שר הביטחון משה יעלון פיקד בעבר על חייל מרדן וחצוף, שנדרש לעבור תיזוז. החייל התבקש להחליף מחסניות בנשק בפרקי זמן קצובים פעם אחר פעם עד שנשבר וצעק, "די. נמאס לי. למה לא זורקים על הערבים הללו פצצה אטומית ונגמור עם זה". הרצון להחריב ולהרוס ברגע אחד תמיד קיים. על פי שיטתו של יעלון, צריך להמתין בסבלנות ולא לפעול בדרך מתלהמת. צריך לבחור את הרגע הנכון לקבל את ההחלטה גם אם היא קשה.
מאחורי גבו של שר הביטחון אומרים שהוא "בוק" ו"מרובע". מספרים שהוא טירון פוליטי ופולט מחשבות סדרתי. שר הביטחון מודע לריכולים ולתגיות שמנסים להדביק לו ומגחך על כך בגלוי עם מקורביו. יעלון הוא בהחלט סוג אחר של שר ביטחון - יותר רגוע, פחות מתלהם. מאז שהוא נכנס ללשכת שר הביטחון חלפו שנה וחודש, וקומה מספר 14 במשרד הביטחון משדרת יציבות. יעלון הפך לתמיסת רגיעון אחרי הסערה שפרצה בין שר הביטחון לשעבר אהוד ברק והרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי.
זו הייתה שנה רוויה באירועים ביטחוניים בכל הזירות, ולמרות זאת היציבות נשמרת ומאזן ההרתעה הכללי של צה"ל נותר חזק. כניסתו של יעלון לתפקיד השר לוותה במתח גואה בזירה הסורית. חרף תמיכת רוסיה, איראן וחיזבאללה בסוריה, נראה היה שבשאר אסד עומד ליפול. השימוש של אסד בנשק כימי הכניס אותו בין כוונות הנשק של המערב, אך ברגע האחרון הפגין נשיא ארצות הברית ברק אובמה חולשה, שעד היום מהדהדת במזרח התיכון, כשהסתפק בהוצאת הנשק הכימי מידי המשטר העלאווי. הנזק הביטחוני-מדיני שנגרם כתוצאה מתהליך קבלת ההחלטות בבית הלבן, פוגע בכוחה של המעצמה האמריקנית במזרח התיכון. ביקורת דומה יצאה מגרונו של יעלון בשיחות סגורות, שהגיעו לכלי התקשורת בדרכים עקלקלות.
יעלון קבע כלל ברור - כל מקור ירי בכל הגזרות יענה באש ממוקדת, כדי להבהיר גם למי שלא מוכן לשמוע, שעידן ההכלה וההבלגה תם, ועל כל פגיעה בריבונות הישראלית תהיה תגובה. זאת הסיבה לכך שצה"ל הגיב לכל הנחות מטעני החבלה והירי שזולג מהשטח הסורי אל מדינת ישראל. גם בזירה הלבנונית מרוצים במערכת הביטחון. סימן לכך נתן מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה, שהחליט לקחת אחריות על הנחת מטען חבלה בגבול הישראלי, שבועיים אחרי המעשה.
שר הביטחון מפרש זאת כחולשה של חיזבאללה, שחושש לפתוח חזית מול ישראל בזכות הרתעה שנשמרת מאז מלחמת לבנון השנייה. ניסיונותיו של ארגון "גדודי עבדאללה עזאם", המסונף לאל-קאעדה, לגרור את צה"ל לתוך הקלחת הלבנונית באמצעות שיגור רקטות לעבר ישראל, נענו באיפוק וקור רוח בהנחיית יעלון. מעל לכל מרחפת שאלת התגובה לניסיון העברת אמצעי לחימה מתקדמים מסוריה ללבנון. יעלון חוזר ואומר בגלוי כי מדובר בקו אדום, שאם ייחצה יגיב צה"ל בעוצמה. כך היה עד כה, לפחות על פי פרסומים זרים.
קצין איסוף - טורים נוספים
המטרה הבאה של האויב נמצאת בכיס של גנץ
צה"ל מתקרב לקו האדום התחתון
להפיל את חומות האגו: המהפכה של אביב כוכבי באמ"ן
בגדה המערבית המצב יציב, אך נפיץ. בשנה החולפת נרצחו ארבעה בני אדם - האזרחים איתמר בורובסקי וסריה עופר, והחיילים תומר חזן וגל קובי. מאחורי הפיגועים לא עמדו החמאס והג'יהאד האיסלאמי, מה שמקשה על סיכולם. מנגד מדגיש יעלון כי הפיגועים העממיים מתבצעים על רקע הסתה של הרשות הפלסטינית בכלי התקשורת הרשמיים, שמזינים את הפעילות החבלנית העוינת.
בהתייחסותו למשא ומתן עם הפלסטינים אומר יעלון בצורה מאוד ברורה כי אבו מאזן הגיע מההתחלה כדי לקבל ולא כדי לתת, ולכן בראייתו כל התהליך נועד לכישלון. סוגיית "תג מחיר" מעוררת אצלו ביקורת קשה, בדגש על האלימות שננקטה נגד חיילי צה"ל ביצהר. מאחורי הקלעים קידם יעלון יחד עם משטרת ישראל והשב"כ פעילות מוגברת נגד פעילי הימין הקיצוני. קצין בכיר בפיקוד מרכז טוען כי יעלון מדבר באופן לא ברור בנושא. "מצד אחד, יעלון מתלהם בתקשורת, אך כשהוא מגיע לשטח ונפגש עם מפקדים ודן עמם על הנושא, לא תמיד ברור למה הוא מתכוון בנוגע לאכיפת החוק", אמר הקצין.
בזירה העזתית המציאות נפיצה, אבל נמצאת בשליטה, בסיוע לחץ מצרי מתמשך על החמאס. באופן עקבי דואג יעלון לתחזק את המסר כי חמאס אחראי לכל מה שמתרחש ברצועת עזה. מאז מבצע עמוד ענן, לא נטל החמאס חלק בפעילות הטרור נגד ישראל, למעט התעצמות והתחמשות לקראת עימות עתידי. מי שמעוררים דאגה הם ארגוני הג'יהאד העולמי, שמעת לעת קוראים תיגר על שלטון החמאס. 95% מהמנהרות מתחת לציר פילדלפי נאטמו, והלחץ על הרצועה גדל מאוד בתחום הכלכלי-חברתי.
הסלמה בגזרה היא עניין של זמן. במרחבי סיני פועל הצבא המצרי באופן נחוש וחסר תקדים נגד קני הטרור. בנימוס דיפלומטי שומר יעלון, באמצעות הזרוע הארוכה שלו, האלוף במיל' עמוס גלעד, על יחסים מקצועיים, ובמקרים מסוימים גם חמים, עם המשטר הצבאי החדש-ישן במצרים.
בסוגיית תקציב הביטחון ניסה יעלון לייצר מציאות של שיח חדש, שכלל נימוס וג'נטלמניות עם שר האוצר יאיר לפיד, ולא סגנון של בזאר טורקי, כפי שנהג לומר עוד בימיו כרמטכ"ל. החביבות שלו התפרשה כחולשה בעיני לפיד, שזגזג לאורך כל הדרך וניסה לכופף את ידי יעלון, אחרי שהם כבר לחצו ידיים ונערכה הצגת נתונים לקבינט.
יעלון, ביושר, הסכים לקיצוץ חד מאוד שפגע בצה"ל ובמוכנות שלו, משום שהבין את גודל השעה, אולם המבחן האמיתי עוד לפניו. לקראת סוף שנת 2014 אמור צה"ל לקבל תוספת תקציבית של מיליארדי שקלים, ובמידה שלא יגיע הסכום המבוקש, צפוי צה"ל לעבור טלטלה נוספת. בינתיים, בכל המובנים, יעלון ניצח את פקידי האוצר ואת שולחיהם. ברגע המכריע היטה ראש הממשלה בנימין נתניהו אוזן וצידד בו. כך היה גם בניסיון של שר להגנת העורף גלעד ארדן להעביר סמכויות ממשרד הביטחון לידיו בניגוד לרצונו של יעלון. לאחר ניסיונות גישור ופישור, נראה שנתניהו הבין את התמונה הכוללת והכריע לטובתו של שר הביטחון. עוד ניצחון קטן לרזומה הפוליטי-ביטחוני של יעלון.
איפה הוא כן הפסיד נקודות אמיתיות? בשיח שלו עם התקשורת ובניסיונות להציג אותו כמתנגד חריף לממשל אובמה. ליעלון יש אג'נדה מאוד ברורה והיא כורכת בתוכה את חוסר ההבנה של האמריקנים במזרח התיכון - נפילת האחים המוסלמים במצרכים, המהלכים בסוריה, והמשא ומתן הכושל עם הפלסטינים - והחולשה האמריקנית במזרח התיכון, שמקרינה גם על ישראל. הוא אמר זאת בפומבי במכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב, בכנס שרי ההגנה בהליפקס, ובתקשורת בצורה ישירה. זה לא סוד שהערבים, הסינים והרוסים מפרשים את מהלכי הבית הלבן כבעייתיים ומתרפסים. לא הייתה זו הקנטה, אך בנקל ניתן להדביק לו את התגית של "הלא-מבין פוליטיקה" ו"הפולט שטויות בתקשורת".
