מודרניים הרואים את הנולד דרך הפריזמה של אידיאולוגיה דתית-פנאטית המתירה התגרות ופגיעה במי שאיננו חושב כמותם, משמע יהודים בעלי עמדה אחרת ולא ערבים משוקצים.
הדמוקרטיה עבור שלוחי ריבון העולמים עלי אדמות וחייליה הקדושים איננה אלא כלי להשגת מטרות דתיות מאוד מוגדרות. עבור "עוכרי ישראל" שאינם סבורים כמותם, מתגייסים לצה"ל ופועלים לפי פקודותיו, הדמוקרטיה היא אמצעי לחיים נורמטיביים יחד, מכנה משותף לחברה שקמה לפני 66 שנה ורוצה להמשיך לחיות חיי חירות. עבור "שלוחי אלוהים עלי אדמות", במקום שבו יש התנגשות בין דמוקרטיה לבין הדת, כפי פרשנותם, על הדת לגבור על הדמוקרטיה. חיילי צה"ל שהותקפו ונבזזו ביצהר הם בעיני המתנחלים שלוחי הדמוקרטיה המשוקצת המבצעים פקודות בלתי חוקיות בעליל בעוברם על הוראות נציגי אלוהים עלי אדמות.
עוד מקרה ועוד מקרה
יחסי הצבא והמתנחלים מתוחים ביותר. לו הייתה זו הפעם הראשונה שחוליגנים פנאטים בהתנחלויות פוגעים בחיילי צה"ל, היינו אולי מקבלים את טענות חסרות השחר של דוברים רשמיים של המתנחלים או עיתונאיים מטעמם דוגמת אמילי עמרוסי במאמרה האחרון ב"ישראל היום", אך מה לעשות ששר ההיסטוריה עדיין זוכר היטב אירועים דומים ואף יותר קשים מזה שקרה ביצהר. קחו לדוגמה את מינויו של אלוף פיקוד המרכז, ניצו אלון, אשר "זכה" לקבלת פנים לא אוהדת של המתנחלים. וכך אחד מראשי הקבוצה המיליטנטית באזור בהתייחסו למינוי האלוף החדש: "המינוי מוכיח שכל רצונו של שר הביטחון הוא להגדיל את הלהבות ולהביא למלחמת אחים. אלון הוא איש שמאל קיצוני שמקומו במפלגת מרצ ולא בצה"ל".
ביצהר, שם נזכרו בדבריו של אלון לפיהם המתנחלים יפתחו באש במקרה של פינוי, אמרו כי "אירועי היום מעידים כי האמירה הייתה חסרת בסיס ואנו מקווים שבתפקידו החדש כאלוף הפיקוד יידע אלון להכיר לעומק את אוכלוסיית התושבים ביהודה ושומרון וייזהר מאמירות קשות שלא מוסיפות שלום ופיוס. אנו מקווים שבתפקידו החדש יידע אלון לכפר על התנהלותו הפוגענית כנגד ההתיישבות".
חד ברור ובהיר יותר מכך אי-אפשר להתבטא נגד מי שמונה לעמוד בראש כוחות הביטחון האמורים לשמור על אותו המתנחל ומשפחתו. אותה חבורה של מתנחלים לא התביישה לפרסם שתרגום שמו של אלון הוא אייכמן. אז עמרוסי תגיד שזו לא דוגמה מייצגת. אז מה? מה לעשות שההנהגה הממוסדת של המתנחלים יצאה בחריפות נגד מינוי אלון לתפקיד כי הרי הם צריכים להחליט במדינה שהם הקימו בתוך מדינת ישראל ולא ההנהגה הנרמסת של המדינה.
והנה עוד ידיעה שפורסמה באחד מכלי התקשורת ב-13 בדצמבר 2011: "עשרות פעילי ימין חדרו הלילה לבסיס החטיבה המרחבית אפרים, סמוך לקלקיליה, השחיתו כלי רכב צבאיים, הבעירו צמיגים ויידו אבנים על מפקד החטיבה, אל"מ רן כהנא וסגנו, שדלת הג'יפ בהם נסעו נפתחה בכוח. סגן מפקד החטיבה נפצע קל לאחר שאחת האבנים פגעה בראשו. כוחות משטרה וצבא הדפו את המתפרעים, אך איש מהם לא נעצר". אז יגידו המלעיזים ששוב הח"מ עושה שימוש נלוז באירוע ספורדי כדי להכתים את כל המתנחלים.
היינו יכולים להמשיך ולדוש בנושא אך דומה שהמסר העיקרי הובן: המתנחלים מנסים להכתיב למדינת ישראל כולה מה לעשות ואיך לעשות. הם מרגישים כמדינה בתוך מדינה ואוי למי שמערער על סמכותם. הבעיה היא שהרכבת יצאה מזמן מן התחנה וידו של השלטון קצרה מלעצור אותה.
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד