הקרב על אוקראינה

נתראה בהאג? פוטין יכול להביט על הפלסטינים ולחייך

ביקור בבית הדין הבינלאומי חושף את עומס העבודה של התובעים, ומתגלה גם שלאוקראינים אין כעת הרבה סיבות לערוג לשם. ועידת הגרעין תיפתח מחר בהאג: האם רוסיה תשתף פעולה?

נטשה מוזגוביה, האג
נהנה מהווטו. פוטין חותם על החוק המספח באופן סופי את חצי האי קרים, בסוף השבוע (צילום: רויטרס)

בתאוריה, אוקראינה היתה יכולה לתבוע את הנהגת רוסיה בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. לכאורה, מוסדות המשפט הבינלאומיים הוקמו כדי למנוע משברים דוגמת זה המתגלגל בחצי האי קרים, ואולי בקרוב אף בטרנסניסטריה, חבל ארץ אוטונומי במולדובה, שתושביו חוששים גם הם מפלישה רוסיה. ואפשר רק לנחש מה הלאה.

פיתוח ישראלי

הדגמה חינם: הפלטפוס מתיישר כבר מהצעד הראשון

לכתבה המלאה

תיקון לאמנת רומא, שעל בסיסה קם בית הדין ב-2002, מאפשר לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לטפל במעשה תוקפנות של מדינה אחת נגד השנייה – דוגמת פלישה צבאית, מצור, או סיפוח שטח בכוח. ואולם, כדי שהתיקון ייכנס לתוקף, נדרש אשרור של לפחות 30 מדינות החברות בגוף זה. נכון לעכשיו, רק 11 אשררו את התיקון, ומדובר בסוג הפשעים שבית הדין לא יוכל לטפל בהם בדיעבד. אך גם אם התיקון כבר היה בתוקף – רוסיה ואוקראינה אינן חברות בבית הדין הבינלאומי בהאג, שיש לו סמכות שיפוטית רק לגבי פשעים שנעשו בשטח של מדינות חברות, או על פי פניית מועצת הביטחון של האו"ם – שם, כידוע, רוסיה נהנית מזכות וטו. בקצרה, לאוקראינים אין מה לחפש בהאג.

למעשה, על פי אותו עיקרון משפטי, גם לישראל אין מה לחשוש מאיומי הפלסטינים "להיפגש בהאג" – לבית הדין אין סמכות שיפוטית בשטח מדינה שלא מכירה בסמכותו, ואילו במועצת הביטחון ישראל סומכת על הווטו האמריקני. אבל מתברר שגם במקרים שזועקים להפניה לבית הדין הפלילי – כמו המלחמה בסוריה שמלאו לה החודש שלוש שנים – אין להאג הרבה לעשות. סוריה אינה מדינה חברה, ובמועצת הביטחון של האו"ם רוסיה תחסום את הפניית המקרה להאג. אז מה הם בעצם עושים שם?

גם בנוגע לסוריה, אין הרבה לעשות. דיון בבית הדין הבינלאומי בהאג (צילום: AP)

"יש לזכור שבית הדין הבינלאומי הפלילי אינו מחליף את המערכת הפלילית במדינות החברות. הוא משלים אותה, אם אין למדינה יכולת או רצון להתמודד עם פשע מסוים בכוחות עצמה", מסבירה פאטו בנסודה, תובעת בבית הדין הפלילי הבינלאומי. "עכשיו אנחנו מטפלים בשמונה מקרים מאפריקה – חמישה מהתיקים נפתחו על פי בקשת המדינות עצמן. כרגע אנחנו לא עוסקים בסוריה בשום דרך כי הסמכות השיפוטית שלנו לא הופעלה בשום צורה. לא אוספים מידע, לא מנהלים חקירה".

גזר דין מוות מחוץ לתפריט

אני שואלת אותה כמה חמור צריך להיות הפשע כדי שבית הדין ייזום בעצמו חקירה ראשונית, האם יש איזה מספר סף של קורבנות שהנתבע צריך להיות אחראי להם?

"כשאנו מדברים על חומרת הפשעים, לא מדובר רק במספרים", היא משיבה. "אנחנו מדברים על היקף הפשעים, מהותם, השפעתם על האזור, גורמים אחרים. למשל, בדארפור, בבסיס האיחוד האפריקני בעיר חסקניטה, שמונה או תשעה פקחים נהרגו בתקיפה. מדוע זה נחשב לפשע חמור? כי תושבים רבים מחפשים את הגנתם, וכשהם נהרגים, אוכלוסייה גדולה הופכת לפגיעה יותר. אבל ספציפית בתיקים של דארפור מדובר במאות הרוגים, כמו גם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו".

לבית הדין הבינלאומי אין משטרה משלו. הוא נאלץ לסמוך על אכיפת חוק מקומית, כך שמעצרו של הנאשם הוא דבר נוסף שעלול להישאר תיאורטי בלבד. נגד נשיא סודאן עומאר אל-בשיר, למשל, הוצאו כבר כמה צווי מעצר. בינתיים הוא לא ממהר להגיע להאג. גם הזימון לבית הדין הפלילי הבינלאומי של ג'וזף קוני, המנהיג האכזר של ארגון הגרילה האלים "צבא ההתנגדות של האל" מאוגנדה, ממתין כבר תשע שנים.

הזימון ממתין תשע שנים. ג'וזף קוני (צילום: רויטרס)

בנסודה לא מתייאשת. "לפעמים זה לוקח זמן", היא אומרת. "אבל כבר היו מקרים שבסוף בוצעו המעצרים. אני מקווה שהלחץ בסוף יגרום גם למעצרו של קוני, כי בכל מקום שהוא מגיע אליו אנחנו רואים את אותו הדפוס של פשעים".

למען האמת, גם כשהמואשמים בפשעים הנוראים ביותר מובאים לבית הדין, לא ברור כמה סיפוק שואבים הקורבנות מעשיית הצדק. העונש המרבי שיכול לגזור בית הדין הפלילי הבינלאומי הוא 30 שנות מאסר, במקרים הקיצוניים – מאסר לכל החיים. גזר דין מוות אינו בתפריט. גם תנאי המאסר לא רעים: אמנם מדובר בתא יחיד של עשרה מטרים רבועים, אך בנוסף לפריטים הבסיסיים יש גם טלוויזיה, ארון, מדפים ושולחן כתיבה. אפשר להירשם לתכניות חינוכיות, לפעילויות ספורט, וגם לקרוא חופשי.

בינתיים, בית הדין יושב בבניין זמני שהיה שייך לחברת טלפון. בכניסה תקרת בטון נמוכה המזכירה שזה היה פעם חניון הבניין. בשנה הבא יעבור בית הדין לבניין חדש, מרווח יותר. בנסודה מקווה של-122 מדינות שכבר אשררו את אמנת רומא יצטרפו גם אחרות. אמריקה הלטינית כולה חתמה על האמנה, וכך גם 34 מדינות אפריקה. אך כאמור, רוסיה, ארצות הברית, סין, עיראק, ישראל ואחרות אינן ברשימה. בנסודה אומרת שאין זה תפקידה או תפקידו של שאר סגל בית הדין לשכנע מדינות להצטרף – אך כמובן, עדיף שזה יקרה. "אם מערכת המשפט של המדינה החברה עובד, אין לה ממה לחשוש", היא אומרת.

בשורת המוות של שיתוף הפעולה עם ארה"ב

בימים שני ושלישי השבוע תתכנס בהאג הוועידה השלישית לביטחון הגרעין. מדובר בסדרה של כנסים ברמת מנהיגי מדינות עד שרים, שיזם ב-2009 הנשיא האמריקני ברק אובמה במסגרת חזונו לעולם ללא נשק גרעיני. את ישראל מייצג השר שטייניץ. הוועידה הייחודית הזאת לא עוסקת בנשק גרעיני (אחרת, כפי שאומרים המומחים, לא היה יוצא מזה שום מזכר), אלא בשיפור אבטחת החומרים הגרעיניים לשימוש אזרחי. בהולנד התכוננו בקפידה לאירוע הבינלאומי הגדול ביותר בתולדות המדינה.

"מבוא למלחמת העולם השנייה". אובמה ופוטין, ספטמבר 2013 (צילום: רויטרס)

אולם המשבר בקרים שיבש את סדר היום: המפגש של מנהיגי "השביעייה הגדולה" (G7) בשולי הכינוס בהאג צפוי להעיב על הכנס הגרעיני. וכמה שהכנס ניסה מאז נערך לראשונה בוושינגטון ב-2010 להתרחק מפוליטיקה ולהדגיש את שיתוף הפעולה הבינלאומי – וזו אחת הסיבות לכך שאיראן וקוריאה הצפונית, על אף שהנושא רלוונטיות להן, לא הוזמנו – המציאות הפוליטית מעלה כעת דאגות נוספות בקרב המשתתפים. למשל, עם החמרת הסנקציות והטונים העולים ברקע, מה יקרה מעתה לשיתוף הפעולה בין ארצות הברית לרוסיה, המחזיקות עדיין במאגרים הגדולים בעולם של נשק גרעיני וחומרים רדיואקטיביים?

"אני חושב שהאירועים בקרים בערך מבשרים את המוות לשיתוף הפעולה בין רוסיה לארצות הברית בתחום הגרעין", אומר קנת' לואונגו, מייסד ונשיא הארגון ?שותפות לבטחון גלובאלי?, ששימש בעבר בתור מנהל המדור לפיקוח על הנשק ומניעת הפצת נשק גרעיני במשרד האנרגיה האמריקני. "תחת הנשיא ולדימיר פוטין, הרוסים פועלים בכיוון כבר כמה שנים. הם השמידו את התכנית לצמצום המשותף של האיום, אבן הפינה בשיתוף הפעולה הרוסי-אמריקני. הם הפסיקו את שיתוף הפעולה עם ארצות הברית באבטחת ראשי הנפץ הגרעיניים. וקרים – אני חושב שמבחינת הקונגרס האמריקני, זו הטיפה האחרונה. אני חושב שהמחוקקים יזדקקו ללחץ גדול כדי לאשר עבור התכניות המשותפות בתחום הביטחון הגרעיני את הסכומים שהושקעו בהן עד כה. רוסיה בהחלט חצתה את הגבול. סיפוח של שטח מזכיר לאנשים את המבוא למלחמת העולם השנייה. גם אם הרוסים טוענים שההשתלטות על קרים הייתה מוצדקת, זה בכל זאת שולח לעולם מסר שאתה יכול לקחת מה שבא לך".

חיילים רוסים מלווים קצין אוקראיני מחוץ למטה הצי בחצי האי קרים (צילום: רויטרס)

נציגי רוסיה בכנס אופטימיים יותר, בינתיים. אנטון חלופקוב, חבר המועצה המדעית במועצת הביטחון של רוסיה והעורך הראשי של כתב העת "מועדון הגרעין", אומר שאיננו חושב שהמשבר יפגע בשיתוף הפעולה הגרעיני ובשיתוף הפעולה בתחום מניעת הפצת הנשק הגרעיני. "בכל זאת, המטרות והאינטרסים של רוסיה והמערב בתחום הזה תואמים", הוא אומר. "הייתי רוצה לקוות שזה לא יפגע בשיתוף הפעולה בנושא סוריה – השמדת הנשק הכימי, והשיחות עם איראן".