יתרונותיו של יעלון, כך אומרים קצינים בכירים במטה הכללי וגורמים בכירים במשרד הביטחון, הוא היותו יסודי, בקיא מאוד בחומר המודיעיני, מחזיק מטה נאמן לדרכו ולשיטתו, נעים הליכות, מאפשר להשמיע דעות בדיונים ומביא לידי ביטוי את ניסיונו הביטחוני הרחב. הזיכרון היוצא דופן שלו משמש בסיס מקצועי, שמפתיע את הרמטכ"ל בני גנץ ואת באי לשכתו בדיונים מבצעיים והערכות המצב שמתקיימים מדי שבוע. "הוא תמיד היה פריק של מודיעין", סיפר גורם ביטחוני שמכיר את יעלון עוד מימיו כמפקד אוגדה, "הוא תמיד היה מקדיש בקרים שלמים לקריאת חומר ולשליטה בו. כראש אמ"ן הוא קיבל את הראייה הרחבה יותר".
אז היכן הוא נופל כל פעם מחדש? יש שטוענים כי הוא צריך לשתוק. לא לדבר תקופה ארוכה, כי דבריו נתפסים בחוסר פרופורציה וככאלו שפוגמים ביחסים המעולים עם ארה"ב. מנגד טוענים מקורביו כי הוא מחזיק באג'נדה ברור ויציבה, ולמרות זאת הוא מנהל מערכת יחסים חמה ועניינית עם עמיתיו במשרד ההגנה האמריקני ובבית הלבן. "לא מדובר בפליטות פה, אלא בעיוותים שמייצרת התקשורת לצערי", אמר אחד ממקורביו. הוא הוסיף: "צריך להעריך אותו. בניגוד להרבה פוליטיקאים ושרים אחרים, שמחליפים דעות כל שני וחמישי, הוא עקבי ואומר את מה שהוא חושב ומרגיש. הוא התבגר ולמד. בעבר היה מסתבך הרבה יותר. זה סוג של יושרה פנימית ובינינו - הוא מנהל שיחות נעימות מקבילו צ'אק הייגל ועם ג'ון קרי, למרות הרעש בתקשורת. יש רק שר ביטחון אחד במדינת ישראל ".
המבחן הבא של יעלון - בחירת רמטכ"ל חדש
העובדה שמתחתיו פועל רמטכ"ל נוח כמו רב-אלוף גנץ מאפשרת לו להביט קדימה ולעסוק באסטרטגיה ופחות בטקטיקה. בין השניים מתקיימת מערכת יחסים ג'נטלמנית, שלא כוללת מרוץ אחרי קרדיט, וכשיש מתיחות - ויש לא מעט כזו - היא נפתרת בארבע עיניים ללא הדלפות מחוץ לחדר. המבחן השלישי שייאלץ בקרוב לעבור יעלון, אחרי המתיחות בגזרות השונות והמבחן התקציבי שיעמוד לפתחו בסוף השנה הנוכחית, הוא המבחן המנהיגותי שייאלץ להפגין בבחירת הרמטכ"ל הבא של צה"ל.
הניסיונות להסתיר את פרשת הרפז ולגמד אותה רק מעצימים את התחושות הקשות בצמרת צה"ל ובמערכת הביטחון. זו שיחת היום. חקירת פרשת הרפז מטילה צל גדול על סט ערכים ונורמות, ששימשו נר לרגלי הצבא מאז יום הקמתו. חקירת גורמים בכירים בפרשה על ידי המשטרה תקשה על תהליך הבחירה של יעלון. רמטכ"ל ממונה חצי שנה לפני תחילת כהונתו, ובחודש פברואר 2015 יסיים גנץ את תפקידו. גנץ כבר הביע את דעתו בשיחות סגורות על כך שהיה רוצה להכריז על המינויים החדשים במטה הכללי, כולל הידיעה מי יחליף אותו בתפקידו, לקראת התרגיל המטכ"לי בחורף.
על פי גישתו של גנץ, לא תהיה חפיפה טובה מהתרגיל למטה הכללי המתהווה, כשבראשו יעמוד הרמטכ"ל הנבחר והאלופים הטריים. במציאות הישראלית כמו במציאות הישראלית, הפתעות יש ללא הפסקה. המועמד המוביל לתפקיד הוא סגן הרמטכ"ל, האלוף גדי אייזנקוט. לא דבק בו רבב ולא הוטלה עליו ביקורת משפטית, אך פרשת הרפז לא הסתיימה ומשטרת ישראל לא מתקרבת כפי הנראה להציג סיכומי ביניים. אם נניח שיעלון יבקש להכריז על הרמטכ"ל הבא כבר בחודש אוגוסט הקרוב, הרי שמשטרת ישראל תצטרך להיות בשלב מתקדם מאוד של החקירה. לכן, השאלה היא לא מתי, אלא מי ייבחר. אם האלוף אייזנקוט לא ייבחר, המטה הכללי עלול להיות ב"הנגאובר", מאחר שכל שינוי במערכת השיבוצים הכללית תשנה את כל התהליך. בשלב הזה נראה יעלון מהוסס וכמי שלא יודע באמת איך לנהוג. עם זאת, ברור שיש לו אג'נדה והוא לא כוחני. הוא ימתין בסבלנות. בדיוק כמו בימיו הטובים והרעננים בצה"ל, כמו בימים שבהם היה נדרש ליישר את השורות כמפקד כיתה בגדוד 50.