רון פונדק, אחד מאדריכלי הסכמי אוסלו ומפעילי השלום הבולטים בישראל, הלך הבוקר (שישי) לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, והוא בן 59. טרם נמסר מועד הלווייתו.
פונדק היה שותף פעיל לניסיונות לקידום פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בראשית שנות ה-90 הוא היה מעורב ביצירת ערוץ השיחות החשאי עם הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) באוסלו, בידיעתו של שר החוץ דאז, שמעון פרס. בהמשך, הוא אף היה חבר בצוות המשא ומתן הישראלי המצומצם שניסח את הסכם הצהרת העקרונות עם אש"ף, ואשר נחתם בוושינגטון ב-13 בספטמבר 1993.
בשנים שלאחר הסכם אוסלו, היה פונדק מעורב בכמה יוזמות שלום, קבוצות מחקר, ועדות היגוי וקבוצות עבודה אשר ביקשו לקדם שלום ישראלי-ערבי. בין השנים 2000-1994 היה פונדק בין הדמויות המרכזיות שהובילו ערוצי דיאלוג שונים עם הפלסטינים. אותם ערוצים כונו Track Two, ובהם נדונו במשותף נושאים מקצועיים ומדיניים שהיו קשורים להצעה להסדר קבע בין ישראל לפלסטינים, בהם הבנות ביילין-אבו מאזן. תוצרי שיחות אלו באו לידי ביטוי בוועידת קמפ דיוויד שהתקיימה בשנת 2000, ובוועידת טאבה. פונדק נמנה גם עם מנסחי יוזמת ז'נבה ב-2003.
עד מותו, היה פונדק חבר ועדת ההיגוי של קבוצת Aix וחבר ועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה. כמו כן, הוא שימש היו"ר המשותף של פורום ארגוני השלום הפלסטיני ישראלי. בין השנים 2001-2012 שימש גם מנכ"ל מרכז פרס לשלום. טרם הצטרפותו למרכז, שימש מנהל שותף של הקרן לשיתוף פעולה כלכלי (ECF), ארגון ישראלי המקדם נושאים שונים מדיניים וכלכליים הקשורים בתהליך השלום.
"אנסנו את הפלסטינים והפכנו אותם לשפחה שלנו"
בראיון שהעניק לפני כשנה למגזין "טיים אאוט" לרגל צאת ספרו "ערוץ חשאי - אוסלו: הסיפור המלא", תיאר פונדק את היחסים בין ישראל לפלסטינים. "אנחנו אנסנו את הפלסטינים והפכנו אותם לשפחה שלנו", אמר. "זה כמו שנותנים לעבד עצמאות ואחר כך צריך לחיות איתו - זה תהליך הדרגתי. אם זה יקרה נהדר. אם לא לא נורא. לא צריך לכפות את זה, אבל צריך להסתכל על זה כפוטנציאל חיובי. אם נסתכל מראש על היחסים כפוטנציאל שלילי ותוך רצון להתנתק, תמיד יהיו אלמנטים מרחיקים".
הוא הביע ספקנות רבה בנוגע ליכולת של ההנהגה הנוכחית בישראל להגיע להסכם שלום. "נתניהו לא יכול לעשות הסכם קבע", טען. "הוא לא יכול לחלק את ירושלים. היום, במבנה הפוליטי הנוכחי והמנהיגים שקיימים, אני לא רואה אף אחד מהסוג הזה, לא במפלגת העבודה ולא במקומות אחרים. מאידך, אני רואה בחוץ אנשים שיש להם את העמדה ואת היכולות לעשות את זה. ראינו לאחרונה קבוצת אנשים מהסוג של יובל דיסקין וגבי אשכנזי, שעמדותיהם מאוד ברורות, הבנתם את העתיד מאוד ברורה והם בעלי יכולת השפעה על הציבור לעשות את המהפך. שלא תטעה: אני לא חסיד שוטה של אנשי ביטחון בתור ראשי ממשלה, רחוק מזה. זה גורם לי תחושות לא נוחות. אבל אני אומר שברגע מסוים, כמו שרבין היה האיש הנכון במקום הנכון, אתה צריך דמות כזאת, שתשכנע אזרחים שגדלו על האתוס הביטחוניסטי ששלום הוא לטובת המדינה".
הוא גם טען שאבו מאזן אינו המנהיג האולטימטיבי לחתימה על הסכם. "אדם כמו מרואן ברגותי, ואני מכיר אותו די טוב, הוא הרבה פחות מדינאי מאבו מאזן, אבל אצטט לך שורה שאמר יום אחד לקבוצה בנוכחותי: 'אני אלחם בכם עד שתסכימו לעשות איתי שלום מהסוג ששני הצדדים יסכימו לו'", אמר בתשובה לשאלה אם יש יורש ראוי ליו"ר הרשות הפלסטינית. "המהות שלו היא של שתי מדינות לשני עמים ושלום. ההבדל בינו לבין אבו מאזן הוא שכדי להגיע לשם הוא מוכן גם להפעיל אלימות. זה הבדל בטקטיקה אבל לא באסטרטגיה. האסטרטגיה זהה לזו של אבו מאזן".
עוד חדשות מהארץ:
בעקבות האלימות: פלוגת לוחמי מג"ב הוצבה ביצהר
בשל איום הפרישה של בנט: הבית היהודי בדיון דחוף
לאבו מאזן יש תוכנית פעימות משלו, וישראל מוטרדת / אבי יששכרוף
לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il