דאורן אבן, מומחה מקזחסטן, יצאנית אורניום גדולה, סבור כי העובדה שרוסיה לא החרימה את הכנס נותנת תקווה לכך שבינתיים, מוסקבה לא שוברת את הכלים בתחום זה. מזכר שיוצא בסוף הכנס הוא לא המטרה העיקרית, אלא "סלסלת המתנות" – הבטחות שונות בתחום חיזוק ביטחון הגרעין שמדינות מביאות לכנס, מסילוק מוחלט של מאגרי אורניום המועשר בשטחן ועד העלאת מודעות בנושא והכשרת מומחים. יהיה בהחלט מעניין לראות איזו "סלסילת מתנות" רוסיה תביא השנה לכנס.

אפילו סין ואיראן יתרחקו

עד לפני שבוע עוד דובר על "רוחות המלחמה הקרה" המנשבות ממוסקבה דרך קרים. בימים האחרונים מרימים נציגי האופוזיציה הרוסית קול (שעוד לא נחנק בחסימת האתרים העצמאיים למיניהם וב"יישור" כלי התקשורת לפי קווי התעמולה הממשלתיים) ומנסים להזהיר מפני מלחמה של ממש.

מפגינות בעצרת למען השלום, בסוף השבוע בקייב (צילום: רויטרס)

ליליה שבצובה, חוקרת במרכז "קרנגי" במוסקבה, כתבה כי משאל העם בקרים פתח עידן חדש עבור העולם כולו. הוא נבע מהמודעות של הקרמלין למגבלות שבמשטר האוטוריטרי – מחאת מיידן האוקראינית הייתה נורת אזהרה בשביל ההנהגה הרוסית, והם ניסו "לעצור את הבלתי נמנע", כך טוענת החוקרת. לדעתה, בידודה של רוסיה יגבר – אלא אם היא תנסה להקים מועדון משלה עם קוריאה הצפונית וונצואלה, כי אפילו סין ואיראן ינסו להתרחק מבית המצורעים הזה – ומעתה "רוסיה של פוטין תוכל להתקיים רק בתור מדינה מיליטריסטית שמתקדמת בכיוון טוטליטרי. הקרמלין לא פוחד יותר מהמלחמה בתור אמצעי לפתרון הבעיות שלו – ולא מסחיטה". שבצובה סבורה שאין תקווה לשינוי המשטר האוטוריטרי מבפנים, כי כל האליטות ברוסיה אחראיות להחזרת רוסיה לעבר. התוצאה של חזרה לעבר, היא מסכמת, ידועה מראש. השאלה רק מה המחיר שזה עומד לגבות.

מבט דרמטי מאוד, אך כך זה נראה לה ממוסקבה. זו, כמובן, לא הדעה הרווחת ברוסיה כעת: הרייטינג של פוטין שוב זינק על רקע גל הגאווה הפטריוטית השוטף את המדינה. בשבוע האחרון הופיעו ברשתות החברתיות מסרים של חברים מרוסיה לארוז את המזוודות, לפני שיחמיר דיכוי מבקרי המשטר או שהשערים ייסגרו שוב. אך אחד החברים הציע לגייס כספים להקים פסל בקרים, להביע תודה לפוטין על שהוא שומר על האינטרסים של ארצו.

כוחות רוסיים פולשים לבסיס של חיל האוויר האוקראיני בקרים, אתמול (צילום: רויטרס)

מאז קריסת ברית המועצות, אלה שניסו להנהיג את רוסיה היו בטוחים שיש לה דרך ייחודית, רק לא היה ברור מהי. בשבוע שעבר עלתה רוסיה של פוטין על הדרך הזאת. אדם אחד שוב הוכיח כמה קל לטרוף את בית הקלפים של מערכת החוקים והכללים הבינלאומיים. באשר לסנקציות, השבוע, בישיבת מועצת הביטחון הרוסית, פוטין התלוצץ לגבי אלה שנכנסו לרשימת הקורבנות של המערב: "כדאי לנו להתרחק מהם, שלא יסבכו אותנו". כל הנוכחים פרצו בצחוק.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully