נושאים חמים

המערב הפרוע בים התיכון: גומרים לנו את הדגים

אוכלוסיית דגי הים התיכון בישראל הצטמצמה כמעט בחצי ב-15 השנים האחרונות בשל דיג כמעט ללא מגבלות. בחברה להגנת הטבע מאשימים את משרד החקלאות: "מה שקורה זה אסון אקולוגי"

הדייג הוותיק מנחם לב בנמל עין גב, אוגוסט 2012 (ערן גילווארג)
(צילום ארכיון: ערן גילווארג)

פסח בפתח, והמוני בית ישראל החלו כבר לצחצח ולמרק במרץ רב את בתיהם. אבל מסתבר שיש מקום אחד בישראל שדווקא אוזלת יד שיטתית מאפשרת לו להתנקות ביעילות רבה, ולא רק בפסח, אלא לאורך כל השנה ובמשך שנים ארוכות. אי שם מתחת לפני הים התיכון, במערב שהוא כנראה הפרוע ביותר בישראל, משתוללים להם דייגים רבים באין מפריע ועוסקים במלאכת ניקוי הים ההולך ומתרוקן מדגיו.

ב-2011 פרסם מבקר המדינה דוח חריף נגד אגף הדיג במשרד החקלאות בשל כשלים קשים באכיפה תקנות הדיג, שתרמו רבות להידרדרות במצב הדגה. בהקדמה כתב המבקר כי על פי נתוני משרד החקלאות ומומחים מהאקדמיה, במהלך עשור אחד בלבד ירד שלל הדיג המסחרי בלא פחות מ-80%. המצב הקריטי הביא את החברה להגנת הטבע לקפוץ לראשונה למים העכורים והגועשים של הים התיכון בניסיון להביא לדיג בר-קיימא שבמסגרתו יוכלו הדייגים להתפרנס בכבוד, ולצד זאת לשמור על בעלי החיים הימיים ובכללם גם על ערכי טבע שהגיעו לסכנת הכחדה.

כתבות סביבה נוספות:
משדרי לוויין יצילו את הלוטרה מהכחדה בישראל?
תיעוד נדיר: הינשופים שמסעירים את אנשי קק"ל
האם בקרוב ייעלמו שקיות הניילון מהסופרים?

אוכלוסיית הדגים ירדה ב-45% ב-15 שנה

"מה שקורה היום בים התיכון זה אסון אקולוגי", אמר אלון רוטשילד, שמרכז את הפרויקט להצלת דגי הים התיכון מטעם החברה להגנת הטבע. "משרד החקלאות לא אוכף אפילו את החוקים הקיימים, אבל אם היה אפשר להסתפק באכיפת החוק הקיים אז מצבנו היה טוב. אנחנו חייבים לעשות טיפול שורש ולקדם רפורמה חדשה בניהול הדיג בים התיכון". בין היתר, בשונה ממדינות רבות בעולם, לרבות מדינות עולם שלישי, בישראל אין איסור דיג בעונת הרבייה, והדבר פוגע בהיווצרות דורות חדשים של דגים. כמו כן, בשונה ממדינות רבות בעולם, בישראל לא נקבעו מכסות שלל לדייגים. הדבר בולט בעיקר אצל הדייגים הספורטיביים, ש-15% מהם מנצלים את הפרצה, דגים 45% משלל הדייג של כלל הדייגים הספורטיביים והופכים את התחביב למקור פרנסה.

על פי מחקר שערכה החברה להגנת הטבע, ב-15 השנים האחרונות דעכה אוכלוסיית דגי הים התיכון בישראל ב-45%, כולל דגים לא מסחריים. מאה אלף פרטים של חיות מוגנות, כדוגמת כרישים, דולפינים וצבי ים נדוגים בכל שנה. דייגי המכמורת, הדגים באמצעות גרירת רשת על קרקעית הים הנפרסת לאורך קילומטרים רבים כבשו את המקום הראשון בשלל הדגים שהם תופסים. באמצעות 22 ספינות בלבד – המפרנסות מאה אנשים – הם דגים 45% מכלל שלל הדיג, 65% אם כוללים את שלל הלוואי. דייגי החופים, המשתמשים בסירות, אחראים ל-26% מהשלל, אשר מפרנס לא פחות מ-1,800 דייגים – פי 18 מדייגי המכמורת. 70 אלף הדייגים החובבים בישראל, כדוגמת דייגי חכות או רובה בצלילה חופשית, תופסים 25% מהשלל, ויש גם 30 צוללי מכלים, המתפרנסים בעיקר מתפיסת מינים הנמצאים בסכנת הכחדה.

הוצאת רשתות ממפרץ אילת, פברואר 2012 (ספק 500 , שי אורון)
יותר מ-70% משלל המכמורת הוא שלל של דגים הקטנים מהמותר לדיג. רשתות במפרץ אילת (צילום ארכיון: שי אורון)

למרות מספרם הקטן, השפעתם של המכמורתנים על הדגה בים התיכון לא נגמרת בשלל הרב שהם תופסים, אלא גם במהותו. על פי המחקר שערכה החברה להגנת הטבע, יותר מ-70% משלל המכמורת הוא שלל של דגים הקטנים מהגודל שמותר לדוג על פי תקנות פקודת הדיג בישראל. המשמעות: הדגים נדוגים עוד לפני שהספיקו להתרבות, והם כוללים גם מינים לא מסחריים, המהווים מקור מזון לדגים המסחריים. כמו כן, בשונה ממדינות רבות בעולם, לרבות מדינות עולם שלישי, בישראל אין תקנות המגבילות את המכמורתנים לדוג רק במרחק מסוים מקו החוף. כך נוצרת חפיפה בשטחי הדיג של דייגי החופים והמכמורתנים, והתוצאה: כ-90% מהמינים הנדוגים בדייג חופי עולים ברשתותיהם של המכמורתנים.

"דייגים עזבו את הים כי אין בו פרנסה"

"לא כל המכמורתנים לא בסדר, אבל יש כאלה שאפילו עוקרים את הסלעים המשמשים מקום מסתור לדגים בעונת הרבייה. אם מוציאים סלעים אז הדג לא יחזור לשם יותר להתרבות, דור ההמשך יהיה קטן יותר וכתוצאה מכך גם הפרנסה שלנו", הסביר יו"ר ארגון הדייג החופי בים התיכון, פואד נאסר. "הדגים מעבירים את עונת הרבייה שלהם במים הרדודים ומכמורתנים רבים יורדים לכיוון החוף ופוגעים באמצעות הרשת שלהם, שנגררת עד הקרקעית, באתרי הרבייה מבלי שאיש אוכף את זה. אנחנו כבר כמה שנים דורשים שיעלו את העומק ואת המרחק מקו החוף שבהם יאסרו על המכמורתנים לדוג. אני דייג משנת 1969. פעם היינו מביאים הביתה פרנסה יפה ומכובדת. פעם לא היינו דגים סרטנים, אבל הם היו בשפע בים. היום אנחנו מחפשים אותם אבל כבר לא מוצאים. בעשרים השנים האחרונות ההכנסה שלנו ירדה במאות אחוזים בגלל הירידה החדה בכמות הדגים. יש הרבה מאוד דייגים שפשוט עזבו את הים משום שהם כבר לא מוצאים בו את פרנסתם. אנחנו שנשארנו מסתפקים בלחם ובחלב, אבל אנחנו שמחים בחלקנו. כשאתה יוצא לדוג, אתה חופשי. הים מלמטה, אלוהים מלמעלה ואתה ביניהם. הדייגים שממשיכים לעבוד הם פשוט מכורים ורוצים להתפרנס בלי שאף אחד יגיד לנו 'עשיתי לך טובה'".

מיכאל זמל, מכמורתן ממעגן הדייג קישון, מנגד, לא מבין מדוע באים אליהם בטענות. "מה רוצים מאתנו? לנו אין זכות להתפרנס? לא רוצים את המכמורתנים? בסדר. אז בואו תשלמו כסף ופיצויים הוגנים על אובדן פרנסה ועל הסבה מקצועית ולא יהיו מכמורתנים. אבל לספוג את המתקפות האלה כשגם אנחנו סובלים מהירידה בדגה?", תמה זמל.

רוחצים בחוף הים בתל אביב (דרור עינב)
"הים התיכון כוחו במצב קשה ביחס לימים אחרים" (צילום: דרור עינב)

רוטשילד מהחברה להגנת הטבע הסביר מדוע יש לטענתו כשל באכיפה ובחקיקה בישראל ביחס למדינות אחרות בעולם: "הים התיכון כולו במצב קשה מאוד ביחס לימים אחרים, וניהול הדיג בו נחשב לבעייתי במיוחד. בים התיכון קיימת נציבות הדיג הים תיכונית וישראל לא ממש פעילה שם", הסביר רוטשילד. "בדירוג של ארגוני הדיג בעולם, שנעשה לפני שנתיים, הנציבות הזאת תפסה את המקום ה-22 מתוך 25 ארגונים שנבדקו – כלומר המקום השלישי מהסוף. הארגון הים תיכוני נחשב לאחד הגרועים בעולם, וישראל לא מתקרבת אפילו לסטנדרטים שלו".

למרות הרמה הנמוכה של הארגון הים תיכוני, מדינות רבות באגן כבר נקטו צעדים שהצליחו לבלום במידה מסוימת את הידרדרות הדגה. "בטורקיה התחילו לקנות מהמכמורתנים את הסירות, והם מגבילים את תנועת הפעילים שבהם למרחק שלא פחות משלושה מיילים (כ-4.8 קילומטר – ע"ח) מקו החוף והדבר מאפשר לדגיגים הזעירים להתפתח. כמו כן, אסור לדוג שם חמישה חודשים בשנה. בישראל, לעומת זאת, מותר לדוג לאורך כל השנה, גם בעונת הרבייה וגם קרוב לחוף". לדבריו, משרד החקלאות במשך שנים לא מתמודד עם הבעיה. "המצב הוא קיפאון, וקיפאון שלא מותיר את המצב על כנו, אלא ממשיך לדרדר את המצוקה הקשה הקיימת גם עכשיו".

הצעה לרפורמה מונחת על שולחן משרד החקלאות

אחרי איסוף מידע ונתונים מהארץ ומהעולם, כינסה לפני שנה החברה להגנת הטבע נציגים מארבע היחידות הרלוונטיות במשרד החקלאות, ממשרד האוצר, מהמשרד להגנת הסביבה ומרשות הטבע והגנים בניסיון למצוא יחדיו פתרונות למצוקת הדגה החמורה והמחריפה. חצי שנה אחרי כן הופקה חוברת שאכלסה את הניתוחים ואת הפתרונות שהוצעו בסיעור המוחות, וביולי הניחו אותה אנשי החברה על שולחנו של מנכ"ל משרד החקלאות. התכנית הציעה להשקיע 80 עד מאה מיליון שקלים, לטווח של עשר שנים, במטרה לקדם רפורמה בענף הדיג ולשפר את האכיפה והפיקוח. 40% מהסכום יוקצבו לפי ההצעה לפיצויים ולדמי הסבה מקצועית לדייגים המשתמשים בשיטות דיג הרסניות, כדוגמת המכמרותנים וצוללני המכלים. 15% יוקצו למענק הסתגלות לדייגים שייוותרו לצורך השבתת הדיג בעונת הרבייה, הנמשכת שלושה חודשים בשנה ו-45% יוקצבו לשדרוג מערך האכיפה, הפיקוח והרישוי. שמונה חודשים חלפו מאז הונחה על שולחן מנכ"ל משרד החקלאות ההצעה שזכתה גם לתמיכת נציגי האוצר, אבל עד לרגע כתיבת שורות אלו, יוזמי הרפורמה עדיין לא קיבלו תשובה.

בתגובת משרד החקלאות לפניית וואלה! חדשות בנושא נמנעו מלהגיב להצעה גופה, ותחת זאת בחרו למסור: "במסגרת הפרוגרמה באגף הדיג במשרד החקלאות ופיתוח הכפר התקבלו המלצות לטיפול בנושא הדיג הימי, הכוללות גם התייחסות לתכנית שנעשתה במעורבות החברה להגנת הטבע, שבמסגרתן ייעשה גם צמצום של צי המכמורתנים. חשוב לציין כי על מנת לשמר את אוכלוסיית הדגים בים התיכון, פועלים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר הן מבחינת צמצום הרישוי והן מבחינת אכיפה. זה עשור שמשרד החקלאות אינו מנפיק רישיונות דיג לספינות חדשות, כך שכמות הדייגים הפעילים נשמרת קבועה ואף מצטמצמת, וזאת על מנת שלא להגדיל את לחץ הדיג על אוכלוסיות הדגים לחופי ישראל. במקביל, המשרד פועל נגד דיג לא חוקי המתבצע באמצעות רשתות או בצלילה. הפקחים עובדים שבעה ימים בשבוע (כולל שישי ושבת), 24 שעות ביממה, על מנת למנוע פעולות של דיג לא חוקי. משרד החקלאות קורא לציבור לדווח על כל חשד לעבירה בתחום הדיג".

(עדכון ראשון: 20:40)

לפניות לכתבת: adihashmonai@walla.co.il